מטרת המאמר הזה היא להציג בפני כל מי שחש כעומד בפני "דרך ללא מוצא" (יזמית, עסקית, כלכלית), ארועים ותרחישי אמת, השוללים את ההגדרה "אין מוצא" ואף ההיפך מכך- כיצד הפכו קשיים ואתגרים (דרכים ללא מוצא לכאורה) למנופי העצמה אשר איפשרו התהוות של ארועים מתחדשים וחדשים. אני סבור שיהיה במפרט האירועים שלהלן, לחזק, לעודד ולפתח יצירתיות, אופטימיות ותחושת מסוגלות אצל כל רעיונר, יזם, או איש עסקים שנקלע ל"פינה" הזאת שנקראת "דרך ללא מוצא". באופן אישי אני סבור כאמור, שאין דבר כזה, המוצא והמינוף תמיד נמצאים ובדרך כלל בהישג יד.
להלן ארוע ראשון: באותה העת הובלתי הקמה של יריד תיירות פנים (בגני התערוכה בת"א) והייתי בשלב אחרון של שיווק שטחי התצוגה ביריד לתיירנים. 10 ימים לפני פתיחתו של היריד נמסר לי ע"י בעלי המיזם כי אין תקציב לפרסום היריד וכי לנוכח זאת נשקל ביטולו (ביטול היריד עלול היה ליצר מחלוקות אין סופיות עם שוכרי השטחים ביריד, קנסות ביטול וללא כל ספק התדיינות אין סופית בבתי המשפט עם גורמים רבים וכמובן פגיעה בשכרי שהתבסס ברובו על ההכנסות) במקום ללכת לישון עם מועקה כבדה, בחרתי לשאול את עצמי שאלה (לכאורה בלתי אפשרית) כיצד יהא לעיל ידי ליידע את "עם ישראל" לעניין קיומו של היריד מבלי שהדבר יעלה לי כסף... בבוקר התעוררתי עם הרעיון... רכשתי (בתוך כשעה) וספה ישנה מאוד עם סירה (150$) ונסעתי איתה לחבר שעלה מרוסיה ועיסוקו שם היה בנייה של בובות ענק לתהלוכות, ביקשתי ממנו שעל בסיס השילדה של הוספה יבנה רובוט בגובה של 3 מטרים. הרובוט הופעל ע"י רוכב הוספה ובאמצעות פרספקס כהה שהותקן בחזית הוא יכול היה לראות כלפי חוץ אבל המתבוננים מבחוץ לא היו יכולי להבחין בו. בראש הרובוט הותקן רמקול גדול שהיה מחובר למיקרופון באמצעות "פלנג'ר" של גיטרה (מעוות קול) כך שהקול שהתקבל כאשר רוכב הוספה (המפעיל מתוך הרובוט) נשמע כקול לא אנושי. הרובוט מבחוץ נראה מאוד "הייטקי" ואולם פנימיותו היתה מאוד פרימיטיבית, למפעיל היו ידיות עץ מכניות שבאמצעותן הניע את זרועות הרובות וסובב את ראשו. לרובוט קראתי בשם "הרובוט ישראל" וקבעתי שמשימתו תהיה - קידום תיירות הפנים בישראל והוא עתיד לצאת למסעו בכבישי ישראל מיריד התיירות... שר התיירות באותה העת, פגש את "הרובוט ישראל" בחוף הים בת"א וברך אותו להצלחה במשימתו. מובן שהמפגש בין "הרובוט ישראל" לשר צולם ע"י צלמי עיתונות שהוזמנו למפגש (5 ימים לפני מועד פתיחת היריד) והתוצאה הייתה שבכל עיתוני סוף השבוע התנוססה התמונה של השר לוחץ את ידו של "הרובוט ישראל", בצרוף הכיתוב "...הרובוט ישראל יצא למסע קידום תיירות הפנים בישראל מיריד התיירות אשר יתקיים בגני התערוכה..." היריד הזה היה היריד היותר מוצלח שאירגנתי! רוצה לומר – יצירתיות, אופטימיות ותחושת מסוגלות, אלו הם כלי עבודה שעל כולנו כיזמים וכמובילי תהליכים לשאת בארגז הכלים שלנו.
להלן הארוע השני: התקופה היתה קשה במיוחד, חוזים שהיו לי עם לקוחות שונים הסתיימו ולקוחות חדשים לא נכנסו (הייתי עסוק במתן שרות ללקוחות שהיו ולא התפנתי לבצע שיווק, חשבתי שלקוחות חדשים "יגיעו לבד", כפי שהיה עד לאותה העת, טעות של מתחילים ובכל זאת עשיתי אותה). אין הכנסות, המשפחה צריכה לקבל את שלה ואני לא מספק מענה! בחרתי "לנקות לעצמי את הראש" ולקחתי את בני רועי ליום כף בספארי בר"ג. החודש היה חודש אוגוסט חם במיוחד עם 80 אחוזי לחות. את החום הכבד חשתי בעת הצעידה במסלולי ההליכה הארוכים שבגן החיות ובעיקר כאשר רועי ביקש להתפנק ולקחתי אותו על הידיים (או שאולי אני הייתי זה שרצה להתפנק...) בכל מקרה, התיישבתי לנוח על ספסל מוצל ליד הכלוב של הקופים והתבוננתי סביבי, מהר מאוד התברר לי שאני לא "הסובל" היחידי, הורים רבים נראו לי מותשים וכמי שיהיו מוכנים לשלם ע"מ שתמצא הדרך להקל עליהם. עלה בדעתי שבאם אחשוב על רעיון טוב להקל על ההורים האלו, יתכן ובכך יאותר פתרון למקור פרנסה. כך מצאתי את עצמי בוהה במשך שעה ארוכה ובמוחי מתרוצצות מחשבות, (יש לי מזל שבני רועי הוא טיפוס סבלני) ע"מ לקצר את הסיפור... נזכרתי בקלנועיות של קיבוץ אפיקים אשר עד לאותה העת שימשו בעיקר קשישים בדרכם לחדר האוכל בקיבוצים ובתנועה במושבים. למחרת בבוקר יצאתי לקיבוץ אפיקים ונכנסתי (בלי להתבלבל וללא פגישה שתואמה מראש) למשרדו של מנהל המכירות וביקשתי כי ייצרו עבורי קלנועית שיש לה מושב רוחבי שמתאים ל – 2 מבוגרים וילד, גם כאן אדלג על הפרטים,.. מה שחשוב הוא שלאחר כשלושה חודשים נפתחה תחנת השכרה של כלי רכב חשמליים בספאר בר"ג (קלנועיות "מורחבות" וכלי רכב חשמלי נוסף אשר שימש במקור להובלת מטענים ובמשטח ההעמסה שלו התקנתי כסאות לנוסעים). בעקבות ישום הרעיון בספארי ר"ג , פתחתי תחנות השכרה נוספות באתר "פר לאשז" בפריז, אתר וויפסנייד (שלוחה של גן החיות של לונדון) ומכאן נדדה דרכי לפיתוח אתרי תיירות ועוד.העסק הזה פירנס בכבוד את משפחתי ומשפחות שותפיי (נאלצתי לצרף שותפים היות ולא היתה לי אפשרות כספית לממן את העסק לבדי) וזאת במשך כעשור.כך, בעזרת יצירתיות, תחושת מסוגלות ואופטימיות, נוצר נכס ראשוני מניב. נ.ב. *כיום מרבית הקלנועיות, הן קלנועיות דו מושביות, הן "נולדו" בעקבות מיזם הספארי.*כקבלן/ספק יחיד וכבעל הרעיון, כפי שהייתי בעת ההיא, לא נדרש מכרז.*הכשרה חוקית של המיזם סייעה ליצירה והשרשה של ההגדרה "אזור רכב תיפעולי". סיכום למאמר: מזה שנים רבות אני עוסק בקידום יוזמות, הן משל עצמי והן עבור אחרים, פעלתי והינני פועל הן במישור העסקי והן במישור החברתי קהילתי, אשמח לחלוק איתכם עוד עשרות ארועים דומים ושונים מאלו שהוצפו לעיל וכל זאת מתוך כוונה לעורר אופטימיות, לעודד יצירתיות והעזה ולהפנים בקרב כל מי המעוניין, תחושת מסוגלות, כל אחד יכול להניע את עצמו למחוז חפצו ואם צריך דחיפה, צריך לפעמים רק לבקש. רוני אורפז |