ככה זה, החיים זה שביר מאוד...

לב חזק מתרסק ומתגבש מחדש מסתבר.

ולא תמיד מאהבתו של גבר או אהוב, ככה זה קורה.. מי שחתך את הארבעים יודע ...

אבל אני לא דוגמא, כנראה דוגמא ש"מחרבת" למדענים את כל התיאוריות" או לפחות את אילו העוסקות בסלקציה הטבעית.

ושוב אבל,  יש ניחומים בסם האהבה, אני יודעת שיש  שם ניחומים!

אתה תגיע חזק וגדול ברוח, גא וניצב כמו הר, כמו עמק פורה גדול גדול כזה..המשתרע..שיש לו התחלה אמצע וסוף..בטוח בעצמו... כזה שאני יכולה לראות אותו, כזה שמראה את עצמו. לא נחבא כמו רקפת אלי סלע.

ואני? מה יהיה איתי? חחח..

פרח מוגן עם שורשים של צמח בר.

פתאם ייפתחו עלי השמיים, יהיה לי בנוח להניח עליך ראשי...

זה ירגיש כמו מאז ותמיד.

ועד שתגיע...

אני ארקיע..

אפרוץ גבולות, אבוא גשמים, אדע ציה ובצל קורתו הגדול במרומים אדע כפור ללא כסות לנפשי. אדע ריקוד עם בוא האביב, אעשה לי צעד מול נירים ושדות לא חרושים לא ייותקו בתוליהם, כי אני אחת וככה בחרתי להשאר, לא לחבל ביצירתו של אדון עולם בתולה ברגשותיי.

וכאבים חדים בלב, יום רודף יום ושעה וצמד שישבת...כל יום ויום אכזבה חדשה, השתוממות מול מותר האדם מן הבהמה איין...

מטילה עליך את ההילה, כמו כאילו התחייבת בנדר,

כמו כאילו התהדרת בטלית אישיותך,ועד שתגיע,

אלחם בעצמי לא לשכוח אותך, לא להיעלם מולך,

לא להבריח אותך,

לא להניס אותך על נפשך, ממני, הרית גדולה, ימה גדולה, קטנה.

והמלחמה עקובה והכיעור גדול והמפלצתי של האדם הסביר.. לעיתים מרוקן אותי מכל כוח.

  ההכלה של מה שהבטיחו לנו הבנות לא מתקיים, זה לא הוגן. לא מפריח שממה בכלל.

ובסוף, כשאני פוגשת מישהו, כשאני כבר ניצבת מקושטת אל מול מישהו

מחפש הוא את מרת עולם קלריסה הנאווה, בעלת יכולות העל כאילו שאין די בדמותה הספרותיתללמדנו שהאדם, האישה הם כל כולי סל רגשות ועצב, שמחה, קיבה ריקה, בטן רגישה ועוד יותר חלום שקל מאוד להיפטר ממנו ועוד יותר קשה להגשים אותו.

אחת בשביל עצמה,

אתה בשביל כולם,

אתה בשביל עצמך, בשבילי החיים כי החיים הם שביל, יונק מצד את נוף ומצד את ההאדרה, כולנו בני אדם.

קלים, כמוסים יותר או פחות, דלים, עשירים והדרך היא האומץ, מטיפה לך, מחכה.

כן, לכאורה יומרה ומליצה, כמו שהבטיחו לנו הבנות כשהיינו קטנות "לב אמיץ" נטוע עמוק בגבר אביר.

ולב גדול מחפש לב עוד יותר גדול ואין בנמצא,

קטנה גדולה,  לב פתוח גולש מדמעות, אף פעם אין בו מקום להרבה אהבה והיתרה נוטפת בלי שליטה. פיסיקה פשוטה.

ואתה, אתה לא תיבהל, אני יודעת.

אתה תחייך, תדמע ותחבק אותי חזק כמו אין מחר.

ותוביל אותנו לעמק האהבה...

עד אז אני פרא אדם...ומי שמתקרב. על אחריותו.

ואתה תדע להתפקע מצחוק?