אוריינות מדיה וחשיבה חברתית רגשית.

שלום כולם.

אני סטודנטית באוניברסיטת תל אביב בחוג לתקשורת, ונתבקשנו לפתוח בלוג ולדון בנושא של אוריינות מדיה. אני קוראת ורשומה ב google reader על הרבה בלוגים, (רובם קשורים לאפייה) אבל אף אחד מהם עדיין לא קשור לאוריינות. לא חשבתי אף פעם לכתוב בלוג משל עצמי, אבל טוב שיש מטלות כאלה, שמכריחות אותך לעשות משהו שאחרת לא היית עושה...  

אז מה זה אוריינות? ההגדרה של אוריינות היא רחבה ומגוונת, ואין תמימות דעים בקרב החוקרים בנוגע להגדרה אחת, מוחלטת. אבל רק בשביל להכניס את מי שלא מכיר לעניינים, מילון ספיר מגדיר אוריינות כ"מידת היכולת של היחיד להיות מעורב בעולם התרבות על תחומיו ועל תפקידיו השונים בתרבות הלשונית הכתובה, המדוברת, הנקראת, הנשמעת והנצפית".

הנושא שברצוני להעלות לדיון הוא אוריינות מדיה, ומה אלקלעי-עשת מגדיר כ"חשיבה חברתית רגשית" (במאמרו וריינות דיגיטלית: מיומנויות חשיבה בסביבות דיגיטליות). לטענתו, התפתחות האינטרנט והתקשורת הדיגיטאלית מאפשרות למשתמשים ללמוד ולשתף מידע. עם זאת, התפתחויות אלה יכולות להוביל למצב בו אלה שאינם בקיאים באופן ההתנהלות ברשת (אפשר לומר שאינם אורייני-מדיה) עלולים ליפול במלכודות הרבות שאורבות למשתמש התמים: החל במתיחות אינטרנטיות שונות, דרך וירוסים שנשלחים דרך מיילים שנראים תמימים לכאורה ועד לנפילת קורבן לתרמיות שיכולות לגזול סכומי כסף נכבדים מחשבון הבנק. אצטט את אלקלעי-עשת ציטוט שמתאר את הבעיה בצורה יפה לדעתי " זהו ג'ונגל של תקשורת אנושית, המכיל תערובת אינסופית של מידע, אמיתי ושקרי, ישר ומטעה, מידע של רצון טוב ומידע זדוני" נשמע תאורטי מאוד, אבל בפועל הנושא הזה נוגע לנו בכל פעם שאנחנו משתמשים ברשת האינטרנט, ובפרט בחלקים הדורשים מגע עם אנשים אחרים.

הנה לכם דוגמא קטנה. לאחרונה קיבלתי לתיבת הדואר האלקטרוני שלי את המכתב הבא:

 שלום לכולם!אני בדר"כ לא עושה את זה ואני שונאת ששולחים כאלה מכתבי שרשרת, אבל זה סיפור אמיתי שקרה למישהו שאני מכירה ורציתי לשתף כי זה באמת סיפור מדהים. גם לאחרונה יש הרבה השמצות בקשר לפייסבוק ואני רוצה להסביר שזה דבר מצויין.לפני בערך חצי שנה (אולי קראתם בעיתונים או באינטרנט) יצאו ילדים מכיתה ו מבי"ס בצפון לטיול במדבר יהודה. אחד הילדים, יוני הלך לאיבוד ונכנס בטעות למערה. כשמצאו אותו בלילה הוא שכב משותק ורועד בלי נעליים. הוא לא דיבר ולא זז ואף אחד לא ידע מה קרה לו. יוני נשלח לבי"ח וכשראו שאין לו בעיות גופניות אבל הוא עדיין לא מדבר שלחו אותו לפסיכיאטר. מסתבר שיוני לקה בנסרמוקינריזם שזו מחלה שפוגעת באנשים שעברו טראומה והיא מאוד נדירה וקשה.יוני איבד כל עניין בחיים והפסיק ללכת לבי"ס ולדבר עם חברים ולראות טלוויזיה וכל היום שכב במיטה ולא דיבר בכלל. ההורים שלו מאוד דאגו ולא ידעו מה לעשות וכל הפסיכולוגים והפסיכיאטרים גם לא. מיום ליום הוא התחלש והיה נראה כאילו אין מוצא.אילנה אמא של יוני נזכרה שיוני מאוד אוהב לדבר בפייסבוק ובילה שעות מול המחשב לפני המקרה במערה. אז היא עודדה את החברים של יוני לשלוח לו כמה שיותר הודעות שהם מתגעגעים אליו ומחכים שיחזור לבי"ס. ואז היא פתחה את הפייסבוק שלו וישבה לידו כל יום כמה שעות וענתה בשמו לכל החברים מהכיתה. לאט לאט יוני התחיל להגיב וממש להתעורר לחיים!!! הוא התחיל לאכול לבד וללכת לשירותים לבד ובפייסבוק הוא דיבר על אבודים התכנית האהובה עליו ועם כל החברים הם ציטטו ציטוטים מהתכנית. והכל בזכות הפייסבוק ואילנה אמא של יוני! בסוף אחרי חודשיים יוני חזר לכיתה והספיק להשלים את כל החומר ובשנה הבא הוא יעלה עם כל החברים שלו לכיתה ז'.אני חושבת שזה מדהים וגם כל הרופאים הסכימו שזה ממש נס רפואי! רציתי רק להראות לכולם כמה חשוב זה שילדים ידעו להשתמש במחשבים ושזה בכלל לא שטויות ושאפילו אם זה לא דברים חשובים אז גם פייסבוק אפילו יכול להציל חיים ושזה בכלל לא נכון שפייסבוק הופך אותך לטיפש. אז תשלחו את המייל הזה לכל מי שאתם מכירים ואולי זה יוכל להציל עוד ילדים! 

כמובן שבהתחלה פתרתי את הדוא"ל כסתם עוד אחד מישרות המכתבים האלקטרוניים הטיפשיים האלו שבדרך פלא מוצאים את דרכם לתיבת הדואר שלי (בעיקר הודות לקבוצה מצומצמת של אנשים שדואגים לשלוח לי אותם), אבל בעקבות קצת ניסיונות בירור נוספים גיליתי שאולי בכל זאת יש משהו בסיפור הזה.

אבל בכל מקרה, אין ספק שכדי לדעת האם הדוא"ל הזה אכן שייך לקטגוריה הראשונה או דווקא לשנייה, יש צורך באוריינות אינטרנטית... 

ומה אתם אומרים? איך אתם הייתם מגיבים לסיפור כזה?

לי אישית אין משתמש בפייסבוק, ולכן אין לי מושג על מה כל המהומה סביב הרשת החברתית הזו, אבל אולי באמת לרשתות החברתיות האלו יש כוח גדול כל כך, כזה שיכול "להקים לחיים" מישהו?  
יום נעים ואורייני לכולכם