
כל יום אני קמה עם השאלה והקונפליקט מחדש להעיז או לחדול? ליזום או לחכות? לאפשר או להתחבא מאחורי החומות. וכל בחירה יש לה את סיבתה היא וכל הסיבות ברגעים מסויימים בטוחות לי כנכונות.בסופו של דבר אני רוב היום מרחיקה מחשבות אלו מעלי, ואז ברגעים מסויימים כמו לילה, קושי בחיים, רצון לכתף, שיתוף, הזמנה לבילוי,בתי קפה מלאי זוגות - כל אלו ועוד מצליחים לגרום לחומות להיסדק ולילקיק אמת ורגשות לצאת ואז כל ההיגיון שייך רק לרצון ולניסיון להבין איך גורמים לזה שזה יקרה. ובדיוק ברגע שכבר יש את הכוחות וההבנה צתחילה הרשימה השחורה של למה לא כדאי, בשביל מה? מי צריך את כל הכאב ראש הזה? הפחד מחלחל ואין כמוהו בחילחולים אפשר היה ללמוד ממנו את שכבות האדמה למיניהם.אז בינתיים אני רושמת הגיגים של בוקר ותוהה? |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
קבלי כוכב נשמתי, גם זו תעוזה לא קטנה....
נשיקות
דוידה
להעיז !
נקודה - סימן קריאה !
רק המעיז מגיע
למקומות,
אליהם הממתין
אפילו
לא מעיז לחלום עליהם.