כפר הולדתי חלפו דורות ועידנים מאז העלתי לקפה את שלושת הפרקים הראשונים. והנה מגיע פרק רביעי וקצר ומוזר... תהנו סוף שבוע סוף רון :-)
לינק לפרק 1 http://cafe.themarker.com/view.php?t=787610 לינק לפרק 2 http://cafe.themarker.com/view.php?t=788287 לינק לפרק 3 http://cafe.themarker.com/view.php?t=790694
היא הלכה ונשארנו לבדנו. הכלב, יהושע ואני. "אני יכול לעזור לך. אתה מאד חיוור". הבית היה נזירי לגמרי, זאת אומרת לא היה בו כלום. אפילו לא מיטה או כסא או ארון. בפינת החדר היו רק שק אוכל יבש לכלבים וקערה ובתוכה כמה גרונות מרוטים של עוף. "איך אתה חי ככה, איפה אתה ישן, מה אתה אוכל"? "לילדים אין בושה, אבל אני אוהב את הישירות הזאת ואענה לך באותה מטבע. אני ישן על הרצפה מכורבל עם 'כורש' ואוכל אתו את אותו האוכל". "זה כנראה לא טוב לך, ראיתי שהקאת". "אתה לא אמור להיות כאן. זה האקורד האחרון בפרק האחרון של סימפוניה קקופונית לגמרי, החיים שלי". "אני לא ממש מבין מה אתה אומר". "איך תבין? זה כמו להציץ בחושך על בורג קטן ולהבין את כל מבנה החללית שהבורג הזה מחזק חלק שולי וקטן שלה. איך תבין. הסימפוניה העלובה שלי תוכננה להסתיים בדממה ארוכה. אקורד של שקט אין סופי. אבל זה לא הלך". "אני לא אוהב דיבורים על מות ומחשבות סופניות. אתה למשל, תופעת טבע מסוימת, זה מעניין, כדאי לך לחקור את זה". "למה אתה מתכוון תופעת טבע"? "נו באמת" "מה אומרים"? "אתה יודע, שאתה גם וגם" "לא גבר ולא אישה. אם האברים הגבריים שלי היו גברים לא הייתי נשי, תאמין לי, זה חוויה מאד מפוקפקת להיות אני. תתקרב רגע, תראה לי את העיניים מקרוב" היה לו ריח מסריח מהפה, כמו של כלב. "אתה בלעת משהו"? "כן" "פטרייה"? "כן" "יש לך עוד"? "לא" "איי, כמה שהיה מתאים לי קצת מהפטרייה הזאת" "אין לי, במקרה מצאתי, אפילו לא ידעתי מה זה" "סבא שלך היה אלוף אמיתי, הוא היה המסמר של הכול" "מה"? "כן, כן. כמה שהוא היה שקט, הכול היה סביבו, רק הוא ידע איך לגדל ולהכין את החרה הזה" "ומה זה עושה"? הוא רק הסתכל על המכנסיים שלי ולא אמר כלום. אחרי שתיקה ארוכה הוא המשיך "עם הפטרייה הייתי נפרד מהעולם הזה באושר, אושר..." "למה אתה כל כך רוצה להיפרד מהעולם "? "כי אני חלש ולא מצליח להתגבר על היצרים שלי וזה גורם לי להתבייש בעצמי וגורם לאחרים לנצל אותי וזה עוד יותר מבייש אותי, מספיק ברור לך ילד"? "לא. אם אתה חלש אז צריך לעזור לך להתחזק. אני חושב שאתה חי בתנאים מאד לא טובים. אפשר לשנות. היום אני ממש בטוח בזה" "יופי לך. לסבא שלך היו רישומים מאד מפורטים על הנושא" "לא יודע" "תאמין לי, הייתי די קרוב אליו" שוב הרגשתי צמרמורת או יותר נכון, הרגשתי את החדר מצטמרר סביבי. התורן שלי הצביע ישר אל יהושע ונזכרתי במטרה המקורית שלי. עיניי נדדו אל מעילו הקשור בחבל פרום בקצותיו"אתה יכול להראות לי את..."? הוא פתח את המעיל הצבאי הישן שעטף אותו. מתחת למעיל הוא לא לבש שום דבר. ראיתי. "לא יודע למה אני כזה. חלק אומרים שזה בגלל סבא שלך אבל זה לא נכון. הייתי ככה גם לפני שפגשתי אותו. אולי זה בגלל אימא שלי. אימא יקרה, רק היא אהבה אותי באמת, וכורש". "איך הוא לו נשך אותי"? "אולי הוא לא נושך, אף פעם לא נכנס לפה אף אחד, אתה הראשון". "וצדיקה"? "הכלב פוחד ממנה, אתה מאמין"? "היא לא דיברה יפה והמבט שלה היה מלא שנאה". "היא מכוערת גם מבפנים" אמר יהושע. הוא נשכב על הרצפה ו'כורש' נשכב לצדו. הם עצמו עיניים והנשימות המחרחרות שלהם התערבבו זו בזו. לשניהם גם נזל קצת ריר מהפה. יצאתי. |