דייטים ? - חשבתי שראיתי כבר הכל - עד שהכרתי את ריקי
ריקי נתקלה בכרטיס שלי באחד מאתרי ההכרויות. היא נשמעה קצת פרחה ושפעה חן. "מהקוף", עניתי - אהבתי את צחוקה המתגלגל. החלפנו חוויות על דייטים הזויים. כמו זה עם סיגל, שלמרות שעברה סינון טלפוני מחמיר, נכנסה למכונית שלי תוך כדי פיצוח גרעינים קולני. סיגל לא כרסמה את פיצוחיה בעדינות, אלא מתחה את צווארה ככל שיכלה וירקה באיטיות את הקליפות... ספרתי לה על הבליינד-דייט עם אודליה ביפו. ניגשתי והיצגתי את עצמי בחיוך רחב ומלא ויטמינים, היא דחפה אותי וצעקה: התרחקתי ממנה המום, לא מספיק לעכל את הדחיפה ההזויה, כשפתאום צלצל הנייד. היתה זו אודליה, שספרה לי בהתרגשות כיצד ניגש אליה מישהו, הציג את עצמו והיא דחפה אותו... - "תגידי את בסדר ? זה הייתי אני !" - "מה ? אז למה לא אמרת...? " - "אמרתי, אבל דחפת אותי..." - "אתה נראה טוב, אז איפה אתה עכשיו ? " "אני טוב לי איפה שאני. אודליה, המעט שעברתי איתך הספיק לי..."
ריקי ספרה על החבר מחדרה. שהיא "נתנה לו את הלב" והוא התגלה כחרא. כמה מזל היה לה, שעדיין לא הוציאה את הילדה מביה"ס בטבריה ועברה לגור איתו. כיצד ויתר עליה ופגע בגאוותה. היא ויתרה על הספרים והג'ינסים היקרים שאהבה והשאירה אותם בביתו שבחדרה ובלבד שלא תראה אותו שוב. ** השיחה הבאה התנהלה מבית קברות כשהיא מתייפחת ומספרת לי על תאונת דרכים. גיסה נהרג ואחותה פצועה. היא נשארת בירושלים, סמוכה למיטת אחותה. ריקי לא ענתה לטלפונים שלי כשבועיים. כשענתה, זה כבר היה מבית חולים אחר. הפעם בגלל בתה, שעברה תאונת דרכים איומה והיא שוכבת ללא הכרה. היא מאד העריכה את העניין שאני מגלה בה ובאסונותיה ותיארה בפני את הכארמה האיומה, שרובצת על משפחתה סביב תאונות הדרכים. היא לא ויתרה והתעקשה להקריא לי שיר על אחיה, שגם הוא כמובן נהרג בתאונת דרכים לפני כמה שנים. את החשדנות החלטתי להשאיר הפעם, לאנשים עימם אני עושה עסקים ולא לבחורה מוכת גורל ותאונות דרכים... לא מהרתי להפגש עם ריקי. התמונה היפה והממוסגרת בזהב צועק, ששלחה לי בליווי מוסיקה טורקית קשה לעיכול, הרחיקה אותי והזכירה לי את המשותף בין הפולניות והמרוקאיות – "הבהלה לזהב" – לא זו של צ'רלי צ'פלין, אלא כל שיש בו זהב גדול וצועק. גברה בי התחושה, שזוגיות גדולה, קירבה ונגיעה בשורש הנשמה, לא תצא מהקשר... ** בשיחה הבאה, ריקי ספרה שהיא עוברת דירה, הזמינה אותי לטבריה, לעשות "על האש" עם ילדיה וספרה כבדרך אגב על כוונתה לקחת הלוואה בשוק האפור ובריבית רצחנית. היא נשמעה אמינה ומיוסרת. לא בקשה דבר והחלטתי לעזור לה. ריקי נדהמה והתרגשה מאד מהצעתי המפתיעה ואמרה, שהיא חייבת להגיע לתל אביב, כדי לראות מיהו "האדם המדהים ששולח כסף לבחורה שלא ראה מימיו". נשאתי עיני למעלה וקיויתי, שאני עוזר לאדם הנכון והראוי. שלחתי לה את הכסף ב"דואר ישיר" כשאני רושם את כל פרטיה של ריקי. באותו שבוע לא יכולתי להפגש עם ריקי. היא היתה עסוקה וכבר לא לחצה לראות את "האדם המדהים ש..." ** עזרתי "שלא על מנת לקבל שכר". ריקי הבטיחה שתשלם מהמשכורת הקרובה חלק מהסכום ושתוך חצי שנה, תחזיר את מלוא ההלוואה. אחרי חדשיים נזכרתי בה. תחושה של אי נוחות קיננה בי יותר ויותר, בעיקר בשל העובדה שריקי כבר לא יצרה קשר... כשהתקשרתי לריקי, ענתה לי בחורה בשם גליה – שהזדהתה כאחותה. "מה אתה לא יודע... ריקי מתה, ובשבוע הבא יש גילוי מצבה". היא פרצה בבכי קורע לב וספרה שריקי נפגעה ב...תאונת דרכים, אבל מה שהרג אותה, היה חוסר רצונה לאכול ולדבוק בחיים. כך החל מצבה להתדרדר. גליה כל כך ירדה לפרטים. שלא יכולתי שלא להאמין וגרשתי כל ספק שעלה בראשי... היא הוסיפה, שהיא יודעת כמה עזרתי לריקי, ושכל משפחתה מתגייסת להשבת חובותיה", כדי שלא ידבק בזכרה שמץ ורבב של קלון. ברקע נשמע לפתע צלצול טלפון. גליה ענתה בשיחה שהתארכה למישהו, ממח' הרווחה של העיריה בעניין ההשגחה והטיפול ביתומים. החלטתי לנתק מגע, לא היה לי עניין להכיר את המשפחה של ריקי. ולא התכוונתי להגיע לגילוי המצבה. ** המחשבה, שהכל כל כך מטורף והזוי, חלפה ראשי, מידי פעם. אם זו תרמית, הרי שהיא קלה לביצוע וע"י איתור הקורבן הנכון, כמה שיחות, דמעות במקומות הנכונים - אפשר "לעשות קופה" כלל לא רעה... חייכתי לעצמי, "אם אכן מדובר בתרגיל וריקי מוכנה להמית את עצמה, ולרדת נמוך, "שיהיה לה לבריאות". אם נגזר עליי לאבד את כספי", סיכון שלקחתי בחשבון, "אז שיהיה". הרפיתי הדחקתי ושכחתי... ** חלפו מספר חודשים, נזכרתי בה על הדשא עם חברים לפני צליחת הכנרת. סיפרתי להם על ריקי המנוחה. מיכל, חברה טובה, חייגה לריקי תוך חצי דקה. ה"מתה החיה" ענתה בעליזות. תוך שניה אמרה למיכל את שם משפחתה. מיכל חיבקה אותי בחום ואמרה בחיוך מקסים שחשף שיניים לבנות, "יקירי, צא מההלם, אתה צריך לשמוח! ריקי בחיים...בוא נרים כוסית לחייה". "חזון העצמות היבשות - כאן ועכשיו", "למה מי מת ?" "לא כל המתים מתים", היא שלפה שלשה סלוגנים, כלל לא רעים. "בן אדם שחשבת שהוא מת - פתאום הוא חי" היא פרצה בצחוק מתגלגל כשהיא מדלגת מרגל לרגל, מרימה את הראש לשמים זרועי הכוכבים וצועקת באושר, "נס, נס, אז מי אמר שאין אלוהים ?". לאחר שבוע, דחפה מיכל לידי קלטת, בה הוקלטה שיחה ערה וארוכה עם ה"מתה החיה" ואמרה "תחליט אם אתה מגיש תלונה בתביעות קטנות או למשטרה, או מרפה לגמרי, סוגר עניין, מגדיר את העניין כתרומה ומשחרר. .. ** פסח הגיע, פקק אינסופי דרומה. שיירת המכוניות לכיוון צומת המוביל נמשכה אל מעבר לאופק, הנוסעים יצאו מהמכוניות והמשיכו למנגל בצד הדרך. בצחוק מתגלגל מלוא הריאות, ומותש מניסיון נוסף להסביר למתן, שבמשחק 21 הניחושים, אי אפשר לבחור "בצאן של דוד המלך" כנושא לניחוש, נמלטתי מהפקק הארוך, והחלטתי לממש את הזמנתה של ריקי-טרום-נוכלות, ולבקר אותה בטבריה. ** עיר מדהימה טבריה, בשיכון א' אין שמות של רחובות, כולם מכירים את כולם. כשאמרתי שאני מחפש את ריקי, המבטים היו חשדניים, אך כשהבחינו במתן החייכן והממתן, כיוונו אותי בשמחה. ברור היה לי שריקי תכניס אותי לביתה. צלצלתי. הדלת נפתחה: "חג שמח! " קראתי בקול ונכנסנו שופעי חיוכים לדירה קטנטנה, היישר לשולחן האוכל סביבו הסבה בצפיפות משפחה גדולה ורבת משתתפים. "אני דורון, ידיד של ריקי" אמרתי בקול, בוחן בעיניי את הסועדים. "למה באת?" שאלה ריקי, "את זה כבר הבנתי, הגעתי עד לפה רק כדי לשאול אם את צריכה אולי עוד הלוואה..." מתן ואני נשארנו לארוחה ונהנינו מהחמימות המחבקת של משפחתה של ריקי. את הכסף לא קיבלתי אבל רכשתי לי חברים חדשים בטבריה, אז מי אמר שלא משתלם לעשות מעשים טובים ? |