באופן מפתיע,

או שלא -

הגיע ערב יום העצמאות

אך לפני שלושה ימים.

קיבלתי הזמנה מחברה

לבוא למסיבת טבע.

החלטתי להענות,

מדוע לא בעצם.

הזדחלנו למקום,

טבע-טבע

אבל בפאתי תל אביב

והגענו בסביבות 01:30

קרחת כזו בלב הפרדסים המוריקים,

אנשים מחוייכים,

מוסיקה הולמת

(מי שלא חיבק רמקול - לא מבין ) :)

בר,

פינת אוכל (מיותמת כמעט לגמרי)

זולה למתעייפים

והרבה אושר.

כל אחד מחמשת הDJ

לקח לכיוון אחר,

כשיחד הם שוזרים אווירה נפלאה

ועלילה מפותלת.

ניגש אלי פתע חבר,

שלא ראיתיו שנים.

מי שעקב אחראי השיקום אותו עברתי

לפני כחמש שנים.

אושר הציף את עיניו,

כשפנה אלי בהתרגשות

וסח אלי -

לראות אותך על שתי רגליים

ועוד רוקד -

זה מרגש!!

אף אחד כאן לא יכול לתאר לעצמו מה עברת.

אז להגדיר את התנודות שלי כריקוד,

היה די משעשע.

אבל כן,

 היינו,

רקדנו,

שתינו (כמצוות אייבי נתן המנוח).

הנאה עד טירוף,

השמש הפציעה לה

ועדיין אנחנו רוקדים.

כמה חבל שהמילים,

בעזרתם אנחנו מתקשרים

אחד עם השני,

הן גם שמות את המגבלה

איך אפשר לתאר אושר?

אפשר רק לחוות וכך היה.

בסופו של יום (העצמאות),

מצאתי עצמי בין הבודדים

שלא אכלו בשר.

איך אפשר,

כשמתעוררים בסביבות חמש אחה"צ

והדבר האחרון שמרגישים הוא רעב?

למי שלא חווה -

מומלץ.