| ידעתי שזה יחזור בשלב כלשהוא.שוב פעם עומדות זו מול זו הנאה מול סכנה כאילו שאין ברירה אחרת,שלובות זו בזו כמו תאומות סיאמיות,ניזונות אחת מהשנייה,בלתי ניתנות להפרדה ואם מנסים להפריד אז אחת מהן תמות.המשוואה הזאת יושבת בראש מאז שאני זוכר את עצמי אפילו בתור ילד.כל דבר שהיה בו אופציה של כיף והנאה הפך מיד מקור לחרדות ודאגות כאילו שיש איזה שוטר מניאק בתוך הראש שמזהה מיד את העבירה עוצר אותך בצד ודופק רפורט.גם עכשיו שיש הזדמנות להרגיש טוב ומוגן ושלם עם עוד בן אדם אז הוא הופך לאיום ממשי על החיים לא פחות.ההבדל הוא שהיום אני לא אתן לשוטר הזה את ההזדמנות לעצור אותי אני ממשיך למרות הכל גם אם אחרי זה אצטרך לשלם את המחיר המלא פלוס ריבית והצמדה של הדו"ח על ההנאה.אני ממשיך עד שיגיע היום שבו לא יחכו יותר שוטרים בסיבוב. |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
במקרה הספציפי שלי כרגע אני נאלץ להגיד לצערי שכן: אדם "נורמטיבי" מהיישוב היה נזהר אולי לא עד כדי סכנת חיים אבל בהחלט היה שוקל ברצינות איך להתנהל.העיניין הוא פחות רציונאלי כי אתה בטח יודע שזה בדר"כ לא משכנע את המנגנון ההישרדותי שמגביר במקרים כאלה את החושים פי מאה ומאותת על סכנה מכל שטות.אין אמצע יש או חולה או בריא,סיכוי קלוש שווה מאה אחוז סיכון.
אצלי הדילמה היא בין להשלים עם הגזירה ואז באמת יכול לבוא שחרור לבין להזהר וללכת על ביצים אבל אז החרדה נשארת קבוע כמנגינת רקע ולא נותנת מנוחה או הזדמנות להנות ממה שיש.אני נוטה להאמין שבמקרה שלי התשובה היחידה היא השלמה עם "רוע הגזירה" אפילו שכנראה אין באמת גזירה.
ובקשר למקצוע ועבודה תראה כמה אנשים מסתדרים ומביאים את הפרנסה לא רע בכלל מבלי שלמדו יום בחיים.אני מאמין גם שכשתמצא משהו שאתה באמת אוהב אז יהיו לך אנרגיות גם ללמוד,חוץ מזה יש המון קורסים ולימודים שהם לא תובעניים כמו לימודים אקדמאים אתה בטח יודע מה הולך במכללות למיניהן,mcse ראית שכל ערס עם קצת מוטיבציה יכול לעשות,מה שבטוח אני ראיתי.ואתה יכול סתם ללמוד בשביל הכיף לא בשביל מקצוע אני עשיתי די הרבה קורסים לא בשביל ללכת למצוא אח"כ עבודה אלא חשבתי שזה יעשיר את הידע שלי וכי זה עיניין אותי.לי יש את אותה בעיה בדיוק אני לא מסוגל להשקיע את האנרגיות שלי בלימודים,תמיד אני אמצא תירוצים לא לקרוא את הספר למבחן ואם כבר אני מושיב את עצמי בכח ללמוד אז כל דבר מסיח את דעתי ואני צריך לחזור הרבה פעמים על אותו חומר וזה מייאש לכן תמיד עשיתי קורסים קצרים כאלה שלא צריך הרבה אוטודידקט ואין הרבה עבודות ושיעורי בית רוב הלימודים נעשים בשיעורים עצמם ושמה אין לי בעיה עם ריכוז.מה לעשות שאולי אנחנו לא בנויים להגשים את החלום הפולני להיות אקדמאי.
תוב שחזרת לכטוב.
תן לי לחדד עוד לרגע.
תראה, זהירות ופחד הם מנגנונים הישרדותיים מצויינים. אני לא צריך להרחיב לך לגבי זה.
הענין הוא, בחיים המודרניים, שכל סיטואציה וסיטואציה מסובכת אלפי מונים מסצנה פשוטשה של FIGHT OR FLIGHT.
ופה בדיוק המקום בו, וגם אני עובר את אותו תהליך בדיוק עם החרדות, רק בשלב יותר מתקדם, להצמיח לעצמך מדד יותר מדוייק והגיוני.
והבעיה איתך, ואפילו עם שנינו, היא שאנחנו נזהרים בשטויות שצריך היה מזמן לשחרר ולפעמים נותנים גז חופשי במקומות שהסיכון בהם מטומטם לחלוטין. ושנינו יודעים למה אני מתכוון.
עכשיו תשתמש במשפט הנורא פשוט הבא בראש כאבן בוחן: "האם זה מסכן את החיים שלי באמת באופן שאדם שקול מהישוב היה נזהר?" זה הפסיכי הלפני אחרון שלי נתן לי. כן, זה שאתה סידרת לי.
בכל השאר צריך לשחרר. כל מה שאין בו נזק פיזי ממשי ובריאותי לך או לאחר כתוצאה ממהסתכנות שלך - לשחרר.
אל תפחד ליפול. זאת מהות החיים. ליפול ולקום וללמוד כמה שיותר מכל השאבאנג.
כמה שנהיה יותר אהבלים ונעשה כמה שיותר טעויות טיפשיות נלמד יותר ונהיה אנשים הרבה יותר חכמים מכל האנשים שאנחנו מכירים בסופו של דבר. וגם הרבה יותר מאושרים. כי אנחנו ממצים את החיים TO THE FULLEST. לא נותנים לאף הזדמנות לחמוק בגלל פחדים פשוטים.
תזכור עוד דבר. עבודה אפשר לאבד. במיוחד אם המחיר הוא איבוד הכבוד העצמי שלך והעקרונות. ובמיוחד אתה שבאמת אף פעם לא תהיה לך בעיה למצוא עבודה גם עוד עשרות שנים קדימה.
ואני? :) או שאני אלמד כבר משהו רציני או שאני אהיה צווארון כחול עד סוף החיים שלי. אבל אני אחייה חיים אמיתיים ולא פחדניים כמו של הבורגני הממוצע המפוחד שמרכין את הראש כדי לשמור על מקום העבודה וקורא לזה להיות HUMBLE.
וכוסומו. כל עוד אין סכנת דקירה מצד הבנדם שמולי אני רוצה להיות מסוגל לומרכל מה שאני חושב לכל אחד.
מספיק או שאתה רוצה המשך מונולוג?