כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    לב נפתח - חוויות של החלמה

    39 תגובות   יום שישי , 1/5/09, 20:08


    לפני פחות מארבעה שבועות החלטתי לגשת לחדר מיון ואחרי כשעה התהפכו חיי ותכניותי.

    מאז, כל יום מכיל חוויות ותובנות יוצאות דופן, מרגשות, כואבות, נוגעות, פותחות ומחברות.

    חשבתי שראוי שאשתף אתכם בהן, לפחות בחלקן. לא לפי סדר כלשהו. אכתוב מה שיעלה לי על המסכים כשאשב לכתוב.

    -----------------------------------------------------

    בבית ההחלמה הדריכה מדריכה את קבוצת המחלימים בתרגילי דמיון מודרך. נכנסתי לזה לגמרי, צללתי כל כולי.

    במהלך התרגיל כרתתי ברית ידידות עם גופי. התנצלתי בפניו על חוסר ההקשבה וחוסר תשומת הלב שלי אליו בכל השנים האלה והבטחתי להקשיב לו, לשאול אותו מה הוא צריך ורוצה ולהיענות לצרכיו.

    במשך כמה ימים, בכל רגע של כאב, חולשה או קושי שאלתי אותו, "גוף יקר, מה אתה צריך?" וקיבלתי תשובות מיידיות כמו, "מים", "לנוח", "לנשום". נעניתי וזה תמיד עבד.

    אחרי כמה זמן שמתי לב שמעולם לא הודיתי לגופי על השירות המסור והאיכותי שהוא משרת אותי למעלה מחמישים שנה. החלטתי להתחיל לומר תודה לחלקי הגוף השונים, לכל אחד בנפרד. אני עושה זאת מאז, מודה כל יום לחלק אחר בגוף. זה מרגש ומדהים בפני עצמו, אבל אשתף בזה בפעם אחרת.

    שבת שלום.

    דרג את התוכן:

      תגובות (39)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/7/09 11:32:

      הגילויים והתובנות הם מתנה אדירה לחייך!
      נכנסתי לפתע לאתר שלך ואני מרוגשת.
      תודה לך.
        3/5/09 15:44:


      ברוך הבא לעולם התקשורת הראשוני

      שלנו עם עצמנו

      מאחלת לך מסע מופלא ומרגש

        3/5/09 12:18:

      איזה כיף. אתם ממשיכים לרגש ולשמח אותי. תודה.

       

      לא הייתי בטוח שזה מעניין כל כך לשתף במחשבות ובתחושות הפרטיות האלה, תודה לאלה שעודדו אותי לשתף עוד.

       

      רותיע - תודה גדולה על המילים החמות והמעודדות

      החיים, היפים והאמיצים - תודה על התזכורת על מה שיקרה אם אפסיק להקשיב

      אנגל יקר - לקחתי לתשומת לבי, תודה :-), מה לעשות שסלעים מושכים את עיניי ואת מצלמתי, מכיוון שאני רואה אותם כמופשטים לגמרי, אני מתעלם מ"סלעיותם", אני רואה בתמונה לב פועם חי ונושם, לא סלע... תראה גם :-)

      מר רשתות - תודה גדולה !

      ניצן הורד (תמר) - איזה כיף שריגשתי ותרמתי. בשמחה. תודה לך.

      החיים יפים (כרמית) - תודה

      קיבוצניק - תודה רבה

      שוקולד1 - וואו! וואו! וואו! - תעלי את זה כפוסט עצמאי, זה מעולה, זה בדיוק מה שהרגשתי שהגוף שלי אומר לי (למרות ששלי לא התלונן על נעלי העקב משום מה...:-) תודה גדולה. על השיתוף ועל האיחולים

      ואלטר - תודה גדולה

       

      אשתף עוד, בהחלט.

       

       

       

        3/5/09 11:13:


      אני יכול להבין ולהזדהות איתך וחבל שאנחנו לא קשובים לגוף שלנו יותר

       

        2/5/09 23:10:

       

      שמוליק מאחלת לך בריאות ורפואה שלמה

       

      בהצלחה

      חיה

        2/5/09 23:08:

      הנה משהו נחמד שקיבלתי במייל..

       

       

      יקירתי,זה זמן רב שאני רוצה לכתוב לך מכתב, להסביר לך איך אני מרגיש, לתת לך כיווני מחשבה חדשים, להסב את תשומת לבך אליי. זה שנים שאנחנו עוברים יחד את מסע החיים. בטוב וברע. לאחרונה, כך נדמה לי, משהו חורק בינינו, לפעמים נדמה לי שרק אני משקיע במערכת היחסים הזו. זה מתסכל אותי, זה מחליש אותי, זה גורם לי ממש כאבים פיזיים, אבל את מעלימה עין, דוחה את השיחה הזו שעומדת בינינו, מתחמקת ממני. כל מה שאכתוב פה ניסיתי לומר לך בעבר באין ספור דרכים, אבל כנראה לא הייתי מספיק ברור או שאת לא היית מספיק קשובה. אז עכשיו קחי לך פסק זמן, קראי את המכתב, וכולי תקווה שאחרי שתקראי אותו תחזרי להיות האהובה המקסימה והטובה שלי. נשמה שלי,אני אתחיל ואומר שהשנים הראשונות שלנו יחד היו נפלאות. את אהבת אותי, אני אהבתי אותך, את אהבת את עצמך, היינו מאושרים, לא פחות. את יודעת, אושר זו לא מילה גסה. אח"כ לאט ובהדרגה התחיל השינוי.לא יודע מה קרה שם, מה קדם למה.אני לא יודע אם זה נעלי העקב שאני שונא, או חולצת הבטן שעשתה לי רע.גם כמויות האיפור שמסתיר אותך הן לא לעניין בעיני. אבל אף פעם לא אמרתי לך על זה שום דבר. אני חושב שזה היה בטיול למדבר יהודה, כשממש הרגשתי שיש בינינו משבר אמון.כל השנים שנאנו יחד סיגריות. שנאנו את הריח, שנאנו את הטעם, שנאנו את המחנק.ואז, תוך שאת קצת עושה עיניים למדריך ההוא, חשבת שאת עושה רושם על מישהו והדלקת סיגריה. השתעלתי, כחכחתי בגרוני, כמעט נחנקתי- ואת בשלך.אז שמתי לב שבעצם את לא מקשיבה לי כבר הרבה זמן.זה המשיך אח"כ באוניברסיטה.את יודעת כמה שאני בעד לימודים, וניסיתי לעזור לך ככל יכולתי. שיננתי איתך את החומר, נשמתי איתך לעומק לפני מבחנים, חשבתי עבורך על רעיונות יצירתיים, אפילו התפשרתי איתך על סנדוויצ'ים במקום אוכל נורמלי. אבל לשבת עד 03.00 בבוקר על המחשב?את יודעת שאני אוהב שאת במיטה בשעות האלו.אח"כ התחלת לעבוד במרץ. מה זה במרץ? בקושי שתינו יחד כוס קפה בבוקר, וכבר את רצה לשנות את העולם. ומה איתנו? מה עם השינוי שאני צריך? במהלך הימים העמוסים שלך, אני כל הזמן איתך. תומך, רץ בשבילך, מעכל עבורך את כל הכעסים, את כל העצב, את כל החרא. ומה אני מקבל בתמורה? לכל היותר כוס קפה ואיזה בורגר מדרגה ג'. בזמנו היינו מאוהבים, פרגנתי לך. נתתי לך להרגיש נפלא.רצינו ילדים, נכנסת להריון. עזרתי לך כמו תמיד, כפי יכולתי. אבל אפילו אז, המשכת לאכול בשעות לא שעות, המשכת להתרוצץ לכל מקום, שכחת אותי. התחלתי להראות לך סימנים שקשה לי.את קראת לזה פסיכוסומטי והתעלמת, אבל אני באמת סבלתי.התחילו לי בחילות, פה ושם כאב ראש, כאבי גב הציקו לי מהבוקר ועד הערב, אבל את בשלך, עם נעלי העקב, הריצה למשרד, החיוכים המנומסים.אחרי הלידה, שגם בה אני חושב שתפקדתי נהדר, התעלמת ממני עוד יותר.התינוקת היתה מרכז עולמך, את זה אני מבין, אבל אותי שכחת.אין טיולים, אין מנוחה, אין שעות שינה, אין צחוק, אין אוכל מבושל. רק עבודה, עצבים, עומס. ואני רומז לך. בחיי שאני רומז לך, אבל את בשלך.אני אומר לך שאני רוצה לישון - את רוצה טלוויזיה.אני אומר לך שאני רוצה לטייל על חוף הים - את גולשת באינטרנט.אני צריך רופא, את קובעת לי עוד פגישת עבודה.אני רעב למרק, את נותנת לי וופלים.כואב לי הראש- את מתעלמת. מקסימום נותנת אקמול. אפילו לא שואלת אותי למה כואב לי הראש. אני עצבני, חייב לקבל איזה טיפול שיאצו, את לוקחת סיגריה.אני מותש כולי, את שמה נעלי עקב, מורחת חיוך ויוצאת.וכשכבר עשינו משהו למען עצמנו- מנוי לחדר כושר- דרשת ממני ללכת כל יום וקרעת לי את הצורה. אגב, לא אכפת לי להתעמל, אבל את יודעת שאני מעדיף יוגה על הרמת משקולות, אז למה דווקא? ואני אגיד לך עוד משהו, אל תכעסי עליי- אני לא סובל את הבוס שלך. כן, אני יודע שהוא מפרנס אותך ואת צריכה להיות אליו נחמדה, אבל למה הוא צועק כ"כ הרבה? מי בכלל נתן לו את הזכות לגרום לך לכעוס, להתעצב, להיסגר ולבכות? זה לא מגיע לך! ואת יודעת מה?  כשאת עצובה או כועסת את מוציאה את זה עליי!וגם לי זה לא מגיע.אהובה שלי,אני לא יכול להמשיך ככה.לא סתם כואבות לך הכתפיים- אני כבר לא יכול להמשיך לסחוב את כל המשרד הזה על עצמי.לא סתם כואב לך ראש- אני לא מצליח לעכל את כל הקפה הזה שאת נותנת לי.לא סתם התחילו לך כאבי גב- אני מתעוות כולי מהנעליים שלך.ולא סתם התחלתי להפליץ לאחרונה. את מעמיסה עליי אוכל שאני לא יודע לעכל אותו.ואת יודעת מה? את מתפלאת על זה שפתאום, אחרי שנים, התחילו לך כאבי מחזור. זה גם לא סתם, אבל על זה אני באמת לא רוצה לדבר כרגע. גם לא על הפטרייה ההיא. יקירתי, אני מתחנן בפניך.יש לנו עוד כמה עשרות שנים לחיות יחד.אני רוצה לשמוח, לשמח, לצחוק, לאהוב, להיות בריא, ליהנות מהחיים.לשם כך אני זקוק לך.לשם כך אנחנו חייבים לעשות שינוי.נדמה לך אולי שכבר אבוד, שהזדקנתי, שהק"ג המיותרים לא ירדו, שהברכיים כבר לא יפסיקו לכאוב, שהעייפות תימשך לנצח. זה לא נכון. אם רק תתני לי הזדמנות, עוד אוכיח לך איך אני חוזר להיות צעיר ומאושר.וכשאני אהיה צעיר ומאושר- את תהיי המאושרת באדם.

      אוהב אותך עד עמקי נשמתי, איתך תמיד-

       הגוף שלך.  

       

        2/5/09 22:04:
      תרגיש טוב, החלמה מהירה ורפואה שלמה.
        2/5/09 21:48:

      שמוליק,

      רפואה שלמה

      *

       

       

       

      כרמית

        2/5/09 20:06:

      שמוליק יקר

      תודה, ריגשתי אותי ותרמתי לי מאוד

      אחת הסיבות שבגללן אני כל-כך אוהבת טרקים וצלילה, הם מכיוון שזו הזדמנות עבורי לנהל דיאלוג עם הגוף שלי

      תשומת הלב המדוייקת לנשימה בצליליה, תשומת הלב לשרירים ומחזור הכאב במאמץ מתמשך הם מדיטציה מדהימה עבורי.

      ביום-יום, אני לא מודעת כלל לעצמי ולגופי

      שוכחת לגמרי להודות לו

      אז תודה תודה שהזכרת לי

      תמר

        2/5/09 18:51:
      אחלמה מהירה ורפואה שלמה !
        2/5/09 18:22:


      שמוליק,

      שמתי לב שאתה מדבר על הגוף והלב, ומראה סלע.

      קח זאת לתשומת ליבך :-)


      בריאות יקירי בריאות.גם אני עוברת מסע עם הגוף כבר שנים,ממש לא מקשיבה לו, מתנצלת, חוטפת, וחוזר חלילה.היה חשוב לי לקרוא את זה.מאפס.

      תודה, תמשיך כך

      יעלרגוע

        2/5/09 16:29:


      אחת מחוויות ההחלמה הלא צפויות והמרגשות מאד קשורה לקפה כאן. זה הפוסט השני שכתבתי בעניין הניתוח וההחלמה והתגובות שלכם, כאן ובואפן פרטי מחממות ומרחיבות את לבי, ממש. אני מודה לכל אחת ואחד מכם על ההתיחסות, על המילים החמות והמעודדות ועל איחולי ההחלמה. תודה גדולה לכולכם.

       

      יובל65 - תודה לך, אני לומד לאיטי את חשיבות הקשר בין הגוף והנפש. זה מרגש ביותר.

      66melody - תחילתה של ידידות נפלאה - אהבתי. הלוואי.

      גלי 164 - תודה לך, חשוב בהחלט

      sigalilali - דמיון מודרך הוא נפלא באמת, תודה.

      aditax - אני מאד נהנה משינוי סדר העדיפויות, מקווה שאדע לשמור עליו. תודה לך.

      ורד פארלי - תודה גדולה על הברכות, אמן ואמן.

      טלי פרי - תודה על העידוד. אני מנסה מדיטציות מסוגים שונים. ויפאסאנה קצת גדול עלי כעת, אולי בהמשך.

      ilana shir - שמח לדעת שזה מזיז גם אצלך דברים. קיוויתי שכך יקרה. תודה.

      דודו (כמוך) - תודה תודה.

      ורה - תודה לך גם

      קרן אלמוג - המון תודה

      עדית - אכן בר מזל אני, תודה

      אלי כהן - אכן מתנת פז, תודה על התזכורת.

      אקובילדינג - דו השיח עם הגוף הוא התחלה באמת, נראה לאן היא תוביל אותי. תודה.

      נעמה כאן - תודה גדולה

      דניאל זיסקינד - אם אחיה כך עד 120, אז כן, כדאי...:) תודה לך

      הזוהר של הטבע - תודה לך

      צפונית אחת - גם לך תודה

      דבי יקרה - אמשיך לשתף, תודה על דבריך.

      ע.ש. - התשובות בתוכנו, אני באמת מקווה כך. תודה גדולה.

      fanny-li - תודה גדולה

      אביב מצא - תודה לך, אני מתחיל להקשיב.

      דורון טל - תודה!

      איריס יקרה - המילים שלך מעודדות ונוסכות השראה. תודה!

      יוסי נבו - אני רחוק מללמד אחרים את סוד הקשר המופלא הזה, מקסימום יכול לשתף בכך שאני מתחיל ללמוד אותו. תודה לך.

       

      כיף שאתם כאן אנשים יקרים.

       

      שמוליק

       

       

       

        2/5/09 16:13:

      שמוליק, תודה מכל הלב על גילוי הלב המרשים והאמיץ.

      זה מחזק אותי מאד באמונה שבדרכי החיים המסתוריות  אנו לומדים שלפעמים אנחנו צריכים להכיר תודה לדברים "הרעים"

       שקורים לנו, אולי אפילו יותר מאשר לדברים "הטובים".

      מאחר והם אלו שפותחים בפנינו דרכים חדשות וכר נרחב חדש להתחדשות והתפתחות.

      אנא, המשך לשתף אותנו ולהעשיר אותנו בחויותיך ותובנותיך.

      רותי

        2/5/09 15:11:
      כן, הגוף שלנו לעיתים אומר את דברו וטוב שהוא נותן לנו זמן לתגובה ויפה שאתה מפתח איתו זוגיות כה מתחשבת ומרתקת. ותודה על שלימדת גם אותי ואחרים את סוד הקשר המופלא עם גופנו.
        2/5/09 13:52:
      שמוליק יקר,
       
      קודם כל החלמה מהירה,
      זה יפה לראות את היכולת שלך להתבונן על עצמך מנקודת המבט החדשה שהחיים זימנו לך, להנות ממנה ולצמוח...
       
      כשאני מבקרת בגינה של הורי,
      אני נהנית לעבור בגינה  דרך כל שתיל, שיח, עץ.. ולראות איך באותו מקום שבו גזמו, קטעו ענף או גבעול, החיים דווקא שם התעצמו - הם צימחו מחדש, בעיקר שם, לפחות שני ענפים חדשים...
      את התובנה היפה הזו אני לוקחת איתי לחיים
       
      ותודה על התזכורת - להתבונן קצת פנימה ולהקשיב לגוף שמארח בנדיבות את נפשנו...
        2/5/09 11:57:

       

      המשך להקשיב לגופך, נצל כל שינוי לטובה
      בידך לימון? עשה לימונדה - יישר כח!

       

      ברכות להחלמתך
        2/5/09 11:42:

      שמוליק,

      השפה של הגוף היא מאד פשוטה והוא תמיד מזהיר אותנו מראש אבל אנחנו בדרך כלל לא מקשיבים.

      אם התחלת להקשיב - אתה בדרך הנכונה.

      רק בריאות

       

      אביב

       

        2/5/09 11:41:

      הגוף משרתת אותנו ואנו מפנקים אותו

      בכל מיני דרכים וכל דרך מבורכת.

       

        2/5/09 11:22:

      קלטתי  מהכתוב  שתי מסקנות  הראשונה  ברכה והשניה שהתשובות נמצאות בתוכנו

      אז שתי אלו הן כלי ריפוי נפלא כלומר  רק אנו יכולים לרפא את עצמנו וכמובן שהמחויבות שלנו להמשיך

      המשך  טוב, עדנה

        2/5/09 10:53:

      מקסים.

      בעיקר ההבנה שמה שקרה הוא שיעור שיש ללמוד ממנו.

      תמשיך לשתף!

        2/5/09 10:32:


      הקשבה ללב...נפלא..

       רק בריאות..

        2/5/09 10:27:


      המון בריאות

      להיות קשוב לגוף

      זה חשוב

      שבת נפלאה

        2/5/09 10:05:
      ברוך הבא אל עולם המחוברים. כך תחיה עד מאה ועשרים. אתה חושב שזה כדאי? (:
        2/5/09 09:56:
      לשמוליק, זה חשוב ונכון. מאחלת לך רפואה שלמה.
        2/5/09 09:52:

      כמה פשוט - ככה יפה.

       

      הגוף שלנו מדבר איתנו כל הזמן,

      אך אנו כמעט תמיד פונים לדברים "דחופים" הרבה יותר,

      ומה לגבי החשובים? הגוף שלנו, המשפחה שלנו? הרצונות שלנו?

       

      דו השיח עם הגוף הוא התחלה נכונה ובריאה,

       

      המשך כך! חזק ואמץ....

        2/5/09 09:40:


      שמוליק,

      זכית במתנת פז. מאחל לך המשך התיידדות עם גופך ושינוי סדרי העדיפויות בחייך בדרך שתניב לך קורת רוח ונחת רבה.

      תוך כדי קריאת דבריך נזכרתי בפוסט על ניהול זמן וגישה לחיים שכתבתי ואני מזמין אותך לקרוא אותו ואת התגובות לו.

        2/5/09 09:38:

      בר מזל אתה - שנתנה לך הזדמנות להודות לו, לגופך.
        2/5/09 09:36:

      שמוליק יקר,

       

      בריאות שלמה!

       

      קרן

       

      (*)

        2/5/09 09:31:

      חבל שצריך להגיע למצב כזה

      ורק אז אנו למדים שצריך להקשיב לגופנו.

       

      החלמה מלאה.

        2/5/09 09:28:

      הרבה בריאות, שמחת חיים ורק טוב בכל סביבתך

      דודו

        2/5/09 09:21:


      שמוליק

      זה נהדר שאתה מנצל את המשבר הזה שעברת כדי לשפר

      לעצמך את איכות החיי. תודה שאתה משתף אותנו, הקריאה אצלך

      מזיזה גם אצלי דברים.

        2/5/09 09:07:


      כן, שמוליק,

      צריך להקשיב לגוף וכשהוא מאותת על שינוי

      לבדוק על מה מדובר. צריך לתחזק אותו - לו היינו

      משקיעים בו רק חלק מהתחזוקה שאנו משקיעים

      במכוניותינו היינו מרגישים הרבה יותר טוב.

      אני מצאתי לאחרונה את המדיטציה של

      הויפאסאנה כמשהו שמיטיב איתי. גם בה יש

      סוג של הקשבה לגוף ולנפש.

      טלי*


      שמוליק.

      מרחב שלם נפתח בפניך כעת

      ברכותי .

      מסע מופלא בפתח ואתה מצוייד כהלכה

      חוכמה כח והבנה יובילו אותך בדרך הלב.

      בהצלחה.

      ורד

        2/5/09 08:55:


      לשמוליק היקר

       

      בכל פעם שאומרים לנו "תקשיב לעצמך" , "לך עם תחושות הבטן", "תעשה מה שאתה מרגיש לנכון לך" בעצם אומרים לנו.

       

      תפסיק להתעסק בהכל חוץ ממה שחשוב.

       

      כי ביום יום אנחנו עסוקים במה שהסביבה מכתיבה לנו לעשות.העבודה, המדינה, המשפחה , החדשות וכו. ולא נשאר לנו זמן להתייחס לעצמנו.

       

      אז שינוי סדר העדיפויות כמובן מבורך

       

      ואני מאחל לך בהצלחה כי זה לא פשוט להתמיד בכך

       

      עדי חסיד

       

       

        2/5/09 07:52:


      כבר החלמת!ומאחלת בריאות ושתדע דיאלוג נעים בינך לבין החלקים המוסתרים.

      אין כמו דמיון מודרך....

      המפליא הוא- שמעולם לא נתנו בנו את תורת ההתייחסות האישית שלנו לגוף שבתוכנו ואיתנו

      כמה חשוב להשקיע בו! רק ידענו למי יש את הגוף הכי יפה קרי-חטובה או פחות חטובה

      דאז שיעורי התעמלות היום חינוך גופני לתלמידים- כלל לא מושרש עי המורים משמעות העשייה

      בהפעלת כל שריר בגופנו ואיך נקשיב לו ונשמר אותו לעתיד!

      אילו היו הוראות הפעלה ושמירה לפני שמשהו מתקלל....

       

       

       

        1/5/09 22:33:

      כמה חשוב להקשיב לגוף...

      החלמה מהירה ובריאות שלמה ! *

        1/5/09 21:29:


      אהבתי את הדיאלוג ...זו תחילתה של ידידות נפלאה.

      מאחלת לך החלמה מהירה ומלאה 

        1/5/09 21:07:

      מרגש

      קודם כל רואים שאתה בדרך הנכונה

      החיבור וההקשבה בין הגוף והנפש הכרחיים לריפוי

      והתודה מראה שהלב שלך נפתח באמת כמו שביקשת...

      שבת שלום ורפואה שלמה

      יובל

      פרופיל

      שמוליק מרחב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הבלוג שהכי מרגש אותי בקפה, תנחשו למה...

      לנהל את עצמנו ולנהל ארגונים

      סביבה ונושאים ירוקים

      שאלה של ניהול: מאמרי ניהול אישי

      לינקים רלוונטיים