האם יתום חלל והותיר כאב, אנוכי עובד ימיי בִּתְלָאוֹת האובניים קמח האבן עד דוק זעמי, לא הותירה בו חצץ נתיניה מעגלות הזמן רוחות שְׁדֵפָה, תהום האופל- נשרים זועקים לאיד חוסן הנפש לי הותיר חיים.
תלאות יום סוככי שעותיי עגלת חיטי מילותיה, חורש את תלמי לילותיי אֹבֶךְ נָטַל את קליל בשמיה, לא הותירה בי אבן חצויה סיקלה את תום עלומיי, עייט השדה- נבלות זב דמם כוחי עמד בערגולי הזמן.
יום בו אורה ייתן כוכב לבנה בחושך לי תקרא , אצעד מעלותיה, לה מחילה אסלח על קריעת הנשמה. |
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אתה יודע..חשתי..את הקריעה..ימים שלא ישובו..מגע שלא הושלם..פיספוס אם.
עזוב..עוטפת אני אותך!
תודה מיכאל
כתיבה בשפה עשירה ורהוטה. שיר כאב.
כמו החיים..
מ ו ר כ ב
שבת נהדרתצבי מכבי -
כל שורה נוגעת
שפה יפה וגבוהה
תודה -
שבת טובה
תלאות יום סוככי שעותיי
עגלת חיטי מילותיה,
חורש את תלמי לילותיי
אֹבֶךְ נָטַל את קליל בשמיה,
לא הותירה בי אבן חצויה
סיקלה את תום עלומיי,
עייט השדה- נבלות זב דמם
כוחי עמד בערגולי הזמן.
אשוב -
תודה על תגובתך..מתוך המערגל..יצאה שלוות הנפש..
אמנם כח האובניים, קמח האבן סיקלו תום עלומיך, אך כוחך עמד בערגולי הזמן
ועדיין תצעד מעלותיה
ובמתן המחילה
תסלח על קריעת הנשמה
ורק כך לך תבוא השלווה
אהבתי : הרי מתוך יסורים וחיבוטי נפש אנו עולים, פורחים והופכים לאחרים....