רק לכמה שעות. ממש לפני שבת.

נוסעים במכונית.

בדרך, עוצרים לקפה ומצרפים מאפה בוקר, במרכז קניות שוקק מושבניקים, קיבוצניקים ונשים עם כיסויי ראש,

 מהזן היהודי והמוסלמי...

אוי, איפה המאפים של נוה צדק מאתמול....

ואחר כך עוצרים שוב. הפעם ביזרעאל.

לא. אין מים במעיין. רק חורשה ירוקה.

אבל הקיץ עוד לא צהוב ויבש

וכאן, יש כתמי תורמוסים סגולים כחולים חגיגיים.

והכי הכי יפה עכשיו היא החיטה.

צהובה במידה.

בקיבוץ, עקרו מטעי שקדים והעבירו אותם לעמק.

במקומם, יש הרבה צהוב חגיגי וכבד  של שבלים.

כמו הכלות המדושנות האלה, שמחכות לחתונה של חג שבועות

 שקדים או שבלים? מה אני מעדיפה?

אני שואלת את עצמי וסוקרת את איזור הקרב של גדעון במדיינים.

גבעת המורה, עפולה, הרי הגלבוע.

הכל פרוש מולי. יפה עדיין.

בלי החום המעיק, עדיין.

ואני אוהבת את העמק.

אבל ממהרת לחזור לאיילון.

לעיר עם המאפים והקפה האיכותי.

ומחר - נוסעת לבקעה

כי שם,

 יפה גם.