**********************************************************************************************************************************

אזהרה: הפוסט שלהלן מכיל ספויילרים רציניים ביותר על הפרק שבו הוא עוסק. מי שעדיין לא ראה את הפרק, מומלץ שיילך לקרוא משהו אחר, ואחר-כך יחזור לכאן.

**********************************************************************************************************************************

שבת שלוסט חברים!!!

צלחנו את הפסח בשלום, רבחנו וסעדנו במימונה, התמנגלנו עד שכמעט הקאנו ביום העצמאות, ואפילו החיינו וקיימנו והגיענו לפרק ה-100 של "אבודים" (כבוד וכפיים!!!!!!), אבל...

איך אמר סוייר בפרק הזה? "החגיגה נגמרה".

תמו ימי הכיף והשעשועים ביוזמת דארמה. נגמרה הדארמה, התחילה הדרמה. ועוד איזו דרמה. ובזמן שאנחנו דוהרים אל הפינאלה במהירות של 88 מייל לשעה, אנחנו עוצרים לרגע כדי לשמוע את סיפורו העצוב של דניאל פראדיי, המדען שהגיע לראשונה אל האי יחד עם חבריו אנשי הספינה - האיש שעומד במרכזו של הפרק הנוכחי. נגבו את שאריות הטחינה מהסנטר, הכניסו את שאריות הקבבים אל המקפיא, ושימו את ה-Dharma ranch dressing במקום בטוח.

יאללה, מתחילים!

הפרק שלפנינו אמנם נקרא "המשתנה" (עם חיריק ב-מ', לא פתח), אבל אנחנו פותחים אותו דווקא עם "הקבוע". הקבוע של דניאל פראדיי - הלא הוא דזמונד, כמובן. כמה שאנחנו מתגעגעים אליך דזמונד. הפעם האחרונה שראינו אותו היתה כשהוא החטיף מכות רצח לבן, אחרי שהוא חשב להרוג את פני. אבל בכל המהומה דז נפצע, והוא מובהל עכשיו לטיפול נמרץ בבית החולים. מי שבאה לבקר אותו, מלבד פני וצ'ארלי הקטן - כמובן, היא אלואיז הוקינג - אימו של דניאל פראדיי. לאלואיז יש היכרות ישנה נושנה עם דזמונד. היא זו שגרמה לו לזנוח את תוכניותיו להינשא לפני בשנת 1996, וסיפרה לו על הייעוד הגדול שלו: להגיע אל האי וללחוץ על כפתור כל 108 שניות.

אנחנו קופצים 30 שנה אחורה, ורואים את דניאל חוזר אל האי בצוללת יחד עם משלחת מדענים של היוזמה, ומייד ניגש להעיר את ג'ק מהשינה כדי לספר לו שכל החזרה שלהם אל האי, כל העניין הזה של "ייעוד" שאמא שלו טחנה להם בשכל - זה הכל שטויות. זוכרים את הפעם האחרונה שבה ראינו את דניאל? נכון, זה היה מזמן, לפני 5 פרקים אם אנחנו רוצים לדייק, אבל באותה פעם - כשדניאל וחבריו על האי רק הגיעו אל היוזמה, לאחר שג'ון סובב את הגלגל ושרלוט נאספה אל אבותיה - באותה פעם דניאל נראה לנו שבור. אפאתי לחלוטין. מיואש מהמצב, מעצמו, מהחיים. "מה שקרה, קרה" - זה מה שהוא אמר אז. אנחנו הולכים במסלול שנקבע לנו מראש כמו אוגרים שמסתובבים בתוך גלגל, מבלי שתהיה לנו שום אפשרות להשפיע על עתידנו ועל גורלנו. אבל עכשיו דניאל חזר, ואפשר לומר בביטחון מלא: בא לשכונה בחור חדש. ועם "אטיטיוד" חדש. ועוד איך.

"אני יכול למסור ד"ש לאמא שלי, אלואיז?" "לא." "אז תש-כחי מזה!!!" (נכון שדניאל נורא מזכיר את המדען הצרפתי של גיל ססובר?...)

בסצינה הבאה אנחנו רואים את דניאל כילד. מסתבר שהילד מחונן, כי הוא יודע בו זמנית לנגן על פסנתר ולחשב כמה פעמים נוקש המטרונום. אבל אל האידיליה הזאת נכנסת פתאום האמא, שוב הגברת הוקינג, שמתעקשת לספר לילד שלה על הייעוד הגדול שלו בחיים. אם לכל הדמויות בסדרה יש daddy-issues, לדניאל יש mommy-issues רציניות (לא שאבאל'ה הוא טלית שכולה תכלת, אבל אליו נגיע בסוף). אמא של דניאל מתעקשת לשלוט בכל מהלך חייו של בנה. בין אם היא עושה זאת מתוך דאגה לשלומו של האי ממנו היא הגיעה, ובין אם היא עושה זאת מתוך טובתה האישית בלבד - בשורה התחתונה גברת הוקינג מאמינה שלכל אחד מאיתנו יש גורל מסויים ודרך מסויימת שבה עלינו לצעוד, ואת הגישה הדטרמיניסטית-פטאליסטית (סורי על הלועזיסטית) הזאת היא מתעקשת להנחיל לכל אדם שנקלע לדרכה. בכלל, בפרק הזה אנחנו עתידים לגלות שגברת הוקינג היא בכלל לא מי שחשבנו שהיא. שהישישה הבריטית החביבה בעלת השיער הלבן הפכה לאמא המכשפה של שלגיה מהאגדות. או במילים אחרות: שסוזן בויל הפכה לסיימון קאוול.

וכנראה שלא רק סיימון מתחבא בארון שלו, אלא שגם בארון של סוייר מתחבא מישהו (בבקשה אל תתנו לי כוכב אדום על הקישור הזה). פיל, ליתר דיוק. איש האבטחה הצעיר שגילה, בפרק הקודם, על מעללי הבוס שלו בקרב העויינים ושעכשיו הוא נמצא כפות וחבול בתוך הארון של לה-פלור. סוייר המסכן. הוא לא יודע שהבעיות שלו רק התחילו.

דניאל עוזב את ג'ק ונוסע עם מיילס לתחנת "הסחלב" כדי לדבר עם הסמכות מספר 1 על האי - דוקטור צ'אנג. אם הסצינה הבאה נראתה לכם מוכרת, זה רק משום שכבר ראינו אותה בתחילת העונה הנוכחית, בפרק 501. דניאל פונה אל צ'אנג ואומר לו שהוא חייב לפנות את כולם מהאי, משום שבתוך 6 שעות אותה פליטת אנרגיה שהרגה זה עתה איש דארמה ב"סחלב", עומדת להתחולל בתחנת "הברבור" בעוצמה גבוהה פי כמה וכמה ולגרום לקטסטרופה נוראית!!! כשצ'אנג שואל אותו מאיפה הוא בדיוק יודע על ה"תקרית" הזאת שאמורה לקרות, דניאל נותן לו את משפט המרטי-מקפליי האולטימטיבי: "אני מהעתיד". צ'אנג, כמובן, לא מאמין לו. ולדניאל אין זמן לבזבז, אז על הדרך הוא הולך וחושף בפניו את הסוד הכמוס ביותר של הפרק הקודם: מיילס הוא הבן של צ'אנג. כמובן שלמיילס הגילוי המרעיש הזה ממש לא מתאים, משום שכרגע הוא בעיצומו של קונפליקט אב-בן משלו, ולכן הוא טוען בפני צ'אנג שדניאל ירד מהפסים ושהוא בכלל לא יודע על מה הוא מדבר. לצ'אנג זה מספיק כרגע והוא עוזב את המקום, אבל יש לי הרגשה שהספק מתחיל כבר עכשיו לחלחל בקרבו, ספק שיגרום לו כנראה בסוף העונה למלט את בנו התינוק ואת אישתו מן האי - ובכך להציל את חייהם.

הסיני הזה ששולח אליי כל הזמן מבטים משונים ואורב לי כל הלילה מחוץ לבית שלי הוא הבן שלי?! לאאאא, לא יכול להיות...

אנחנו חוזרים בפלאשבק נוסף אל מה שאמור להיות יום חגיגי בחייו של דניאל פראדיי הצעיר - יום קבלת הדוקטורט באוניברסיטת אוקספורד. לפראדיי גם יש חברה חדשה בשם תרזה, אותה תרזה ספנסר שכבר ראינו אותה בפרק 503 במצב וגטטיבי, אבל את השמחה שלהם קוטעת מאמא הוקינג שמתעקשת להזמין את בנה לשיחה אחד על אחד במסעדה. שוב אנחנו מגלים את הנטיות הפולניות להכעיס של אלואיז לדחוף את בנה קדימה כדי שיעשה את אמא שלו שמחה (פלא שאחרי שנים הוא בחר לקרוא לעכברת המחמד שלו על שם האמא?!), אלא שהפעם היא לא מסתפקת בזה ופועלת גם כדי להפריד בין דניאל לבין אהובתו הטרייה - שוב, הכל למען ההתמקדות באותו "ייעוד" גדול שצפוי לדניאל. ודניאל המסכן - מה בסך הכל הוא ביקש? לנגן קצת על פסנתר? לאהוב אישה? אבל לא. אמא מזהירה את דניאל שכל הנשים שיהיו איתו בקשר ייפגעו, מה שלא מוסיף לבריאות הנפשית ההולכת ומתערערת של בנה האומלל. בתור מתנה לכבוד סיום הלימודים היא מעניקה לדניאל יומן, אותו יומן שישמש אותו מעתה והלאה לאורך כל הדרך.

בביתו של לה-פלור מתאספים כל החברים לקראת החלטה מה הם הולכים לעשות הלאה. עומדות בפניהם שתי ברירות: לקחת את הצוללת ולברוח איתה אל מחוץ לאי, או להתחיל את הכל מחדש על החוף. בדיוק כשהם מתכוונים להצביע, נכנס לחדר דניאל ואומר להם שהוא רוצה ללכת ולפגוש את אמא שלו, שהיא אחת מה"עויינים". או שכמו שסוייר היטיב לנסח זאת: "Your mother is an other".  שוב אנחנו רואים שלא נותר זכר מדניאל הכבוי, המיואש והפסיבי של לפני שלוש שנים. דניאל ה"חדש" הוא אנרגטי, מלא מרץ ואקטיבי מתמיד. הוא מוכן לפעולה, הוא רוצה לפעול, הוא מאמין שהוא יכול לפעול. שהוא יכול לשנות.

פלאשבק נוסף לעברו של דניאל, וגם הוא מוכר לנו מהעבר: ראינו את הפלאשבק הזה כבר בפרק 402, כשדניאל ראה בטלוויזיה בפעם הראשונה איך מצאו את שרידי טיסה 815, לכאורה. אם בפרק שעבר ראינו כיצד גוייס מיילס לצוותו של ווידמור על-ידי נעמי, הפעם מי שבא לגייס את דניאל למשימה הוא הביג קאהונה בכבודו ובעצמו: צ'ארלס ווידמור. ווידמור מזכיר לדניאל שהוא זה שעמד מאחורי מחקרי הזמן שלו בתקופת הלימודים, הוא מספר לו על האי הקסום שיוכל לרפא את בעיות הזיכרון שלו, ועל הדרך הוא מגלה לו שהוא זה ששתל את המטוס המזוייף בקרקעית הים, ובכך שם קץ אחת ולתמיד לתעלומה מעוררת המחלוקת. כשדניאל מדבר עם צ'ארלס הוא נזכר באימו, ולא בכדי: שניהם אוהבים להשתמש באותן שיטות פעולה של השפעה ומניפולציה על אחרים מתוך מתק שפתיים, ותוך הבטחה שהדבר רק יקדם את טובתם של בן-שיחם, כשלמעשה האינטרסים האמיתיים שעומדים לנגד עיניהם שונים בעליל. את השיטות האלה הם למדו, כנראה, בכיתת הלימוד של "האחרים". גם בנג'מין ליינוס - חניך מוצלח נוסף של אותה קבוצה - משתמש באותן שיטות לאורך כל הדרך.

סוייר היה פשוט קורא לזה: "Long-con".

גם דניאל מנסה לשכנע את חבריו שעל האי לעזור לו בפעולותיו, אבל בניגוד לקרובי המשפחה שלו - המניעים שלו הם טהורים ונעשים מתוך רצון אמיתי וכן לסייע לחבריו, ולשנות את גורלם. מי שנחלצת ראשונה לעזרתו היא כמובן קייט, המלאך בסרבל הכחול, שלא מפספסת שום הזדמנות להסתער עם אקדחים שלופים אל לב המאפליה. גם ג'ק מתעורר ממצב השינה אליו הוא נכנס כבר לפני 5 פרקים ומצטרף לקייט, אולי כדי לנסות ולשחזר משהו ממה שהיה ביניהם לאורך כל ארבע העונות הקודמות. כמה פאתטי ועצוב נראה ג'ק... ממעמד של מנהיג שיוזם ומוביל מהלכים, הוא התדרדר להישרכות נרפסת אחרי דניאל וקייט (רק בגלל שהוא דלוק על התחת של קייט. בטח שלא בגלל שהוא רוצה לחזור לעמדת ההובלה, חלילה). ג'ולייט נותנת לקייט את הקוד לגדר ההגנה (האם היא כל כך נחפזה לעשות את זה רק על מנת שהפרקלס תעוף לה מהעיניים ותפסיק ללטוש מבטים לבעלה?...), וכך הקבוצה שלנו מתפצלת לשניים: דניאל, קייט וג'ק שפונים אל עבר "האחרים"; וסוייר, ג'ולייט, הארלי, ג'ין ומיילס שמתכוננים לעזוב את היוזמה ולחזור אל החוף.

לפני שהם עוזבים, דניאל מספיק לתפוס את שרלוט הקטנה לשיחה אחרונה קצרה ומרגשת שבה הוא מזהיר אותה מפני העתיד לבוא. שוב אנחנו רואים את השינוי בגישה של דניאל: במקום להרים ידיים ולומר שוב ש"מה שהיה - היה", ושמותה של שרלוט היה בלתי נמנע - דניאל נוקט בפעולה משום שהוא חושב שהוא יוכל לשנות את מהלך הדברים. החבר'ה מתארגנים לתזוזה, אבל אז מגיע ה"איווט ליברמן" של האי - רדזינסקי חמום המזג - ואם סוייר חשב שהוא הולך להתגנב מהמקום בחשאיות ובלי למשוך תשומת לב, הוא עומד לקבל אותה בהפוכה עם קרב יריות לתפארת בין ה"אבודים" לבין ה"דארמות", שכולל גם פיצוץ מיכלי גז, העלאה באש של דארמה-ואן נוספת, ופצועים ונפגעים לרוב. בקיצור, שישו ושימחו. ולא לשכוח להפעיל את האזעקה.

פלאשבק לביקור נוסף שדניאל זוכה לו מאת אימו, ששוב מדרבנת את בנה להקשיב להצעתו של הבריטי המבוגר הנחמד הזה ולנסוע אל האי. האם אלואיז ידעה מה צפוי לבנה שם, על האי, אליו היא מתעקשת לשלוח אותו בדבקות ובנואשות? בוודאי שכן! ולמרות זאת, זה לא מרתיע אותה מלקחת את בנה, את יחידה אשר היא אהבה, את דניאל - ולשים אותו על הספינה. מצמרר ממש.

רזדינסקי וחבריו מגיעים אל ביתו של סוייר ומגלים את פיל כלוא בארון, וזה כבר יותר מדיי בשבילם. הם משכיבים את סוייר ואת ג'ולייט על הרצפה באיומי רובה ומשתלטים עליהם. המצב כבר ממש לא טוב בשבילם. ממש ממש לא טוב.

בינתיים, דניאל מדבר עם ג'ק ואומר לו שמכיוון שמה שקורה כרגע הוא ההווה שלהם, כל דבר יכול לקרות, וכל אחד מהם עלול למות. וכשמישהו אומר משפט כזה בסדרה, אנחנו יודעים שטוב לא ייצא לו מכך. כשפניהם מועדים על עבר מחנה ה"אחרים", דניאל שוטח בפניהם את תוכניתו: הוא רוצה לעצור את מהלך האירועים שיתחיל ממש אוטוטו - בפליטת האנרגיה בתחנת "הברבור", ימשיך בהתרסקותם של נוסעי אושיאניק 815 על האי, ויסתיים ברגע זה ממש. איך הוא יעשה את זה? באמצעות פצצת המימן, אותו "ג'אגהד" שנחת על האי ושאותו ראינו בפרק 503. דניאל מודע לכך, ככל הנראה, שהוא יוצא למשימת התאבדות, ממנה הוא לא יחזור בחיים. ייתכן שהוא מרגיש כפי שהרגיש צ'ארלי פייס בשעתו, כשבחר לצלול אל תחנת "המראה" ולהקריב את חייו למען חבריו. אבל דניאל כבר רגיל להיות קורבן. כל חייו הוא היה קורבן לשאיפות המגלומניות של אימו, ועכשיו - לראשונה בחייו - הוא מרגיש אדם חופשי. אדם שיכול לשלוט בעצמו במהלך חייו, מבלי שיהיה כבול בכבליו של איזשהו "ייעוד" עמום ומסתורי. דניאל מזכיר לג'ק את מה שהוא כבר שכח - שבדומה לג'ק, הוא איש מדע אמיתי (בניגוד לאיש אמונה). הוא כבר לא מאמין בגורל ה"קבוע", אלא מעכשיו הוא מאמין ב"משתנים" - בני האדם, שלהם יש רצונות חופשיים, ושהם יכולים לשנות את גורלם אם רק ירצו בכך. איזו השראה נהדרת מהווה דניאל לג'ק. איזה מונולוג נלהב, מלא אופטימיות ואמונה ברוח האדם. אני כל כך מקווה שמעתה והלאה ג'ק יתעורר סוף סוף, ייקח את עצמו בידיים, ויחזור להיות מה שהוא היה בגלגול הקודם שלו על האי.

אמרו את זה קודם לפניי, זה לא משנה: אני ואתה נשנה את העולם

אנחנו חוזרים אל בית החולים, ואל מיטתו של דז הפצוע. אלואיז מודה שלראשונה בחייה, היא לא יודעת מה הדבר הבא שיקרה. האם ההסטוריה שונתה?! דזמונד, כך אנו מגלים, התאושש מהפציעה ושב לאיתנו. הרגע המתוק שלו עם פני מחזיר אותנו אל אותה סצינה בלתי נשכחת מפרק 405, ומזכיר לנו למה אנחנו כל כך אוהבים את הדמות שלו ולמה אנחנו כל כך צריכים שהוא יחזור - ומהר - אל האי ואל הסדרה.

מחוץ לבית החולים, אנחנו מגלים את מה שחשדנו בו מאז שנודע לנו שאלואיז היא "אחרת": אביו של דניאל פראדיי הוא בעצם צ'ארלס ווידמור. ושני ההורים האלה בחרו להקריב את חייו של בנם למען האי, ממש כשם שבנג'מין ליינוס נאלץ לעשות כשבחר להקריב את חיי בתו אלכס. אבל בן תמיד הצטער על הרגע הזה, ואי אפשר לומר שהוא היה מוכן לו - זה תפס אותו בהפתעה. אלואיז וצ'ארלס, לעומת זאת... הם תכננו את ההקרבה הזאת של דניאל במהלך כל חייו. הם ידעו בדיוק מה הולך לקרות לו. האם הם מצטערים על כך? ספק גדול שכן. האם מפלצת העשן היתה סולחת להם על מעשיהם? גם זה מוטל בספק.

וכך בעצם יוצא שאלואיז הוקינג היא אימו של דניאל פראדיי, שהוא בנו של צ'ארלס ווידמור, שהוא אביה של פני ווידמור, שהיא אישתו של דזמונד יום, שהוא אביו של צ'ארלי יום, שקרוי על שמו של צ'ארלי פייס, שהיה הבנזוג של קלייר ליטלטון, שהיא בתו של כריסטיאן שפרד, שהוא האבא של ג'ק שפרד, שהוא הדוד של אהרון ליטלטון, שאומץ על-ידי קייט אוסטן. מבולבלים? גם אנחנו.

דניאל מגיע אל מחנה "האחרים", ופוגש את ריצ'ארד. הפעם האחרונה שהם נפגשו היתה בשנת 1954, כשדניאל הסביר לו ולאלי הצעירה מה לעשות עם פצצת המימן ששוכבת להם בחצר האחורית. עכשיו דניאל דורש לדבר עם אלואיז באיומי אקדח, אבל זה מאוחר מדיי. וכך הטרגדיה של דניאל פראדיי מגיעה לשיאה. האיש שביקש לשנות את מהלך ההסטוריה, נורה בגב על-ידי אימו. ברגעיו האחרונים בחיים, דניאל מספיק למסור לאלואיז את המסר האחרון שלו: "אני הוא הבן שלך". ייתכן שהוא גם מבין, באופן טראגי ומייאש כל כך, שזה היה הגורל וה"ייעוד" שלו לכל אורך חייו - למות בידי אימו. שאימו שלחה אותו אל המוות. ושמן הגורל אי אפשר לברוח.

עצוב.

 ...?Dead is dead

אבל אולי יש תקווה?...

אנחנו כבר ראינו שב"אבודים" אפשר להתאושש גם מירייה בלב. אולי דניאל לא מת בכל זאת?...

ובכל מקרה, גם אם המאורע המצער הזה הוא בלתי ניתן לשינוי, ואנחנו נפרדים מדמות אהובה נוספת בסדרה (אנשי הספינה נקטלים בזה אחר זה כמו שה-"Tailies" נקטלו בשעתו, בעונה השניה) - יש לקוות שהקורבן לא היה לשווא. שהגישה שהנחתה את דניאל פראדיי בפרק הזה תחלחל הלאה, לשאר האנשים. יכול להיות שאני מדמיין, אבל אני שמתי לב לזיק בעיניו של ג'ק שפרד כשדניאל דיבר איתו. ייתכן שמותו של דניאל יחזיר לנו את ג'ק ה"ישן", ג'ק שאנחנו כל כך אוהבים ומתגעגעים אליו. ייתכן שג'ק יקבל על עצמו מחדש את תפקיד איש המדע, וישוב להוביל, להזיז דברים, לשנות. יש עדיין תקווה.

אחרי הכל, נותרו שני פרקים שלמים לסיום העונה...

שיהיה לכולכם שבוע מעולה!!!