דובל'ה,

האלה אינה מאוימת ממאום, זה אנו, קטני האמונה, שחשים מאוימים ומסתגרים ב-ד' אמותנו...

רונן.

הכול הוא רוח או נכון יותר - אנרגיות , חומר הוא תבנית ושיקוף של רוח המופיע בעינינו המתבוננים - במימד השלישי הדחוס בו בחרנו לבלות חיינו בפיזי בחיים אלה. החומר הוא דבר שבתובנות המוגבלות שלנו , מהווה שיקוף של רעיון מופשט המקבל אנרגית ביצוע והופך לדבר "מוחשי" בידיד יורו/בוראו. משאבדנו האמונה ביכולתנו לברוא דברים אדירים ועצומים (שוב מושגים נגועים בפרשנות...) הרי , אנו מסתפקים בבריאת מצואיות קטנות , אישיות , ברות השגה ליכולותינו . משניתמר ונותמר למימדים גבוהים יותר, נוכל לברוא יקומים , כול שבתוכם , וכול מה שבניהם - האלה הבוראת תקדם בברכה את ה"תחרות" של מעשי הבריאה ולא תחוש מאויימת - מאחורייך....

רונן יקר.

רוב רובן של תחושות הנפרדות הן אשלייה בלבד.

כאשר ראה אנג'לו את הדמות שבפסל היה זה חזיון וכאשר הוא גילף בפסל למעשה הוא חווה את האחדות שלו עם גוש השיש .

אתה הוא הצופה , הנצפה והמצפין ......

וגם אם אני משתמשת במונח " אתה " אינני חווה את האחדות אלא מתבטאת בשפה שאיה אוהדת את העולם המיסטי אך אני חשה אותך כחלק ממני/ממך  ומהמסע המשותף שלנו שמופיע בכל פעם במופע מרהיב של הבנה .

יש דברים שאי אפשר לתרגם ולתאר במילים ותחושת האחדות היא אחת מהן.

אוהבת .

רונן יקר,

נ ה ד ר!

אהבתי את הדימויים.

מרק הרעיונות נשמע לי מצוין וטעים.

(יש לך את המתכון? אתה מזמין?)

(אגב, ספר שלי, ת ו ד ע ת  ה א ח ד?

אז יש ...מתכון לאושר!!!!)

אתה מדבר על מה שהקבלה מדברת

על התקלפות....

בהחלט החיבור למהות

ה א מ י ת י ת שלנו

מגלה לנו

אמת רחבה יותר.

וגם נעימה ומשעשעת יותר.

ויפה יותר...

יפה לך פרצי יצירתיות ליליים...

בתור מי שמת ואז חי

יש לך  ה מ ו ן

אבל ממש המון

ידע להעביר לנו,

הכלים והקליפות והקלפטע'ס שבמשחק החיים.....

 ת כ ת ו ב...

אולי שם הספר יהיה: מתתי וכעת אני מת לחיות?

או משהו אחר....

תמשיך תמשיך לכתוב...

שוב אככב כשיותר לי, לאחר 24 שעות (חוק מוזר לאללה)

יום נפלא

המשך בהתמרה

ובשמחת החתולים מהגרגרים בשמש...

באהבה ובחיוך,

א י ל נ ה