חזרתי אמש מ"עד קצה העולם".

לאמיתו של דבר לא חזרתי ולא בטיח, ישבתי מול המרקע מוקפת בילדיי, אחייניי ופילסתי עם עיניי את הדרך למרקע.

זה החל מאחר צהריים של קפה ומאפה אצל הוריי בהם התיישבתי מול הטלויזיה כדי להמתיק מעט יותר את הכולסטרול שאנסתי להכניס אל עצמי בצורת סברינה ועוד מתקתקים וזה המשיך בנביחות עזות על כל אדם שאעז בשעה וחצי פלוס הבאות לחצוץ בין המסך הקטן לביני.

מצאתי עצמי מרותקת לאחד הסרטים היפים ביותר שראיתי לאחרונה, סרט בו כמה אימרות שפר של בחור מחונן שהחליט לעזוב את מעוז הבורגנות לאחר לימודיו הגבוהים לטובת חיי בדידות מזהרת בדרך אל מסע חייו, מסע אל מדינת אלסקה הפראית כאין כמוה.

אי אפשר להסביר את הקסם של הסרט למי שלא חווה בו את הרגעים הקטנים, את ההתמודדות עם איתני הטבע והצורך לשרוד, את היופי שבפשטות, את החוכמה והיופי שבאדם באשר הוא, איזה סרט, אילו שחקנים מופלאים.

בתקפיד הראשי שחקן שחונן בכישרון לא נתפס אותו ראיתי גם בסרט די אלים בשם "אלפא", שמו אמיל הירש ה מ ד ה י ם...

אה אה אה...

ואיך יכולתי לשכוח מדובר על סיפור אמיתי אודות כריסטופר ג'ונסון מקאנדלס שאכן ערך את מסע חייו באופן מדוייק להפליא...אוף עשה לי חשק לעזוב הכל במתכונת תלמה ולואיז ולצאת למסע פראי בארץ תל-אביב, טוב נו יותר מתאים אחרי סרט כזה לצאת לארץ המוקשים הלא מנוטרלים - רמת הגולן....

ואם שכחתי פרט לא פחות חשוב, כן ודאי ששכחתי, הלא ששון פן, שהוא פלא בפני עצמו לטעמי, הוא הבמאי המוכשר של אחד הסרטים החזקים יותר שבהם צפיתי לאחרונה...עובדה, יודעים מה זה להתמיד שעתיים כמעט בריכוז (ועוד בעבורי) בחדר שורץ חברים מתחת לגיל 11 שנמצאים באקסטזת "קווה קווה דה לה אומר" בשידור מחזורי לא נגמר?

"עד קצה העולם", בימוי: שון פן, בתפקיד הראשי (לפחות ככביש 6): אמיל הירש הדגול.

רוצו לעבר טלויזית הפלזמה, LCD או הסלורה ואלצו אותה לשדר לכם את הפלא הזה, ניתן להשתמש בעזרים טקטיים כקלטת/דיסק הסרט, זה עשוי לזרז את התהליך, וצפייה מהנה!!!.