קיץ בפתח,מזג האויר מאפשר לשבת בניחותא על שפת הים, השמש מלטפת, נוגעת לא נוגעת בי

משבי רוח נעימים,הים מזמין,רגעים נעימים..

ירי רובים הפר את הרגע הזה, ולרגע לא הבנתי למה,,אנו אחרי הטקסים,אחרי הימים הכי קשים

מסתבר שהיה אתמול טקס אזכרה אצלנו בעיירה..

איני יודעת עם זה לגלדווסר  ,לא ראיתי מודעות ,אך מאחר ובית העלמין הצבאי יושבת על הים

אי אפשר היה להביט על המחזה ההזוי הזה בין "כוחות החיים"..

בין יופיו של הטבע לבין ירייה ומשמעותה..

בין רגע חולף ובין זה שלעולם לא יחזור..

השמש החלה שוקעת..

צבעים מדהימים כיסו את האופק..

כחות חיים..

מהטבע..

מאותם רגעים..