"לפעמים אני חושבת"- כבר טוב, לחשוב. אפילו שלפעמים. (סתאאאאאאאאאאאאאם, לא יורד עליך...) מה באמת הענין שלא לשים תמונה? או תמונה חלקית, עיניים, מטושטשת, מתחבאת מאחורי החתול? לטעמי, לדעתי- אם את/ה כאן, כותב, מביע/ה דיעה וכל מה שעמוד כזה בא לתת- אז למה להסתתר? מבחינתי, כמטפל ומאמן- יש כאן סימן מעיד ל"הקטנה" עצמית, לצעד מהסס. כמו לומר- אני כאן ואני לא. יש לזה משמעויות ולא אפתח אותן כאן. עניתי בעבר, התכתבתי וטיפלתי באנשים שהפגינו הקטנה כזו באמצעים שונים. בשורה טובה- זה עבד והם עשו את הצעד, "יצאו מהארון" ושמו את פרצופם היפה באופן גלוי וברור. ואת, סיגו- קדימה. שימי תמונה. הרי את הולכת עם שמך ופנייך כל היום בבית, בעיר, בעבודה. אז מה ההבדל? ואיך בוחרים תמונה? שמים את כל הסט בפני חבר/ידיד/בנזוג/בעל (כל סוג של גבר) ומבקשים ממנו לבחור. מה שיגיד- תשימי. תקבלי תגובות על התמונה ועל האומץ ותראי שהשד לא כל כך נורא. מקסימום תחליפי תמונה אחרי שבוע. בהצלחה, ניר