הפתעה ויזואלית בלתי צפויה בעת ביקור ב"טחנות הגדולות" בחיפה (במסגרת סיור בכנס הטכניון על עתידם של מבני התעשייה ההיסטוריים בחיפה).
כמה מילות רקע טחנות הקמח הגדולות Grands Moulins of Palestine הוקמו בשנת 1922 בסיוע הברון דה-רוטשילד, יחד עם עוד מפעלי תשתית חשובים כגון חברת החשמל ו"נשר". המיקום אינו מקרי: הטחנות הוקמו בקרבת תחנת הרכבת של חיפה (שינוע) ולא רחוק מהמעגן הישן שקדם להקמת נמל חיפה המודרני (ייבוא). לפני הקמתן, טחינת הקמח נעשתה באמצעים פרימיטיביים (לדוגמה: טחנת הרוח בבת-גלים) ובקנה מידה קטן. בחיפה של אותם הימים בניין הטחנות נראה היה בוודאי כגורד שחקים. בתמונה הבאה, משנת 1924, נראה הבנין המקורי שכולו עדיין בשימוש פעיל היום (החזית צפונה הפונה למפרץ).
וכעת להיום היום נקראת החברה "הטחנות הגדולות לא"י" והיא מייצרת קמח ומוצרים דומים בשיטות מודרניות. בשנות ה- 50 נוספו לבניין שני אגפים חדשים שאינם מעוצבים כמו המפעל המקורי. במפעל בו עבדו פעם 400 פועלים עובדים כיום 60 פועלים המייצרים כמובן הרבה יותר.
אומנות בתעשייה מובן שהביקור במפעל תעשייתי מעניין תמיד, אך הפעם הופתעתי מההשקעה באסטתיקה והחלטתי להקדיש למפעל טור נפרד, המתמקד בצד הויזואלי.
בצילום הבא מגדלי איחסון גרעינים בחצר הפנימית.
עוד בחצר, בנין ההנהלה, אשר בצילום מהקומה העליונה בטחנות נראה כמו בית ברביות.
בתמונה הבאה נראה בניין הטחנות מהחצר הפנימית. הבניין תוכנן בתשומת לב רבה לאסתטיקה (אולי זה אופן החשיבה הצרפתי של שליחי הברון, שדאגו הן לשימושיות והן ליופי). החלונות הגדולים ממלאים את פנים הבניין באור כפי שיראה בתמונות בהמשך.
שימו לב לקישוט שמעל החלונות הקשתיים.
אותו קישוט, עשוי מלבנים, מקרוב יותר (דרוש טיפוח).
והנה תמונת חזית אחרת, סביב הגג קישוטים המשווים לו צורת חומה (דומה במקצת לקישוט בניין הטכניון המקורי).
וכעת למערכת הייצור. מכונות הטחינה מונעות ע"י רצועות עור כמו בימי המהפכה התעשייתית.
הרצועות מניעות את המטחנות בקומה שמעל.
בקומה שמעל למטחנות, יער של צינורות המספקים זרעים מוכנים לטחינה.
מכונות רבות ושונות מכינות את הגרגרים לטחינה בשלבים השונים של התהליך (ניקוי, מיון לגודל, סילוק מוץ, וכדומה). לכל סוג צינורות צבע אחר. יחסית למפעל בסיסי ומורכב כל כך, הכל נקי ומסודר.
המון צינורות - עבים, דקים, מרובעים, ועוד.
וסוגים רבים של מכונות.
ממש שיר הלל לאסתטיקה, או אולי, שירת המכונה. וזה מר פאוזי החביב שהדריך אותנו במבוך המכונות בכל הרצינות המתבקשת.
לסיכום:
כמו בכל תחום, גם בתעשייה, אפשר להוסיף לפונקציונליות גם אסתטיקה וזה הופך את הכל ליותר נעים. יותר נעים = יותר טוב לנפש, ואם טוב לנפש – עובדים יותר ברצון.
29.6.2009 עוד צ'ופר, 3 סרטונים (קודם לכן לא הצלחתי לכלול סרטים וקולות):
5.5.2009 אני מצרף תגובה מעניינת שהגיעה אלי ומרחיבה את נושא הכתבה:
צטט: rben 2009-05-04 23:48:41 הקישור שלך בין תעשיה לאמנות היה נושא מאד חשוב באמנות של סוף המאה התשע עשרה בארה"ב, במיוחד אצל צייר בשם שילר. בציורים שלו אין אנשים- רק מכונות. בנוסף לכך גם הקומוניסטים הרבו להלל את התעשיה כמשהו אסתטי ויפה, וכך עשו גם בארץ בתחילת המאה העשרים. אני חושבת שזו הסיבה שקשה לי קצת עם השילוב בין השניים, כפי שגם השירים המאד ציוניים של אז היללו את הבניה המסיבית ודוגמה קיצונית לכך הן מילות השיר "נלבישך שלמת בטון ומלט"... אבל כמובן שיפות התמונות ומענין הנושא, ונכון-אפשר לראות בו גם צד אסתטי. תודה רבקה תודה על התגובה.
לצערנו, ואני לא ביקורתי על התגובה שלך, האסוציאציות שלנו מרחיקות אותנו לפעמים מהנושא שעל הפרק. הקישור שעשית אכן משמעותי מאד גם לתולדות פיתוח הארץ, אבל לדעתי הראיתי דווקא את ההיפך -- שגם בתעשיה כבדה ובסיסית אפשר ליצור תחושת עדינות וקלילות ע"י שימוש באור רב ובצבעים עליזים.
מצורפת אחת התמונות בגווני אפור לצורך המחשת הקונספט (צריך להקליק על התמונה כדי לראות אותה בהגדלה).
בכנס הוזכר נושא האדרת התעשייה בשנות ה- 30, ולמרות שהיום תפיסת העולם שלנו הפוכה, חשוב לדעת שהתעשיה והתשתיות הביאו את ישראל למה שהיא היום -- לעומת המציאות הפרימיטיבית שהיתה כאן לפני 100 שנה.
|
