רגע של...והרגע חלף
על כוכבים, סולמות, קפה ,כתיבה קריאה ותמונות. ובעיקר על הרגע שחלף ממני ברגע שכתבתי והרגע שלא תוכל להחזיר אותו לעצמך. הרגע בו קראת..וכמובן, על הרגע שאחרי.
http://tasteofisrael.org.il/?pg=business&CategoryID=0&ArticleID=155&SearchParam=Follmond
פוסטים אחרונים
- להשאר בבית אחרי הבגידה. מה זה אומר עליך? 13/11/16
- קולה של הבגידה 9/1/16
- כדי שדייט יצליח כדאי שנדאג להנות בו. 7/12/15
- אמא את חופרת, די תשתקי, זה לא עניינך, עזבי אותי בשקט 12/11/15
- מה הוא רוצה ממני? הסקס כבר מת ! 7/11/15
- בזוגיות ומרגישים קצת לבד? 18/10/15
ארכיון
0
אוף! עוד פעם לילה!
מאד אוהבת את השיר הזה. "אדם בתוך עצמו" ולא חשוב ממתי הביצוע ומי שר איתו. כששלום חנוך מבצע משהו הסיפים שלי רועדים. לכן, לא הייתי רוצה שהוא יחשוב שאני מתווכחת איתו על קביעתו זו. שלום, אתה צודק! אצלי אתה צודק מראש. לא מתווכחת אלא שבימים אלה שמתי לב שצריך לשייף את המשפט הזה ואולי לכתוב שיר חדש באותה הזדמנות. אדם גם גר בתוך עצמו אך לא רק. ממש לא רק. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שאני לא ישנה כבר שבועיים יותר מאשר שעה אחת רצופה כל פעם? יפה כאן בקליבלנד. יפה וממש לא משעמם. האויר משתנה תכופות. באותו היום מזג האויר יכול להתחלף כעשרים פעם ועדיין להחשב מתאים. כשמדברים כאן על התחזית מדברים רק על 5 הדקות הבאות... ובכל זאת,המגמה הכללית בימים אלה היא - אביב. העצים כבר לבשו עליהם כמעט את כל פרחי הקשת. נצבעו לבן , סגלגל או שלל צבעי הוורוד. הדשא כל כך ירוק עד אשר צורב הוא את העיניים ויש כאן המון ירוק. כשהשמש זורחת נעים כל כך בחוץ שתיכף מוציאים את האופניים לסיבוב בין הבתים היפהפיים לעצים האמריקאיים ורוכבים עליהם עם אזניים מלאות במוזיקת אייפוד ונחיריים אפופים בבליל ניחוחות הפריחה. אין כל חשש בנסיעה על אופניים כאן. המכוניות האמריקאיות כשהן רואות אותי (ולא רק) על אופניים , הן נעצרות מראש ובמרחק גדול ממני כאומרות - "סעי מותק, אני אחכה בסבלנות עד שתתרחקי ממני. (ממי שמעתי כבר את המשפט הזה?) וכשבחוץ זולף דולף הגשם והרוח שורקת - הכל בסדר, עדיין לא עברה בי המחשבה שהבית יעוף עם הרוח כפי שקורה לי בארץ. תשמעו, כיף כאן ואני מרגישה כאן בבית! האנשים מסבירי פנים, החנויות יפהפיות, נקיות, מתורבתות וצבעוניות, האוכל - מדהים. היום עובר מהר וכאן מתחילה הבעיה שלי. לקראת השעה 4 אחה"צ אני מרחיקה ממני בשאט נפש את הנייד. לא צריכה אותו יותר. הוא הופך לבלתי שמיש כי בארץ עוד מעט לילה. זונחת אותו ופונה בחדווה לחיות כאן ערב אמריקאי אמיתי. אך כשכאן 11 בערב או חצות - אז - שלום חנוך היקר, אני מתחילה להשתגע ואז אני מבינה שאני כנראה מחוץ לתוך עצמי גרה. מבין? כולם הולכים כאן לישון ואני? לא רוצה! מה פתאום שאלך לישון עכשיו כשהחיים בארץ מתחילים, מתעוררים, פורצים? הי - חכו לי! לא רוצה לישון. אני גם....יש לי חיים בארץ...הרעשים, החום, הטלפונים, העבודה, האתר, הילדים, החברות, התקוות, הריחות, הבנק, השכנה, החדשות של ערוץ 10...שטויות הפוליטיקה, המיילים, המיסרונים, החובות הסרטים עם הכיתוביות, השפה העברית...וגם אם אינני זוכרת יותר מה אני ומי אני שם בארץ, בלי להתאמץ אני יכולה למלא את הרשימה של הדברים איתם אני גרה והם ממש לא "עצמי", לכתוב ולכתוב אותה עד שתגיע גם לכאן השעה 7 בבוקר ותאפשר לי להיות חלק מכל זה רק לכמה שעות, רק במחשבה ורק מרחוק. וכן שלום חנוך היקר, לו הייתי גרה בתוך עצמי כפי שאתה טוען, הייתי שמה פס וישנה כתינוקת . אלא שלא. אני גרה מאד גם בסביבתי ועכשיו כשהיא כה רחוקה ממני אני שמה לב לכל אותם פרטים קטנים חסרי ערך וחשיבות, מובנים מאליהם ואולי גם מטרידים לעיתים שהם חלק מחיי הפשוטים. ופתאום העצמי שלי לא מספיק לי כדי לישון.. ואולי, רק אולי, רק בצניעות, רוצה להציע לך לכתוב שיר על כך שהגיע הזמן להביט החוצה מתוך העצמי הזה, אולי יש שם דברים מעניינים? חשובים? אולי אם נגור בסביבה ונכיר בה טיפה יותר נצליח גם לטפח אותה? אולי העצמי שלי, באותה הזדמנות ירפא , יצמח ויתפתח מתוך ההתבוננות והעשיה החוצה? ובכלל, מה זה ה"לגור בתוך עצמי"? בתוך המחשבות שלי? הדאגות? המוגבלויות? בטוח שזה טוב? זה בכלל מועיל? חשוב? ואולי זה בזבוז זמן אחד גדול? אולי כדאי להפסיק עם זה וללכת לישון בכל זאת? בארץ כבר 7 עשרים ואחת וכאן רק חצות ועשרים...דיו בונו...אני ממש חייבת לישון את כל השעות האלה? |
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ואולי הייתי מבקשת ממנו באמת - שיר חדש.
תודה רבה
אני בטוחה שהוא היה נהנה לקרוא את הפוסט.
אולי גם היה מגיב, ולבטח לא היה היחידי..........
כתיבה כנה ומקסימה.
מירה
פוסט נפלא יקירה
וגם אם אדם בתוך עצמו הוא גר
הוא זקוק לסביבה בכדי שיתפתח
פוסט נפלא יקירתי
עם מסר ברור
גם חלזון יוצא מדי פעם מקונחייתו בכדי לגלות את העולם
וחוזר לשוב אליו
שבת נפלאה רותי
:)
תודה על התגובה שלך
הקישור שנשלח אלייך היה לפוסט אחר
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1003682
חשוב יותר
אדם בתוך עצמו הוא גר.
איני יודעת היכן את נמצאת,
העיקר שאת מאושרת.
תודה.
והנה עוד אחד מתקרב.
מי המציא בכלל את הצורך לישון?
עוד כמה ימים.
תודה ואת ודאי חולמת עכשיו משהו טוב
"טוב, ליל מנוחה ושלום
כבר מאוחר ומחר
נקום ונראה"..
מתוך דיוויד בוזה..
מתוקונת היית מרגשת , בליבנו את איתנו.
לילה טוב
באהבה
ורד נוטמן
אני מזהמכירה את האסטטיקה של סברבן אמריקה ! את היעילות+ הטבע מסביב+ איכשהוא השקט הזה של מיליוני שנות אור הרחק מהכאוס הישראלי. בפנסילבניה ראיתי ממש אלפי גחליליות כל שקיעה!! קל כל כך להתרגל לזה.
אצלנו ככה זה, ארץ בלאגן אינסייד אאוטסייד.
לא ביה להרגיש שכייף לך באמת. תהני מהימים והלילות.
האמת? לא לקחתי כלום איתי. אפילו לא מזוודה.
ומקווה גם לחזור כך בלי תוספות של וירוס חזירי למשל.
תודה דרור. מתוך העייפות הכרונית.
שבוע מצויין
נכון שה"עצמו" הזה מוגזם?
תודה על התגובה.
לא ידעתי שנסעת. למה לא לקחת אותי איתך?
*
כל מה שהבאת...
מתוך עצמך הבאת...
רגישה...מרגישה...
הרהורים...מחשבות...ריחות.
**
יפה לך!
יקרה
לא יודעת מה בדיוק השעה עכשיו היכן שעצמך נמצאת
לדעתי על פי דברייך
עצמך בעצם כאן אתנו בארצינו הקטנטונת
אז איך תרדמי אם עצמך כאן ו......................
שם?
♥♥♥