0

משפחתולוגיה

9 תגובות   יום ראשון, 3/5/09, 08:45


בדרך ממנה אלייך, נאבקתי בדמעות הפורצות,

שלא תראי.

לא מתוך יגון

כי אם מהתרגשות, על פרץ הזכרונות שאחז בי חזק.

היות שלושתנו שם יחדיו,

הבית שלא השתנה שנים כה רבות,

התמונות שבחלקן לא ניתן לדעת מי היא מי,

החום הפורץ - (את זוכרת אותו? איפה הוא היום?)

ושוב

מה נשאר מהאדם

בלתי אם רגשות

וכל היתר כל כך שטויות

ומה זה אומר עלינו.

 

דרג את התוכן: