שוב אני מוצץ גבעול

תחת גשר מט ליפול

כשמעלי העגלות בתנועה מתמדת

שוב אני מתחיל לשאול

מה לרצות מה לאכול

כשהנמלה העניינית אותי מודדת.



אחת לאיזה זמן מוגבל

אני נשמט אביון ודל

ממירוץ הכרכרה המשתקשקת

נפלט משצף מעגל

וכמו שוקע תחת גל

כשההמולת הסחרחרה אט מתרחקת.



ואבא תמיד אומר

תעזבהו יום יעזבך יומיים

העגלה נוסעת אין עצור.

קפצת ממנה היום

חלפו שנתיים

והנה נשארת מאחור.



צולל חופשי ללא מצנח,

לכל הכיוונים נפתח,

והתשוקה לכל כיוון אותי הורסת,

כך שבינתיים אני נח,

כך כמו שאני מונח

כשהתאוצה שמעלי שוב ושוב דורסת.



עני ורש ומרושרש,

מביט בנשל הנחש.

לו רק יכולתי גם אני כך להגיח.

בהשילי בלי כל חשש,

תרבות של עור אשר יבש,

וכמו חדש למחוז חפצי אגיע.



אך אבא בשם אומרו

"תעזבהו יום יעזבך יומיים" -

העגלה נוסעת אין עצור

לא קפצת עליה היום

חלפו חודשיים

והנה נשארת מאחור.



וגם היתה לי בחורה

קצת פראית קצת לא ברורה.

אך לא הגיע לה שאשתגע -

אז במכונית שכורה

הרסתי לה את הצורה

ועכשיו אני מתגעגע.



ולך תצא מזה עכשיו,

איך תצא מזה עכשיו,

מוצץ גבעול מתחת איזה גשר

מי צריך אותך עכשיו?

מי בכלל זוכר אותך עכשיו?

לך תתחיל למצוא שוב את הקשר.



ואבא חוזר ואומר:

"תעזבהו יום יעזבך יומיים"

העגלה נוסעת אין עצור

קפצת ממנה היום

חלפו שעתיים

והנה נשארת מאחור.