"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
החלפת ה"כולם" שלנו – עצות מעשיות – עצה 1 – רשימת חיזוקים
אני קצת מהססת לכתוב על העצות המעשיות של בק להחלפת ה"כולם" שלנו. ה"כולם" הנוכחי שלי אומר לי: "זה בנאלי", "כולם מכירים את הדברים האלו", "זה כמו כל העצות של חשיבה חיובית שאת קצת בזה להן", אבל יש שם איזה קול צייצני אחד שאומר לי: "יאללה, מה אכפת לך? תכתבי וזהו!" אז הבוקר סוף כל סוף החלטתי להאזין לו (בין היתר משום שאין לי חשק להתחיל לבדוק את העבודות של הסטודנטים ואני מחפשת תירוץ לדחות את זה). העצה הראשונה של בק היא לעשות רשימה של כל הדברים החיוביים שאי פעם מישהו אמר לנו ושל כל הדברים שאנחנו מרגישים שיש בהם איזשהו הישג, אפילו קטנטן, ואז לקרוא לעתים תכופות את הרשימה. רשימות כאלו כבר עשיתי המון פעמים אבל משעמם לי לקרוא אותם. בק טוענת שהחזרה הכרחית כיוון שהכולם הביקורתי שלנו כבר טחן לנו מספיק פעמים את הדברים השליליים וכדי לאזן את השפעתו צריך לחזור הרבה פעמים על הדברים החיוביים. אני ממש לא מאמינה שאהיה מסוגלת לחזור לקרוא את הרשימה המשעממת הזו שוב ושוב. אולי צריך להוציא ממנה כמה משפטים נבחרים ורק עליהם לחזור. לפני כמה חודשים, כשקראתי את הספר בפעם הראשונה עשיתי רשימה כזו. מאז המחשב שלי נפל בלי כל יכולת להציל את החומר אז נאלצתי להכין אותה שוב בלי חשק רב. מה ששמתי לב אליו הפעם הוא שיש מחמאות שניתנו לי שבמקום לתת לי להרגיש טוב גורמות לי לבחילה (למשל מחמאות של דודות זקנות על המראה שלי). השאלה היא: האם הבחילה נובעת מכך שהאנשים שנתנו לי אותן לא אמינים או לא נחשבים או שאולי הכולם הנוכחי שלי גורם לי לחשוב שאין בהן אמת? |
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך!
..."כי בדרך כלל בגלל שהאדם לא הצליח אז הוא כתב את הספר.
כי אם הוא מצליח אין לו זמן לכתוב ספרים...
סתם איזה הגות פנימית שלי.
כי בשביל ספרים צריך עוד פעם לחיות."...
מבקש להפריע בשיחה העמוקה ולומר לכותבת,
נכון זו סתם הגות פנימית שלך ! -, וכן, גם למיטב נסיוני
'בשביל ספרים צריך עוד פעם לחיות'.
אבל אני עדיין לא יודע, האם שווה למות פעם אחת בדרך.
ד-ארט, התרשמתי מתאורך והשאלה שהעלית מטרידה גם אותי שנים.
לכן בחרתי לראות הכל אחרת. לא שתמיד מצליח לי, דווקא מעט.
תודה, פוסט פוסט כתבת.
כל אחד וההתמכרויות שלו.
כאילו יצא לך משהו טוב מכל העניין.
עקרונית לא סובלת את הספרים האלה.
עם שלבים מובנים,כללים ותוצאה.
כי בדרך כלל בגלל שהאדם לא הצליח אז הוא כתב את הספר.
כי אם הוא מצליח אין לו זמן לכתוב ספרים.
סתם איזה הגות פנימית שלי.
כי בשביל ספרים צריך עוד פעם לחיות.
ואני לא רוצה להיות מושלמת לכן לא אקרא
את הספר:איך להיות רעיה מדהימה\
או כללים לטיפוח המראה
או הוראות בניה של רהיטים
והכי אני לא סובלת את הספרים
שיש למשהו את סוד האושר.
באמת? האומנם?
כל מה שאתה צריך,להפקיד בידי 60 שקל עבור הספר.
רובנו סובלים מהבעיה הזו ובדיוק משום כך כדאי להתאמץ ללמוד לקבל מחמאות. פעם כשהייתי מקבלת מחמאה הייתי מיד אומרת "לא, מה פתאום" ומנסה לגמד את הערך שלה. כיום אני פשוט אומרת "תודה" ומנסה לקבל אותה כמות שהיא (לא שזה קל).
אני סתם אוהבת להתחפש.
הרבה אומץ יש לך!
דוקא אין לי חוויה כזו בקשר לסוודרים. להיפך, כיום אני מוכנה ללבוש סוודרים שפעם הייתי מתייחסת אליהם בשאט נפש. נראה לי שהטעם שלי מתרחב ואני לומדת לאהוב יותר דברים. פעם אפילו עשיתי תרגיל של מדידת דברים שנראו לי מכוערים ובסוף אפילו קניתי איזה שתי חולצות שלא חלמתי שאקנה והן דוקא אחלה חולצות.
ועכשיו תחשבי איזה מזל שהמחשב קרס, ונתן לך הזדמנות לסדר מחדש רשימות ישנות.
זה קצת כמו להסתכל בתמונות מהעבר ולא להבין איך פעם אהבת את הסוודר הזה, או את התסרוקת ההיא, לא?
פה בקפה עלול להיות מסוכן כי יש כאן עדת מחמיאים סדרתית. אז טוב שהיום את מקבלת את זה יפה (מה גם שאנחנו מחמיאים לך בצדק)
אחרי שהתחרבו לי החיים, כל פעם שהיו נותנים לה מחמאה בא לי לבכות. היה פער כזה גדול.
אבל זה הסתדר עם הזמן (החיים והמחמאות).