שמי שני (שם בדוי) ואני משתייכת לקהילה ההומו- לסבית. אני מתקשה להיחשף אך לאחר לבטים לא מעטים החלטתי להביא את סיפורי האישי כדי שאתם, האוכלוסייה ההטרוסקסואלית, תנסו להבין עד כמה קשה ל לסביות לנהל חיים "נורמאליים" (האוכלוסייה ההומופובית מתקשה לקבל אותנו כאחד האדם), אלא קשה שבעתיים כשאנחנו מגלות עניין בהורות. אני היום בת 37, ומאז הזוגיות האחרונה, תחושת הבדידות אינה מרפה.אנשים רבים אינם מבינים את התחושות אותן, אנו הגייז, חווים ביומיום. אני יודעת כי גם לרווקות סטרייטיות קשה למצוא אהבה וזוגיות איתנה, אז מה אני אומר?למרות שלכאורה, המצב היום קצת השתפר וקיימת פתיחות כלפי הקהילה, מועדונים ואתרי הכרויות נפתחים חדשות לבקרים, אך עדין לא קל למצוא את האחת. העולם, היום, הפך לג'ונגל, הבגידות והסטוצים זורקים אותך היישר לזרועותיו הקרות של הדיכאון. אין תחושה קשה מזו להיות שוב ושוב במצב של מפח נפש כשקיים פער בין הרצוי למצוי. הייתי בזוגיות נהדרת עם אהבת חיי, בחורה לסבית, שנמשכה למעלה מעשור, אך בכאב גדול נאלצנו להיפרד לפני שנתיים, כי בת זוגי לא רצתה ילדים! לגרסתה, התרבות הגאה מתמקדת בהדוניזם, ריגושים וסיפוק יצרים. להביא ילד לעולם, ולהעביר את המוקד ממני לאחר, מתפרשת כאנטיתזה לתרבות הזאת."או אני או ילד?" זה היה אולטימאטום שאני לא מאחלת לאף אחד. עשיתי חושבים כשבסופו של דבר הפור נפל – אני לא מוותרת על חלום ההורות והנה אני כאן מספרת את סיפורי.לאחר הפרידה המייסרת, הקדשתי את כל כולי לנושא הילד.נבחנה האופציה של אם פונדקאית ואז עלו בי תהיות לגבי הפיכתי לאם חד הורית, לילד שלי לא תהיה דמות אב, שהיא חשובה לא פחות עבור הילד. גם תרומת זרע במסגרת בנק הזרע ירדה מהפרק, אם איני מעוניינת להיות אם חד הורית. ואז גיליתי את הרעיון הגאוני ממש שקסם לי מאוד, לחפש שותף להורות כשלילד המשותף יהיו זוג הורים אב ואם שילוו את הילד בכל שלבי התפתחותו ויצליחו לעמוד יחדיו גם בנטל הכלכלי.נרשמתי לאתר גובייבי, במטרה הנשגבת לממש את חלום ההורות, אני כולי תקווה, כי אי שם במעמקי המאגר אמצא את האחד שיהיה אב למופת לילדינו המשותף.ברכות לאתר גובייבי על היוזמה הברוכה! |