כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    יונה בכף סלע

    33 תגובות   יום ראשון, 3/5/09, 12:38

     


    "רוחות קלות באות מיערות רכים של דבש ואפלולית / ולוחשים: מותי, מותי / אבל אני זועקת / לא רוצה למות / אני יונה / רציתי לדעת הכל / ..."
    (יונה וולך)


    בשנים האחרונות יש לי העדפה ברורה לביוגרפיות ויותר מהן לאוטוביוגרפיות.
    וכך קראתי את קוטזי, ואת דילן ועל פיקסו, ומכתבי נפוליאון, ואת שירלי מק'ליין ואת איליה קאזאן ואדוארד לימונוב ורווקה ווקר ואת...

    עכשיו אני קוראת על ואת יונה וולך (ביוגרפיה מאת יגאל סרנה) לא באופן כרונולוגי. אלא כמו שמכירים אדם.
    הספר מונח ליד הכר במיטה
    וכל לילה לפני השינה אני לוקחת אותו ופותחת איפה שנפתח (קדימה, אחורה) וקוראת כמה עמודים ומהרהרת על זה ונרדמת.

    ככה נכון לי להכיר אותה כאילו התחברנו במציאות.
    אני פוגשת בה פעם ראשונה במצב נתון ואז בהמשך הקשר נחשפים פנים נוספים בסדר לא רציף.
    פעם ילדה יתומה, ואז עומדת למות, והנה היא גועשת וכובשת את תל אביב בשיא אונה המוטרף, או הרגיש או הבוטה או המבולבל והאמביציוזי תמיד.
    וככה מכירים אנשים.
    מה שידעתי עליה ושמעתי עליה עוד קודם ומה שעכשיו מתגלה לי.
    אני מוצאת את עצמי מדלגת על קטעים של טריוויה (סוג של רכילות: הוא אמר ואז צייר ואז שתה ואז התקוטט ואז היא הלכה ואז היא ישבה) ומחפשת את המילים שלה.


    "העורבים קוראים לך לעזוב את הארץ ולהבנות / אתה מורח את פנייך בצבע השריפות / ופותח ביללות אינדיאניות"
    (יונה וולך)


    וחלק מהאנשים שמוזכרים בספר, קראתי עליהם או ראיתי אותם וגם התחברתי איתם (מקסים גילן, למשל, שגם ארח אותי בפריז), והם צעירים ובועטים ומזיינים בספר כאילו עכשיו. וגם אותם אני יודעת היום ולפני ולפנים (לא ממש, כאילו ממש).

    מצוטט שם אהרון שבתאי כותב ביקורת על ספר השירים של יוסי שריד "הדברים מסוגננים ורהוטים, מזכירים ריהוט מודרני של בית-קפה" ואני חושבת רהוט-ריהוט וגולשת לקדם שינה.

    (פעם, לפני "הקפה", הייתי חושבת על זה ומהרהרת ונרדמת על זה/עם זה ואולי גם מטפטפת לתוך החלומות.
    היום, מעשה שטן, אני קמה וניגשת למחשב וכותבת.
    והמחשבות שהיו סדורות או לפחות זרמו בחן אחת אחר רעותה ומתוכה היו הולכות איתי לשינה. ועכשיו מתפזרות. גם האותיות.
    ברגעים האלו אני מדמיינת קשר בלתי אמצעי בין זרם המחשבות שלי והמקלדת. הנה חשבתי, וכבר מוקלד. ואי אפשר
    כמו קטטר שאני צריכה לשלפוחית במיטה, כדי לא לקום מתוך חלום, ככה צינור שיוביל בלי הפרעה את המחשבות לתוך הכתוב
    והקימה והכתיבה מעוררות אותי והשינה הרצויה מתרחקת...).


    "אני מוכרחה פעם נוספת / להזכר בבני אבשלום / ששערותיו נתפסו ברחמי / ולא יצא לי / לגמור את אבשלום בני / אני בונה את אפשרויות הרגשתי / הרחמים שוטפים בי והרעב האפשרי / רצונות התורשה / ואבשלום שלא הורשה / ולא יוצא / ..."
    (יונה וולך)

    הנגיעות הבשריות-מדממות שלה. לא מעודנת, לא מהססת, לא מרחמת. מרוקנת רחם.
    העוצמה והפראות של האישה הזו מחייבות אותי לקרוא קצת ולשוטט בראש הרבה.
    הכוח של המילים שלה הן כמו חציבה של דמות מאבן. אני חושבת על הפסל של מיכלאנג'לו בונאורוטי "העבד", שחציו בלבד מפוסל יוצא/משתחרר מתוך האבן.

    ושוב מוזכר מקסים גילן - ואני משוטטת בזכרון השיחות שלנו על אמנות וירידה למחתרת ודמוקרטיה והערבים. עם עינו הפוזלת וסיפורי הבדיה שלו. והארוחה במסעדה בפריז וקדירת בשר ציד שאכלתי שם.

    והנה מוזכר דן בן אמוץ - ואני חושבת על הבית המדהים שלו ועל השיחה שניהלנו במרפסתו התלויה מעל הים התיכון.

    ומוזכר הסיפור "שתיקת הכפרים" של ס. יזהר. ואני חושבת על "שתיקת הכבשים" ועל קשר השתיקות, ועל אשתו של יזהר, נעמי, שלימדה אותי תולדות האמנות בתיכון בהתלהבות כובשת.

    אני מחפשת בלי משים צלילי מוזיקה בתוך הספר. ורק פעם אחת פותחים לי בהערה קצרה על תקליט ג'אז של ארט בלייקי. ולא עוד.

    ושוב ושוב הבית ברח' וולך, והנה ביקרתי חברה שגרה שם.
    ופתאום פרסקי - והנה הייתי בדיוק בהופעה שלו.
    והשיר והצילום עם התפילין - ואני נזכרת בזמן שזה עלה וכבר אז ריגש אותי וסקרן אותי, ומנסה להזכר מה הייתי אז.

    והמחשבות מתערבבות ומתפוגגות ואני שוקעת בשינה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/5/09 17:00:

      כמה מפתיע ונפלא -

      רכשתי עכשיו את הדיסק "בציר טוב", וגיליתי שהתווסף בו קטע קריאת שיר בקולה של יונה וולך.

      והשיר הוא "שיר", שיר האיילה שצרפתי (מעלי)
        7/5/09 09:25:

      אני מוסיפה שיר שלה - "שיר":

       

      בנקיק נסתר בצוקים

      אילה שותה מים

      מה לי ולה

      אלא צוקי ליבי

      אלא מעין חיי

      אלא נסתר

      אילה

      מה לי ולה

      אלא אהבתי.

       

        7/5/09 08:46:

      תודה נורית (על הבוקר)  : )

       

      גם אני מעדיפה אוטוביוגרפיות, בעיקר של יוצרים (לא פוליטיקאים לא), כי בחירת המילים שלהם והאסוציאציות שלהם מלמדים אותי הרבה על דרך החשיבה שלהם.

      עכשיו שאני עמוק (או רחב) יותר בספר על יונה, אני גם מעריכה יותר את הכתיבה של סרנה, שבאמת חקר כל מי שהיה אי פעם בקשר, גם אם רופף, עם יונה.

      כבר מתיאורי הקמת ביתה (בידיו החרוצות והחלוציות של אביה) הוא שותל את כל הדימויים שהיא תשתמש בהם בשיריה.

      עם הדובי, והגלדיולות, והפרדס, וקרני השמש על גיגית הרחצה, והאוויר הדחוס והמתוק, והיצר שקם על יוצרתו, והסבל שהולך דורות אחורה, האיבה לאם והתשוקה לאב והטירוף.

      דווקא בגלל שהתחלתי מהאמצע, עברתי קדימה וחזרתי להתחלה, אני מעריכה יותר את רקמת הורידים החכמה שלו.

      הוא צלל עמוק לשיריה, ותיאר את חייה מתוך ניסיון לפענח אותה ואת מעיין היצירה של מוחה הקודח (כמובן אי אפשר, אבל ראוי הניסיון).

       

      יופי של ספר, בסופו של דבר, ובעקבותיו רחשתי ספר שירים שלה (ושל עוד כמה...) רווח מלא.

       

      בוקר טוב!

        7/5/09 08:29:


      אני מאד אוהבת אוטוביוגרפיות ופחות ביוגרפיות. קראתי את קוטזי ואת נטליה גינזבורג ( לקסיקון משפחתי ) ועוד. 

       

      הדבר הכי מרתק בעיני שאותו אני תמיד מחפשת, הוא המקום שבו דברים מתחברים. את מרקם החיבור עצמו שבו טמון סוד הקסם של הדברים. הפוסט הזה הקסים אותי כי את מאפשרת לנו להתבונן באחד מהמרקמים האלה שלך. החיבור שלך לספר של סרנה ולדמויות שבתוך הספר ובעיקר לטקסטים של וולך. הערבוב. זה מה שריתק אותי והקשר לשינה.

       

      בוקר טוב

       

      נורית

       

               

        5/5/09 23:33:

       

      מידד אני נבוכה פה כמו ילד שנתפש בזמן גנבה
      אני שומעת אותה ומקשיבה לה כמו רבים אחרים, לא יותר
      היא באמת כוח פורץ ומקורי ויפה מאוד
      ואני רק אני
      (תודה רבה, בחיאת, לא מגיע לי :))
       

        5/5/09 23:25:


      שיריה של יונה וולך נכתבו מדם ליבה ומתוך תמצית עצמיותה -

      הם הכילו את אישיותה ואת כל מי שהיא היתה.

      עדיין, אני משוכנע שבעת כתיבתה עמדו לנגד עיניה אנשים שאליהם היא כיוונה-

      מיכל, את ללא ספק אחת מהן.

      ועוד משהו, אני רואה קווי דמיון בינכן!

        5/5/09 12:01:

      צטט: חולם סדרתי 2009-05-05 09:39:35

      "ברגעים האלו אני מדמיינת קשר בלתי אמצעי בין זרם המחשבות שלי והמקלדת. הנה חשבתי, וכבר מוקלד"

       

      אני נתקל בתחושה דומה - אם כי  לעתים רחוקות -  בזמן כתיבה: אני נעלם, ומופיע שוב כשזה כבר כתוב ... 

       

      ריהוט מודרני מול עורבים ואינדיאנים - מצא את ההבדלים ...

       

      היה מעניין מאד לקרוא,

      צור 

       

         מכירה גם את זה. כשזה קורה זה כזה כיף! 

      הרגע שלפני השינה אני אוהבת אותו. אז החלק המפקח מתחיל להרדם והמוח מעלה מחשבות רעננות שנולדות אחת מאחותה ופתאום מחשבה עולה ואני נאחזת בה עוד קצת ואז... חררררר 

      ועד שאגש לכתוב (למחרת) נשאר רק שלד.

       

         אני מצאתי את ההבדלים ונאחזת בהם...

       

        5/5/09 11:44:

      צטט: בדלי 2009-05-05 08:46:46


      ארט בלייקי

      יס

       

      ליגאל סרנה יש אגב בלוג מצויין באתר רשימות

       

       אני צריכה פס קול לספר שאני קוראת, הוא מחבר לי דברים.

      הג'אז של ארט בלייקי נחשב אז פורץ גבולות ורק המבינים עניין הקשיבו לו בתל אביב.

      אחלה תיפוף :)

       

      יגאל סרנה מעניין. בספר הוא בחר בסגנון מליצי משהו, אולי בגלל השתדלות יתר (ספר ראשון).

        5/5/09 09:39:

      "ברגעים האלו אני מדמיינת קשר בלתי אמצעי בין זרם המחשבות שלי והמקלדת. הנה חשבתי, וכבר מוקלד"

       

      אני נתקל בתחושה דומה - אם כי  לעתים רחוקות -  בזמן כתיבה: אני נעלם, ומופיע שוב כשזה כבר כתוב ... 

       

      ריהוט מודרני מול עורבים ואינדיאנים - מצא את ההבדלים ...

       

      היה מעניין מאד לקרוא,

      צור 

        5/5/09 08:46:


      ארט בלייקי

      יס

       

      ליגאל סרנה יש אגב בלוג מצויין באתר רשימות

        4/5/09 21:44:

      צטט: מיכל* 2009-05-03 23:56:27

      צטט: האדם הקד המון 2009-05-03 23:39:28

       

      לא מתחבר ליונה וולך.

       

      אז לא נבוא לך.

       

      צעקה

       

       לא, אז לא. וואלה

       

       עכשיו הקשבתי לניגון... והבנתי :)

        4/5/09 20:22:

      :))))

      תודה תודה

      (מי סופר?)

        4/5/09 17:39:
      וזה, כי הוא ראוי. ואת.
      לא כי אני חייבת..
        3/5/09 23:56:

      צטט: האדם הקד המון 2009-05-03 23:39:28

       

      לא מתחבר ליונה וולך.

       

      אז לא נבוא לך.

       

      צעקה

       

       לא, אז לא. וואלה

        3/5/09 23:55:

      צטט: m i n d the gap 2009-05-03 22:55:56


      מותק

      איזה

      עונג

      את

       

      שמעתי על הספר הזה טובות (מה יהיה על כל הספרים הכל-כך טובים שאני רוצה לקרוא ?)

      וכייף לקרוא אותו מעט דרכך

      ועם התוספות בצד

      והערבובים שאת עושה בין חמוץ-מתוק-חריף.

      ישתבח פוסט !

       
      איזה כיף של תגובה :)) (ועוד אחד בשביל האסטתיקה :)
      ישתבח יום יום... או לפחות פעם בשלושה ימים

       

        3/5/09 23:55:

      צטט: irisoded 2009-05-03 15:24:44


      מעניין, אני זוכרת את יגאלה סרנה לפני 17-18 שנה, יושב בבתי קפה בשנקין ומראיין על יונה וולך. איזה גילגול הספר הזה עשה

      ולאן לקחת את הדברים. אלו תחקירים נברניים שהיו עושים פעם, לא יודעת אם איזו הוצאת ספרים היתה מממנת ספר כזה כיום.

       

       איריס, סליחה חביבתי שפספסתי אותך. היום אני לא מפוקסת

      הספר הזה לא מעכשיו (קניתי ביד שניה). אני מניחה שיצא מזמן כי זה ספרו הראשון של סרנה.
      והוא באמת השקיע בטירוף. פרטים מדוייקים של מי לבש מה כשאמר מה למי.
      ויש בזה מן ההצצה ואולי גם מתאים ליונה הפרובוקטיבית.
      אולי זו הסיבה שאני מדלגת קדימה אחורה. כי ההסטוריה פחות מעניינת לי, אני מחפשת את החוויה של האישה הזו. והיא רנדומלית ובלתי מוסברת מטוויית פרטים.

        3/5/09 23:39:

       

      לא מתחבר ליונה וולך.

       

      אז לא נבוא לך.

       

      צעקה

        3/5/09 22:55:


      מותק

      איזה

      עונג

      את

       

      שמעתי על הספר הזה טובות (מה יהיה על כל הספרים הכל-כך טובים שאני רוצה לקרוא ?)

      וכייף לקרוא אותו מעט דרכך

      ועם התוספות בצד

      והערבובים שאת עושה בין חמוץ-מתוק-חריף.

      ישתבח פוסט !

        3/5/09 17:25:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-05-03 17:16:48

      איזה יופי של קריאה (אני לא מסוגלת להימנע מקריאה שיטתית מהמילה הראשונה לאחרונה)

       

      ממליצה לך לפתוח בעמ' 250-246, ו-267-265.

       

      עוד לא הגעתי לשם (שומרת את החלק הכי טוב לסוף :))

      אבל כבר אמרתי לך פנים אל פנים ואומר שוב - מה שאחיך וגלבץ עשו ליונה (ולי, לי) הוא מופתי. לא פחות.

      אחד התקליטים שהכי פתחו לי את הראש ועד היום מתענגת עד העצם לשמוע אותו.

      (ותודה לך ולמשפחתך המוכשרת :)

       

        3/5/09 17:22:

      צטט: פראshoot 2009-05-03 16:00:22

      יפה.

      כתבת אותה כמו שקוראת

      אותה

       

      שלום לך!

      רק כרבע ספר קראתי (איך יודעים אם הדפדוף מקרי?)

      ובגלל שמדובר על שנים שכבר הייתי בעולם הזה, ולפעמים על אנשים שהכרתי שנים מאוחר יותר, ההרגשה מוזרה ורוויה באסוציאציות.

       

        3/5/09 17:19:

      צטט: קלודט עטייה 2009-05-03 17:01:23

      צטט: מיכל* 2009-05-03 16:52:41

      צטט: קלודט עטייה 2009-05-03 16:33:39

      ואני מעריכה חיוך

       

       הפעם גם הבנת (לזכותך יאמר :)

      וגם את מעריכה

      אז אני יושבת מרוצה כחתול שליקק שמנת :)

       תאמיני לי שאם לא היו לי עשרים ספרים בהמתנה לוחצת הייתי מפנה מקום גם לביוגרפיה הזאת. הגיע הזמן שאתן כבוד לשירה (ולספרות) עברית.

       

       

      זה ספר עמוס לעייפה בפרטי פרטים שאולי כן ואולי לא רלוונטיים להבנת יונה.

      הרבה מהדמויות שהוא כותב עליהן הכרתי כך או אחרת בשנות שהותי בתל אביב.

      עכשיו, לבושתי, אין לי ספרי שירה של וולך. יתוקן מיד (גולדמונד, אתה שומע? )

       

      איזה יופי של קריאה (אני לא מסוגלת להימנע מקריאה שיטתית מהמילה הראשונה לאחרונה)

       

      ממליצה לך לפתוח בעמ' 250-246, ו-267-265.

        3/5/09 17:16:

      צטט: באביז 2009-05-03 14:52:03


      וואו! ראשית, גם אני מתחברת לביוגרפיות/אוטוביוגרפיות... את יונה וולך של יגאל סרנה קראתי בשקיקה מזמן... בעקבות הפוסט אחזור לקרא בו.

      באשר לנעמי סמילנסקי, אשה מדהימה! יוצא לי לעיתים רחוקות לפגש אותה..., היא היתה מורה של ממש, כובשת.

      חברתי, אני סקרנית לשמע על מקסים גילן ופריס...

       
      ( גם את סרנה אני מכירה, הייתי מגישה לו קפה בשינקין... והוא היה עונה לי בפרצוף זועף )

      נעמי סמילנסקי מדהימה באמת. עשתה עלי רושם אדיר. איזו עוצמה וחריפות!

      את מקסים הכרתי באחת הגיחות שלו לארץ מהגלות בפריז, אליה ברח בגלל פעילותו  הפוליטית מחתרתית. איש תרבות סקרן ומרתק שתמיד השאיר רושם של משהו פישי, אולי בגלל עינו המשוטטת, ואולי בגלל סיפוריו יוצאי הדופן והאנרכיסטיים.
      הוא היה מארח נדיב.

        3/5/09 17:02:

      צטט: מיכל* 2009-05-03 16:52:41

      צטט: קלודט עטייה 2009-05-03 16:33:39

      ואני מעריכה חיוך

       

       הפעם גם הבנת (לזכותך יאמר :)

      וגם את מעריכה

      אז אני יושבת מרוצה כחתול שליקק שמנת :)

       אבל ההערכה לא היתה על גזירי הביוגרפיה אלא על איך שצירפת אותם ועם מה שהדבקת. 

       

        3/5/09 17:01:

      צטט: מיכל* 2009-05-03 16:52:41

      צטט: קלודט עטייה 2009-05-03 16:33:39

      ואני מעריכה חיוך

       

       הפעם גם הבנת (לזכותך יאמר :)

      וגם את מעריכה

      אז אני יושבת מרוצה כחתול שליקק שמנת :)

       תאמיני לי שאם לא היו לי עשרים ספרים בהמתנה לוחצת הייתי מפנה מקום גם לביוגרפיה הזאת. הגיע הזמן שאתן כבוד לשירה (ולספרות) עברית.

       

        3/5/09 16:52:

      צטט: קלודט עטייה 2009-05-03 16:33:39

      ואני מעריכה חיוך

       

       הפעם גם הבנת (לזכותך יאמר :)

      וגם את מעריכה

      אז אני יושבת מרוצה כחתול שליקק שמנת :)

        3/5/09 16:50:

      צטט: הטרמילר (המוצ'ילר) 2009-05-03 13:22:43


      נחמד לקרוא אותך

       

       תודה רבה :)

        3/5/09 16:33:
      ואני מעריכה חיוך
        3/5/09 16:00:

      יפה.

      כתבת אותה כמו שקוראת

      אותה

        3/5/09 15:53:
      הבנתי :)
        3/5/09 15:24:


      מעניין, אני זוכרת את יגאלה סרנה לפני 17-18 שנה, יושב בבתי קפה בשנקין ומראיין על יונה וולך. איזה גילגול הספר הזה עשה

      ולאן לקחת את הדברים. אלו תחקירים נברניים שהיו עושים פעם, לא יודעת אם איזו הוצאת ספרים היתה מממנת ספר כזה כיום.

        3/5/09 14:52:


      וואו! ראשית, גם אני מתחברת לביוגרפיות/אוטוביוגרפיות... את יונה וולך של יגאל סרנה קראתי בשקיקה מזמן... בעקבות הפוסט אחזור לקרא בו.

      באשר לנעמי סמילנסקי, אשה מדהימה! יוצא לי לעיתים רחוקות לפגש אותה..., היא היתה מורה של ממש, כובשת.

      חברתי, אני סקרנית לשמע על מקסים גילן ופריס...


      נחמד לקרוא אותך

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין