צטט: האדם הקד המון 2009-05-04 15:01:06

זה רק קצה השלגון.

 

היה לי דוד שגם התחיל ככה והתמכר. יום אחד הוא נשאב לעולם הוירטואלי.

 

כן כן, במובן הכי מוחשי. פשוט נשאב פנימה לתוך המחשב.

 

לא היתה ברירה. המשפחה מיד שלחה צוות חילוץ דרך הביטוח המשלים, קרעו אותנו במחיר.

 

עד היום מסובבים בתוך התעלות של האינטרנט כמה חבר'ה עם פנסים, מחפשים את הדוד האהוב והשאוב שלי.

 

סיפור אמיתי, וירטואלי כזה.

 

 

 

חח..  טוב שיש לכם ביטוח טוב..

לא פלא שלא מוצאים אותו עד היום, קצת קשה עם כל האוכל והקפה שנשפך..

(חבל שאי אפשר לככב תגובה..)

זה רק קצה השלגון.

 

היה לי דוד שגם התחיל ככה והתמכר. יום אחד הוא נשאב לעולם הוירטואלי.

 

כן כן, במובן הכי מוחשי. פשוט נשאב פנימה לתוך המחשב.

 

לא היתה ברירה. המשפחה מיד שלחה צוות חילוץ דרך הביטוח המשלים, קרעו אותנו במחיר.

 

עד היום מסובבים בתוך התעלות של האינטרנט כמה חבר'ה עם פנסים, מחפשים את הדוד האהוב והשאוב שלי.

 

סיפור אמיתי, וירטואלי כזה.

 

צטט: יריב גוטליב 2009-05-04 12:16:55

לחיים

 

 

לחיים

לחיים

צטט: danmosh 2009-05-03 23:22:24

אני פגוע אישית איבדתי בת זוג לטובת הכוכבים והחברים הוירטואליים

 

בגלל ההתמכרות? וואוו, זה קיצוני..

אני פגוע אישית איבדתי בת זוג לטובת הכוכבים והחברים הוירטואליים

צטט: פסיכית על 2009-05-03 23:16:14

יותר מדי, בסופ יגרומ לכ להקיא.

איזונ,  הכיטוב לכולמ.

 

צודקת, הכי טוב לכולם.

(ליתר בטחון מכינה לידי שקית הקאה..)

יותר מדי, בסופ יגרומ לכ להקיא.

איזונ,  הכיטוב לכולמ.

צטט: מביטה 2009-05-03 20:59:40

ברוב המקרים, אחרי שמתאקלמים במקום החדש,

הצורך להבהב כל הזמן, מתמתן, 

אבל עדיין ממשיכים לאהוב את המסך.

 

אישית, בעד להתגעגע... :)

 

 

 

אצל המיעוט כנראה, המצב רק מחמיר..

כן, להתגעגע זה טוב..

ברוב המקרים, אחרי שמתאקלמים במקום החדש,

הצורך להבהב כל הזמן, מתמתן, 

אבל עדיין ממשיכים לאהוב את המסך.

 

אישית, בעד להתגעגע... :)

צטט: רוקם 2009-05-03 19:35:05

התמכרות שאולי עוד יפתחו קורסים לגמילה או קאוצינג מיוחד להסתגלות לעולם דומם ורועש זה

לפי דעתי, כבר יש קורסים לגמילה מהתמכרות למחשב..

ואם עדיין אין, בטח יקום איזה קאוצ'ר שיחליט שאפשר לעשות כסף מזה..

צטט: אסנט 2009-05-03 19:27:25

צריך לדעת איפה לשים את הגבול.

 

 

לגמרי, לגמרי, לגמרי

צטט: Clair De Lune 2009-05-03 19:22:39

צטט: randuly 2009-05-03 19:11:41

צטט: Clair De Lune 2009-05-03 17:23:43

 ברור שהפוסט הההוא היה על נושא אחר :)

בפחמימות הריקות הכוונה לאותו מעגל מרושע של להגיב ואז לחכות לתגובה לתגובה, במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב, דוקא משום שהוא מאד מהנה, הכוונה לשרשורים שנעשים בקצב מהיר בין מספר מועט של אנשים. זוהי דינאמיקה שונה שיוצרת תלות רבה במסך, למרות שגם כשהתוכן חשוב, הוא לא פחות מנתק. שיחות ארוכות, מלמדות, מאתגרות ו"עמוקות" לא פחות ניתקו אותי מהחיים, מהבית, מכביסה, עבודה, או מדברים חשובים יותר.

שמירת מרחק הוא המפתח כאן.

 

 

למדתי מושג חדש.. הפחמימות הריקות.. אני חשבתי התכוונת לזה שכשאת מעלה פוסט, אם הוא זוכה להתעניינות את מעלה מהר עוד אחד.. לרכב על גל המומנטום... ואם הוא לא.. אז את גם מעלה מהר עוד אחד בתקווה שהוא כן יעניין...

 

הדינמיקה של השרשור יכולה להיות בעייתית אם היא הופכת לעניין קבוע.. אני חושבת שפה ושם, למרות שזה מנתק, זה יכול להיות נחמד - שוב, במינון הנכון.

הכל לדעתי שאלה של פרופורציה..

 

 

צטט: רון דון 2009-05-03 17:34:32

אני רואה שהצטלבו מחשבותינו...

בעניין עולם הוירטואל :)))

"לא חוצה מסך..."

אבל כבר חצויה ...

אבל עדיין שלימה ..:)))

מין תהליך של השלמה...

(תרתי משמע ..:))

מרים לחיים ...חחחח

*

 

 

Great Minds Think Alike...

איזה עיתוי אה..

אתה מפריד בין הוירטואליה לריאליה? או ששואף להפוך את הוירטואלי לריאלי?

אם לא חוצים את המסך, והכל נשאר כאן, זה אחרת מאשר הנסיון להכיר מישהו מכאן ולהפוך אותו לחלק מהעולם האמיתי שלך..

התמכרות שאולי עוד יפתחו קורסים לגמילה או קאוצינג מיוחד להסתגלות לעולם דומם ורועש זה

צריך לדעת איפה לשים את הגבול.

 

צטט: randuly 2009-05-03 19:11:41

צטט: Clair De Lune 2009-05-03 17:23:43

כשכתבת את "היא חייבת להניע" היה ברור לי שכתבת על אנשים שהם מאד שונים ממני. ועכשיו? :((

המשימה היא לנסות להתנתק דוקא מהשרשורים הארוכים ואז, למרות שאת מרגישה מחוץ למסיבת הכיתה של יום שישי, באיזה שלב המסיבה מפסיקה למשוך כי מבחוץ זה נראה פחות טוב ממה שמרגישים בפנים.

עבד טוב במשך שבוע, בשבוע שעבר, ונכשל בסוף השבוע.

אז אולי החוכמה היא גם לא להעלות פוסטים. הם כמו פחמימות ריקות, כבר כתבתי באיזה מקום, פחמימות שגורמות לרעב מחודש אחרי חצי שעה.

"היא חייבת להניע" דיבר על תופעה אחרת לגמרי - של הנהנתנות.. כמובן שזה לא משהו שכולם יכולים להבין או להזדהות..

נושא ההתמכרות לקפה נוגע לכולם כאן...  כולנו כאן נשאבים ברמה כזו או אחרת..

אני לא מתיימרת  לנתח את התופעה הזו, אבל ברור לי שצריך לשים כאן בלמים ואיזונים.. 

השרשורים לכשעצמם הם לא בעייתיים אלא כשהם מאבדים כיוון.  וכתיבה מרובה מדי היא בעייתית לא רק בגלל "תופעת הפחמימות" אלא גם בגלל שזה מעלה את המוטיבציה להכנס, לבדוק אם  ומה כתבו לך.. וכך את יכולה בקלות רבה למצוא את עצמך כאן הרבה יותר זמן משתכננת מלכתחילה, זהו מהלך שמזין את עצמו וגודל למימדים לא תמיד רצויים..

 ברור שהפוסט הההוא היה על נושא אחר :)

בפחמימות הריקות הכוונה לאותו מעגל מרושע של להגיב ואז לחכות לתגובה לתגובה, במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב, דוקא משום שהוא מאד מהנה, הכוונה לשרשורים שנעשים בקצב מהיר בין מספר מועט של אנשים. זוהי דינאמיקה שונה שיוצרת תלות רבה במסך, למרות שגם כשהתוכן חשוב, הוא לא פחות מנתק. שיחות ארוכות, מלמדות, מאתגרות ו"עמוקות" לא פחות ניתקו אותי מהחיים, מהבית, מכביסה, עבודה, או מדברים חשובים יותר.

שמירת מרחק הוא המפתח כאן.

 

צטט: שוקוטל 2009-05-03 17:29:40

רנדולי, ככה אנחנו נראים?

זה נראה רע....מאד

מזל שאת כותבת בחושך כדי שלא ידעו.

 

 

לא, לא כולנו נראים ככה.. במקרים הקיצוניים זה נראה כך.. ואז זה באמת רע מאוד - בעיני.. (אני כותבת באור מלא, לא בחושך.. בעיקר כדי שאני אדע...)

צטט: Clair De Lune 2009-05-03 17:23:43

כשכתבת את "היא חייבת להניע" היה ברור לי שכתבת על אנשים שהם מאד שונים ממני. ועכשיו? :((

המשימה היא לנסות להתנתק דוקא מהשרשורים הארוכים ואז, למרות שאת מרגישה מחוץ למסיבת הכיתה של יום שישי, באיזה שלב המסיבה מפסיקה למשוך כי מבחוץ זה נראה פחות טוב ממה שמרגישים בפנים.

עבד טוב במשך שבוע, בשבוע שעבר, ונכשל בסוף השבוע.

אז אולי החוכמה היא גם לא להעלות פוסטים. הם כמו פחמימות ריקות, כבר כתבתי באיזה מקום, פחמימות שגורמות לרעב מחודש אחרי חצי שעה.

"היא חייבת להניע" דיבר על תופעה אחרת לגמרי - של הנהנתנות.. כמובן שזה לא משהו שכולם יכולים להבין או להזדהות..

נושא ההתמכרות לקפה נוגע לכולם כאן...  כולנו כאן נשאבים ברמה כזו או אחרת..

אני לא מתיימרת  לנתח את התופעה הזו, אבל ברור לי שצריך לשים כאן בלמים ואיזונים.. 

השרשורים לכשעצמם הם לא בעייתיים אלא כשהם מאבדים כיוון.  וכתיבה מרובה מדי היא בעייתית לא רק בגלל "תופעת הפחמימות" אלא גם בגלל שזה מעלה את המוטיבציה להכנס, לבדוק אם  ומה כתבו לך.. וכך את יכולה בקלות רבה למצוא את עצמך כאן הרבה יותר זמן משתכננת מלכתחילה, זהו מהלך שמזין את עצמו וגודל למימדים לא תמיד רצויים..

אני רואה שהצטלבו מחשבותינו...

בעניין עולם הוירטואל :)))

"לא חוצה מסך..."

אבל כבר חצויה ...

אבל עדיין שלימה ..:)))

מין תהליך של השלמה...

(תרתי משמע ..:))

מרים לחיים ...חחחח

*

רנדולי, ככה אנחנו נראים?

זה נראה רע....מאד

מזל שאת כותבת בחושך כדי שלא ידעו.

צטט: הזוייה 2009-05-03 17:10:14

לא ידעתי שמדובר בך: ) מה אומר לך אני מאחלת לך שתלמדי להתפתח מהמקום המיוחד הזה שנקרא וירטואליה. כי יש לו המון כוח, לקבל ולתת מידע וידע, לחבוק אנשים עם הוֹן אֱנוֹשִׁי נדיר. ולמצוא גם את המינון הנכון. תנסי לחשוב על התּוֹעֶלֶת –מה יצא לך מזה לטוב ולרע. אם ב"קפה" עסקינן. לי באופן אישי זה מקום שונה לכתוב בו, יותר חיובי ולנסות להפסיק להסתרבל מאחורי האנונימיות שהייתה מטרה עליונה עבורי בתפוז, עד לפני כמה חודשים.

 

 

לא, לא מדובר בי (עדיין..), ההשראה באה ממישהי אחרת.. אני כמשתתפת חדשה כאן מנסה מאוד שלא להגיע למצבים כאלה..

מעמידה בפני מעין תמרור אזהרה.. וכן, מנסה להכיר דברים שהיו רחוקים ממני, אנשים אחרים, דעות אחרות, ולכתוב על מה שמעסיק אותי כדי  לשמוע דעות של אחרים .. וכן, מינון נכון זה הכרחי.

כשכתבת את "היא חייבת להניע" היה ברור לי שכתבת על אנשים שהם מאד שונים ממני. ועכשיו? :((

המשימה היא לנסות להתנתק דוקא מהשרשורים הארוכים ואז, למרות שאת מרגישה מחוץ למסיבת הכיתה של יום שישי, באיזה שלב המסיבה מפסיקה למשוך כי מבחוץ זה נראה פחות טוב ממה שמרגישים בפנים.

עבד טוב במשך שבוע, בשבוע שעבר, ונכשל בסוף השבוע.

אז אולי החוכמה היא גם לא להעלות פוסטים. הם כמו פחמימות ריקות, כבר כתבתי באיזה מקום, פחמימות שגורמות לרעב מחודש אחרי חצי שעה.

צטט: ענת** 2009-05-03 17:09:14

עכשיו את מבינה את הפוסט האחרון שלי בנושא?

ואת חשה את זה כעבור חודשיים או פחות ואילו אני כאן כבר שנתיים.

שנתיים אשר בזמן שאני פה יכולתי לעשות מליון דברים אחרים שהייתי עושה לפני כן.

זה ממכר, משעבד ומבודד.

נדמה לך כאילו את מוקפת חברים ואנשים כל הזמן, כשלמעשה הם נעלמים ברגע שאת קמה מהכיסא או מכבה את המחשב.

 

 

מבינה לגמרי, למעשה הפוסט שלך יחד עם תופעות שנתקלתי בהן כאן לאחרונה, היוו את הטריגר..  זה גרם לי לעשות מעין חשבון קטן עם עצמי..   אני כרגע מרגישה במקום טוב.. אבל לאור מה שאני רואה כאן,, אני מאוד נזהרת ומקווה לא להגיע למצבים קיצוניים.

ולגבי החוקים של הכיכוב.. זה ממש מצחיק אותי -  זה מזכיר לי ילד בגן שמקבל כוכב על הציור שעשה.. אני ממש יכולה בלי זה.. אני עוד לא הגעתי לשלב כזה של התמכרות..

 

לא ידעתי שמדובר בך: ) מה אומר לך אני מאחלת לך שתלמדי להתפתח מהמקום המיוחד הזה שנקרא וירטואליה. כי יש לו המון כוח, לקבל ולתת מידע וידע, לחבוק אנשים עם הוֹן אֱנוֹשִׁי נדיר. ולמצוא גם את המינון הנכון. תנסי לחשוב על התּוֹעֶלֶת –מה יצא לך מזה לטוב ולרע. אם ב"קפה" עסקינן. לי באופן אישי זה מקום שונה לכתוב בו, יותר חיובי ולנסות להפסיק להסתרבל מאחורי האנונימיות שהייתה מטרה עליונה עבורי בתפוז, עד לפני כמה חודשים.

וגם חוקים דרקוניים יש כאן בעניין אי יכולת כיכוב פעמיים בתוך 24 שעות (-:

עכשיו את מבינה את הפוסט האחרון שלי בנושא?

ואת חשה את זה כעבור חודשיים או פחות ואילו אני כאן כבר שנתיים.

שנתיים אשר בזמן שאני פה יכולתי לעשות מליון דברים אחרים שהייתי עושה לפני כן.

זה ממכר, משעבד ומבודד.

נדמה לך כאילו את מוקפת חברים ואנשים כל הזמן, כשלמעשה הם נעלמים ברגע שאת קמה מהכיסא או מכבה את המחשב.

צטט: הזוייה 2009-05-03 16:54:22

אין דבר יותר עצוב מלקרוא על היכולת של אדם לאבד את הזֶהוּת שלו ולחבוק אייקונים מחייכים, נשיקות וקריאות חמלה. אפילו שהכתיבה שלו מַבְעִיתה, הכותב כמו עוֹרֶף ראשים משתמש בפִּנְקְסָנוּת מול אנשים אנונימיים כדי שיעניקו לו אות הוקרה וירטואלי שמתעתע את הקיום שלו.

אני מכירה מישהי כזו, שמנהלת פורום, כותבת שלושה בלוגים, מגיבה בכל מקום אפשרי. ולפעמים אני תוהה איך היא נותנת לדבר הזה שנקרא וירטואליה לכשף אותה.

אחרי חָמֵשׁ שנות כתיבה, למדתי שהשעבוד לוירטואליה גוזל את החירות שלך.

זה לא חשוב כמה זמן אתה נמצא בוירטואליה. חודש, שנים וגם לא משנה תחת איזו קוֹרַת גַּג  זה קורה: תפוז, נענע, הקפה. מה שבטוח הוא שבסוף היום כשמכבים את המחשב את נשארת עם עצמך, ולפעמים זה מאוחר מידי כשמגלים זאת והסיבות כבר לא חשובות למה זה קרה.

 

הלוואי שיכולתי לנסח את הדברים כמו שאת..  אני מסכימה לכל מילה.

אני רק טירונית כאן, אבל מאוד מקווה לשמור על איזון ולא לגלות כשמאוחר מדי שהעברתי את מוקד החיים שלי מהריאלי לוירטואלי..

אין דבר יותר עצוב מלקרוא על היכולת של אדם לאבד את הזֶהוּת שלו ולחבוק אייקונים מחייכים, נשיקות וקריאות חמלה. אפילו שהכתיבה שלו מַבְעִיתה, הכותב כמו עוֹרֶף ראשים משתמש בפִּנְקְסָנוּת מול אנשים אנונימיים כדי שיעניקו לו אות הוקרה וירטואלי שמתעתע את הקיום שלו.

אני מכירה מישהי כזו, שמנהלת פורום, כותבת שלושה בלוגים, מגיבה בכל מקום אפשרי. ולפעמים אני תוהה איך היא נותנת לדבר הזה שנקרא וירטואליה לכשף אותה.

אחרי חָמֵשׁ שנות כתיבה, למדתי שהשעבוד לוירטואליה גוזל את החירות שלך.

זה לא חשוב כמה זמן אתה נמצא בוירטואליה. חודש, שנים וגם לא משנה תחת איזו קוֹרַת גַּג  זה קורה: תפוז, נענע, הקפה. מה שבטוח הוא שבסוף היום כשמכבים את המחשב את נשארת עם עצמך, ולפעמים זה מאוחר מידי כשמגלים זאת והסיבות כבר לא חשובות למה זה קרה.

צטט: אחת שיודעת1 2009-05-03 16:39:58

שאלה שמעניינת אותי לפני שאני מגיבה. כמה זמן את כאן?

 

 

חדשה יחסית, כחודש וחצי,  ומרגישה שאני נשאבת לכאן..

שאלה שמעניינת אותי לפני שאני מגיבה. כמה זמן את כאן?