0
הבוקר בכלל לא רציתי אותך ועכשיו אני רוצה שוב נורא מה בדיוק גורם בי לתזוזות האלו קשה לי להתרגל לזה קשה לי לעכל את זה עד לפני רגע. היית פה. אמיתי. היית בי. היית בביתי. היית בעירי. היית פה. ארבעה ימים. כשנסעת. כאילו מעולם לא עזבת אתה פה. אבל כל כך לא. ורוב הזמן זה בסדר ורוב הזמן....זה בפנים וזה בשקט. וזה טוב. אבל בזמן שזה לא. זה כואב. זה שורף. בבשר. בלב. בבטן. בי. ואז...כשאני רוצה אותך כל כך אני יודעת לעשות שזה ירגיש כאילו אני לא רוצה אותך בכלל ואז זה יותר נוח. ואז אני יותר מזוייפת. ואז אני שונאת את זה. ואז הכל שוב מתעורר מחדש. אתה מבין? כי אני לא מבינה.... לא מבינה איך לרגע אחד אתה חלק מחיי אתה שותה איתי קפה כל בוקר אתה מבלה איתי את רוב היום אתה איתי בלילה וברגע אחר....אתה שם...בבית שלך. בחיים שלך. שולח לי מילים של אהבה ולרגע מצליחה להרגיש אותך קרוב אבל ברגע אחר...אני מבינה...אתה פשוט לא. פשוט לא פה. עד הפעם הבאה. שתבוא. אתה מבין? כי אני לא מבינה. לא תמיד אני יודעת איך עושים את זה...
|