כשיצאתי לצלם את הסרט שלי לראשונה, כשכתבתי את הסתריט רציתי לברוא עולם. עולם שיש בו את כל מה שאני אוהבת בסרטים ושהוא שזור בסיפור שרציתי לספר, שרציתי שיחרט על מסך הקולנוע מאז ומתמיד סיפורי העלילה בסרטים לקחו תשומת לב וזמן מסך עבור סצנות שחרגו ממה שמעניין אותי בסרט לא עניין אותי סיפור ההסתבכות של הזוג, ב"רומן על אמת", עם עולם הפשע עניין אותי הרגע שבו הם אוכלים חטיף על המיטה במלון וכשהם מנהלים שיחת נפש על פיגום של שלט חוצות בלילה קר. בנקודה בה צפיתי בסרט שלי, לאחר צילום ועריכה ראשונים והתכוננתי לצאת להשלמות, הבנתי שאין מה שמחזיק את העולם שיצרתי ולא את הסצנות השזורות בו אבל הייתה סצנה אחת יפהפיה, שריגשה אותי מאוד והבנתי שכדי להעביר את הרגש שאני חשתי כשצפיתי בסצינה הזו, עלי לספר סיפור ברור יותר שיעלה את הסרט אל הרמה הרגשית שיש בסצינה. יצאתי לצלם השלמות לסצנות שלמות שמוסיפות נדבחים לדמויות ולמערכת היחסים ביניהן. אם לפני ההשלמות רק אני הבנתי למה הדמויות חוות מצב רוח מסויים, בהשלמות הוספתי סצנה ש"תדבר" את מצב הרוח הזה, מהלך סיפורי שממחיש את הסיבה שגורמת למצב הרוח. הדגשתי את הרצון של הדמות הראשית ואת האופן שבו איננה משיגה מה שהיא רוצה בהתקלותה באנטגוניסטית שלה, כדי ליצור בקשת חמלה מהצופים. הבנתי שככל שברור יותר שהדמות הראשית "רוצה" כך יהיה עצוב יותר כשהיא לא תקבל. רק באמצעות סצנות שלמות חדשות יכולתי להפוך את הדמויות שלי לעגולות, רגשיות, מצחיקות ועצובות- הן כל אלה ברגע שהרצון שלהן ברור.
מה שמפעיל את הדמויות בסרט שלי צריך מבחינתי להיות מעניין כמו הדמויות עצמן, הטקסט צריך להיות קוסם לא פחות מהסאבטקסט. סיבת הפעולה היא דבר מצחיק או מרגש בפני עצמו, לא איזו פעולה מובנת מאליה. הדמויות שלי לא צריכות להחתים טופס ונתקלות במציאות בירוקרטית לוליינית, המניע שלהן מוזר ויחודי בפני עצמו. הן שונות והן נחשפות רגשית ע"י הוצאתן מהעולם שלהן וצפייה ורצון של הצופה שיחזרו לעולם שלהן
אפיינתי את הפלסטיות של הדמויות ועולם הפעולה שלהן והוספתי פרטים חיצוניים וסיפוריים נטולי חשיבות עלילתית, כדי לברוא עולם שלם יותר כזה שלא נע רק סביב המטרה הסיפורית שלו ונותן לצופה משהו שלא ביקש וכך מפתיע אותון. במקביל נוספו סצנות פרקטיות/סיפוריות לגמרי שבהן הדמות הראשית מבקשת דבר מה בבירור ונדחית ואז שוב מבקשת ונדחית בצורה אלימה יותר, כך בניתי יותר רגש אליה, הזדהות עם הכאב שלה וגם הזדהות עם הרצון שלה שמובילים את הצופה לקטרזיס ברגע שעולם הרגש שלה מגיע לפתרון, לחמלה ורגיעה. העצמת הפרטים החיצוניים, השוליים ונטולי המשמעות הסיפורית עזרה לי ליצור עולם מלא שצופה רוצה להשאר בו או להזכר בו ובאופן כזה הוא יותר נכנס לעולמה של הדמות הראשית ונתפס למסע הרגשי שלה.
עוד הבנה חשובה במהלך של היציאה להשלמות הייתה תיוג הסרט שלי כסרט דמויות בשונה מסרטים שאינם סרטי דמויות, שמתרכזים במסר החברתי או במהלך עלילתי מפותל או ביצירת עולם ע"י אנסמבל שחקנים שיוצרים מארג חברתי. הבנה כזאת אפשרה לי להתרכז בקלוזאפים על פניהן של השחקניות בלי להרגיש שאיבדתי משהו, המקומות שבהם בחרתי בלונג שוט היו רגעים שבהם היה צורך להראות את גודל הדמויות ביחס למקום ולפעולה.
|