ישבתי הערב לעבודות השלמה.

האמת שהייתי מאוד ממוקד והדברים זרמו כמו שצריך.

בסוף, עליתי לאיטי לכיוון המיטה, מחשב תחת הזרוע (כי צריך לקרוא מיילים, פוסטים ושאר אמצעי תקשורת חברתית) והופתעתי לגלות שמציג בערוץ 5 סרט שאני רוצה לצפות בו זמן רב. (לא להתרגש, "כולה" בחזרה לעתיד )

התחלתי להתארגן לשינה עם עין אחת במסך המרצד ואז זה היכה בי ... האמנם זו המחויבות שלי?

לא, זה לא שאני נגד בהייה במרקע.

פשוט יש לי דברים יותר חשובים בחיים ...

אני רוצב לצטט קטע אהוב שמתאים למצב:

"כל עוד איננו מתחייבים, שולטים ההיסוס, האפשרות לסגת וחוסר התוחלת בכל צעד של יוזמה.

יש אמת בסיסית אחת שעלינו לדעת כדי להצליח, מרגע שבו מתחייב אדם חד משמעית, גם העולם כולו מתחיל לנוע ... קורים דברים הבאים לעזרתו שאחרת לא היו קורים.

מעיין שלם של אירועים נובע מעצם החלטתו ופועל לטובתו.

התרחשויות, מפגשים והתגשמויות מקריים לכאורה שהאגם אף לא העז שייקרו לו בדרכו." (מדברי המשלחת הסקוטית להימליה)

אז כן, אני מחוייב.

הטלויזיה כובתה, אני כתבתי, קראתי וכיביתי את האור בזמן.

פחות בהייה, ללא פעיה, בנחישות, מחוייבות, משמעת והתמדה.

לילה קסום לכוווווולם.