אתה יודע אבא, עכשיו בלילה החם הזה בא לי אבטיח. בא לי את האבטיח שאתה חותך. בדיוק בדרך שאתה חותך. והמשכתי והגיתי בזה. ודמיינתי רגשית שאני אהיה עם מישהי שאוהב ואהיה נאהב איתה. והיא תחתוך לי את האבטיח בדיוק באותם גדלים וצורה. אפילו באותם כלי פלסטיק. וזה עדיין לא הרגיש לי זה. ואז הבנתי, שאולי, מעבר לכל החרא שהיה בינינו ושעדיין מתקיים, איך שאתה חותך לי את האבטיח ושם בקופסה במקרר זה איך שאתה דואג לי. ומעניק לי. ואת זה. ולא את צורת החיתוך, אולי אף אחד לא יוכל להחליף. |