בדידות של לילה ללא שינה ארבעה קירות, תיקתוק מונוטוני של שעון, תיקתוק של מכונת כתיבה מיטה סתורה, תמונה של משפחה תלויה ממול על הרצפה מתגוללים ספרים משומשים על השולחן כמה כישלונות בדרך הרבה תקוות ושפע חלומות בתוך התיקתוקים ייאוש כמה זיכרונות מהוהים דוחקים את הקץ הכול חיוור נוגה ועזוב וכול כך עצוב ובודד עד שמתכווץ על השולחן ונעלם בדמיונות שנדחקים לצד אפילו שמיכה של פוך מגולגלת באישה ערומה לא יכולה להפיג עכשיו את הבדידות המתגבהת כל העת מבעד לתריס מסתנן אור אשמורת כחלחל פרוס אפשר לחוש בסורגיו הרוטטים באור המנורה המחוויר על השולחן שוב סיגריה בוערת והעשן מסתלסל בתוך עצמו נבלע בתוך האי שמים של החדר אפוד באזיקיו האפורים יניקה מצויצת מעלה מחשבות קודרות שואף את האובך המריר מנסה להתגבר על הרעב האווילי לנגוס לבלוע להתלעלע בזחיחות של עמידה בייסורים צריך לעזוב את הכול את הכול וללכת לישון להרפות מהבדידות העיקשת לקחת ספר לשכב על המיטה ולקרוא לנסות להירדם, למה לחרוך את הלילה כמו כנפיים של פרפר שמתקרב לאש הלהבה המתלהטת הן לא צריך לתת לה לבעור עד כלות תקתק תקתק עוד אין סוף של הרהורים בעין מהבית השכן מישהו משכים לתפילת שחרית, מגיף אחריו את השער תריס נפתח בחריקה החלומות האבודים נוגסים בחסות הערות. מפלחים בראשי בכאב הזיכרונות הפתטים העלובים נאחזים בי בכוח מבעד לחלון נערה חולמת חלום מתוק או מחלומי הרחוק כל כך נדוש ובנאלי עד שהרוח המרטטת בצמרות מסיטה את הדמיונות ומגיפה את התריסים ושוב אני נותר לבד האור הלבן שמסתנן מבעד לחרכים מותיר פסים בנהירה מתנשאת כבר בוקר מלא וגדוש בחוץ לישון לקום הסיגריה הכבויה במאפרה טובלת באפר שלה שעה כבר אי אפשר להחליט אני פוסח כלוליין על החבל בין הערות לחלום בהקיץ עוד תקתוק הרעב האווילי עדיין מציק אי שם מישהו מתניע מכונית נהג אוטובוס שמתקשה לצאת משתעל לתוך החדר וממלא את החלל ברעש מנוע עיקש תקתק תקתק עוד אני נשבע שזה התקתוק האחרון ודי בין כה וכה כבר איני מודע לבדידות הכפויה שנדמה כאילו היא נעלמה עם התקתוקים כולם והעיפות |