בוא נשחק באיש הקובייה. נמספר רצונות מאחת ועד שש, ניתן לכל המאוויים שלנו מקום בחיים. באחת נגיד שנשכב, בשתים נשאר ידידים, בשלוש תכיר לי את החבר הכי טוב שלך, בארבע את אחיך, את חמש אשאיר לך לבחור ובשש סתם נביא ילד.

בוא לא נגביל את עצמנו רק לאני אחת ואתה אחד. יש בי עוד כל כך הרבה פנים שמתחבאות תחת מסכות של אסור ומותר, של נכון ומקובל, של אמור, צריך וחייב, של הרגל. בטוחה שגם בך.

בוא נתיר לגורל לקבוע את מעשינו. נוותר על האחריות, נשכח מהמוסר, נתמסר לקובייה וניתן לה להחליט. בלי לחשוב אחר כך, בלי להתלבט, בלי לתת לפנים הרשמיות שלנו מקום להתבטא. מה שיצא - כך יעשה.

בוא נהפוך לכל מה שיכולנו להיות לפניי שהציבו אותנו בתא חברתי מוגדר וממודר, לפני שחרצו את עתידנו, לפני שנמתחו הגבולות, לפני שהרדימו בנו פנים כאילו היו חתולי רחוב עלובים. אתה לא מתגעגע לצד השני שלך? אולי לשלישי?

בוא נעלה על לוח משחק של חופש מוחלט וסוציופתיות משחררת. אני אהיה הפיון האדום ואתה הכחול. נזרוק קובייה ונעקוב אחריה בציפייה דרוכה לגלות את גורלנו בזמן שהיא מתגלגלת באדישות. בוא נשחק באיש הקובייה.

מי רוצה לשחק?