חריץ ומלואו / יעל פריאל
חריץ ומלואו / יעל פריאל
להכנס לכל אורך המעבה החלקלק של חריץ חרוש על שטח פניו של עלה מוריק - רענן. כאל החריש המתנחשל לו במעבה היער - העולם שבינך וביני. ושם לבקש לי את כל התשובות. עתיקות, המרדפות אחר רוחות ילדותי.
שם הטוב היה כולו טוב והרע היה פשוט רע ורק - עם טפטופן האיטי של רסיסי השנים, לחייך ולראות שבדמות הטוב היה גם לא מעט רע. צדקנות ושררה ואל דמות הרע הנלעגת, מבוישת בפינה נמסך ולא מעט מן הטוב העמלני המושיט ידיו אלי נתינה ונאמנות אין - סופית.
ולדעת בהם גם טעם עצמי - עצמך נמזגים ליישות מרובדת שלמה, עטירת חיים על כל מכלול הגוונים, המתנצנצים אהובים על פני הזרם שטים, שטיםם...
מוקדש באהבה לכם גם לך :)
- כל הזכויות שמורות ליעל פריאל - פסחו גם על כותבת שורות אלו. אני רק יכולה להתמלא בהערכה ואהבה להורי (מן דור שכזה ), על שהשכילו למרות ההבדלים הלא פשוטים בינייהם, ליצור יחד קן משפחתי שיש בו וודאות ויציבות. מחוייבות, נאמנות ונתינה אין סופית לי ולאחי ובינם לבין עצמם. מן דור שכזה, שידע לשמור על הקיים.
כשהייתי ילדה, לא הבנתי תמיד, מה היה להם לחפש אחד אצל השנייה, למרות שתמיד ניכר שהייתה שם בבסיס אהבה וכמויות גדושות של דאגה הדדית. בתור ילדה כעסתי לא מעט על אבי והפעלתי לא מעט שיפוטיות, בדרך בה ראיתי אותו. רק עם השנים וככל שבגרתי, למדתי להבין ולסלוח ולראות את יכולת הנתינה האדירה, החמלה. הדאגה והמחוייבות כן, גם לאנשים זרים. כמו פועל הבניין הערבי, העומד על פיגומי הבניין, עת ניגש להציע לו ולחבריו שתייה ובכלל.
ההסתכלות המאוחרת הזאת, שיש בה הרבה מן הפיוס והבגרות, הראתה לי שאיש אינו מושלם. גם לא אני :) אני לא רק טובה, קיימים עוד חלקים, שפה ושם מתפרצים ובעיקר לא מעט כעסים, שהיו לי, על עצמי. ובכל זאת אני אני ועם הגיל באה ההשלמה גם לכאן עם הידיעה שאין מושלם, אלא שלם מורכב.
וכך כשאני מביטה במי אני בוחרת כבני זוג או נוטה להתאהב, ברור לי, שגם כאן אין ממש "בחירה חופשית ", באשר אנו יצורים מותנים עוד מבטן אמנו ובשנים הרכות של ילדותנו, עת אנו סופגים את האווירה והדינאמיקה, המתקיימת לנגד עינינו בין הורינו. ורק המודעות לבחירות הללו, שאינן מדעת יכולה לאפשר לנו להתבונן בהן ולבחור באמת. האם נשאר במסלול המסומן מראש. מסלול שמבלי דעת, נועד ליצור תיקון ביחסים, שינקנו מבית או שמא אנו בני חורין לפרוץ לנו נתיב חדש ולבחור בבן זוג, שלא יעמת אותנו עם עברנו.
אני כשלעצמי, בחרתי מדעת באהבה. בחרתי לצעוד במסלול ההתאהבות ולבצע שם מידי יום את הבחירה. הבחירה שלי באהבה. במחוייבות בנאמנות לעצמי ולאיש שאתי.
שם השיר "חריץ ומלואו" הוא פירוק של הביטוי המוכר והשגור - " עולם ומלואו" עת אני מנסה, כמו טיפת מים החודרת וממלאה חריץ עדין על פניו של עלה, להעמיק ולחדור אל עובי הקורה של הבחירה שלי, המסויימת בבן זוגי. זה ולא אחר. עת הטיפה יונקת ומתמזגת עם חומרי העלה, ממלאה עד תום את החריץ ויוצרת בכך, עולם שלם, הוייה. חיים שלמים, המתמשכים מתוך אמון ואהבה.
ואולי כשאנו מביטים על הורינו, על הדור הזה, שלא זיפזפ כל הזמן בחוסר מנוחה לימין ולשמאל וחי, פשוט חי יחד ויצר חיים, תשוב גם לנו האמונה בערכה ובחשיבותה של הנאמנות, המחוייבות - המשפחה.
ואגב אגב, וכפי שאני סבורה תמיד כל מקרה לגופו ! ושלא יתפרש או יובן מדברי, שאני דוגלת בהאחזות או הישארות במקומות שלא עושים לנו טוב ואין בהם מקום לשינוי חיובי.
והכי הכי חשוב, שכל אחד יחייה, בהתאם לאני מאמין שלו, לערכיו הוא והאופן בו הוא תופס אותם, שהוא תמיד אישי :).
באהבה ממני. |
יעל.