לך, שזרקת את הידידות ביננו לפח.... האמת, שקצת קשה לי להתחיל.. איפשהו, זה עדיין כואב. איך אפשר לזרוק ידידות רבת שנים, טובה כל כך? אני גם לא מצליחה להבין אותך.
פעם ראשונה שראיתי אותך, הייתה כשהיינו בכיתה ו`.בזמנים של אז, בגיל הזה, בנות היו נגעלות מבנים, ולהיפך.
אבל לא יודעת, איתך זה היה שונה. הייתי חדשה בכיתה, והיית היחיד שהתעניין לדעת משהו עליי, אם בכלל.
באותן שנים, הידידות רק החלה לרקום עור וגידים. למה שקרה שנים ספורות אחר כך, אף אחד משנינו לא ציפה.
הקשר ביננו, התהדק.ובתיכון, באופן מפתיע הוא הפך לקרוב מאד..היית הידיד הכי טוב שלי. תחילה כמו אח גדול שגונן עליי ושמר עליי מפני הכל.
קצת מטורף לחשוב עליך בתור אח גדול, ולהיזכר במה שהתרחש קצת אחר- כך.
מאח גדול, הפכת באופן מאד לא שגרתי, להיות מושא אהבתי. לקח לי זמן להבין את זה. איפשהו אפילו הדחקתי את הכל. לא רציתי להאמין שזה מה שאני מרגישה כלפיך. חשבתי שמשהו לא בסדר איתי. שנייה אחת אתה כמו אח בשבילי, שנייה אחר- כך, אני חושקת בך?! הכחשתי כל כך, שסידרתי לך את החברה הכי טובה שלי בזמנו. בדיעבד, אני יודעת היום, שהייתה זו טעות מרה. אני עוד זוכרת איך הייתם מתנשקים אצלי בחדר, ממש מול העיניים שלי...
באותה העת, אתה בכלל לא ידעת שאני אוהבת אותך. אבל היא? לבטח ידעה. חברה הכי טובה! בטוח שהיא ידעה! והיא ידעה, וזה לא הפריע לה להמשיך בשלה. לו אהבה אותך, הייתי מתנחמת מעט. אבל אני עוד זוכרת את הוידוי שלה על הבגידה בך...
הייתם בסה"כ חודש יחד.וזה נגמר.
כשזה נגמר, היה לי אפילו קשה יותר. אתה בטח זוכר את התקופה ההיא.. שרצית לדעת מה קורה איתי, מה עובר עליי..."את חייבת לדבר איתי" ביקשת. "ביננו אסור שיהיו משקעים מנטלים" התחננת.. היית בצבא אז. כתבת לי המון. מתחנן שאספר לך מה עובר עליי, למה הנתק, למה בניתי לי חומה ואין בה שום סדק שממנו תוכל להגיע אליי... יום אחד, חזרת מהצבא, וקפצת ישר לבקר. כנראה שהתגעגעת... רצית לראות אותי. רצית לדעת.
ביום ההוא, נשברתי. סיפרתי לך הכל. אמנם בדרכי הביישנית, המלאה ברמזים עבים, שקופים, אבל אתה שמכיר אותי, ידעת לחבר את חתיכות הפאזל דמויות הרמזים, ולחבר הכל לאמת הגדולה מכולן. שתקת למשך זמן לא מבוטל, ואני לא ידעתי מה לעשות. מה עושים עם שתיקה שכזו? הסתכלת לי בעיניים, ובאותה שנייה השפלת מבט.
"אני אוהב אותך" אמרת. "אבל אני לא יכול לסכן את הידידות שלנו. חוץ מזה, אני כזה אדם חרא, שאני האחרון שראוי להיות איתך."
איפשהו, קיבלתי את זה. עמוק בפנים היתה בי הידיעה שאני ואתה, זה לעולם ידידים.
תמיד אומרים, שבידידות, יש צד אחד שרוצה, וצד אחד שלא מחפש שום דבר מלבד קשר אפלטוני לחלוטין. כמה זה מתאים, חשבתי לעצמי, הרי אני תמיד בצד שרוצה מעבר.. אמנם לוקח לי שנים לגלות, אבל איכשהו, אני תמיד מוצאת את עצמי באותו המקום- הצד שרוצה.
ניסינו לחזור לקשרי ידידות. אי אפשר לומר שלא ניסינו.
איכשהו, זה לא הצליח. רבת איתי על דבר טיפשי, וניתקת קשר. פשוט כך.
ידעתי, הייתה לי תחושה, שמתישהו תחזור לחיי. וכך קרה.
אחרי שנתיים של נתק, חמש דקות אחרי שנכנסתי לבית הוריי, נשמעה דפיקה על הדלת. "יש לך אורח" אמר לי אבא.
כמה הופתעתי לראות אותך עומד בפתח הדלת.
"נוכל לדבר?" ביקשת.
הייתי המומה. אחרי שנתיים של נתק לא ברור, אתה מופיע לי בדלת, מבקש לדבר..
אחרי פאקינג שנתיים!!! שבהן התאחה הפצע, שהשארת לי בלב, של שנתיים בהן הספקתי להמשיך הלאה, להכיר אדם מדהים חדש... לתת לו את ליבי... פתאום הופעת אתה...
יצאתי מהבית, ישבתי איתך בחנייה, ודיברנו. אני עד היום לא מבינה איך יכולתי להשאיר את חבר שלי כך, בלי להסביר, וללכת איתך כדי לדבר בחנייה. למזלי, מדובר באמת באדם מדהים, כי הוא ידע להבין אותי, ואת ההלם שבו הייתי שרויה.
בשיחה, שאלת אותי, אם חשבתי עליך במהלך השנתיים האחרונות. מאחר ושתקתי, אמרת לי בבטחון מלא: "אני יודע שחשבת עליי, כי אני חשבתי עליך." ביקשת סליחה, אמרת שהיית לא בסדר, ביקשת לחזור להיות ידידים.כאמור, הידידות איתך, תמיד הייתה חשובה לי, והסכמתי לכך.
אלא, שמהר מאד, התברר, שאתה מחפש משהו אחר. התחלת לשאול שאלות מוזרות, התחלת להתנהג מוזר, וביקשת שאראה את "האור" את "האמת". בסופו של דבר, אכן, ראיתי את האמת. הבנתי שהגלגל אכן מתהפך.
הבנת שאתה אוהב אותי. רק שהבנת את זה מאוחר מדיי... ליבי כבר שייך לאחר. איחרת את הרכבת.
היום יש שוב נתק ביננו. אתה כבר לא יכול להיות הידיד הכי טוב שלי, כי ידידים הכי טובים, לא נוהגים כמוך.
לפחות אם היית יוצא גבר, ומודה במטרה הלא מוצהרת שלך, לכבוש אותי מחדש.
אבל כנראה, שאחרי ככלות הכל, אתה לא גבר, ולא ידיד אמת. ידיד אמת, היה שמח באושרי, מקבל ומשלים עם אהבתי... כפי שידעתי אני לקבל את ההחלטה שלך דאז.
אני לא שונאת אותך. להיפך, תמיד תישאר לך פינה חמה בלבי. כזיכרון של אדם שפעם ידע להיות ידיד אמת, וכעת כל שנותר ממנו הוא זיכרון חמים של העבר...
איפה שלא תהיה, אני מקווה שתמצא את האחת שלך, ושתהיה מאושר.
כי אני מאושרת, וקצת חבל לי שבלעדיך, אבל זו הבחירה שעשית, כשלא קיבלת את ה"לא" שלי. הידידות שלנו הייתה חשובה לי, אבל לא על חשבון אושרי הפרטי.
התחושה, שוב אומרת, שיום אחד עוד תחזור לחיי, אני רק מקווה, שזה אכן יקרה, כדי שתוכל ללוות אותי, ביום חתונתי.
שלך,
ידידת האמת שלך. |