לעתים קשה להפריד כוונות ממעשים. כל ילד יודע ש"הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות". מה שרובנו מסרבים בילדותיות לדעת הוא גם שהדרך לגן עדן רצופה בכוונות רעות. זו דרך פופלרית לא פחות, והרבה מהנוסעים בה הם חארות במיזוג אוויר שצוחקים עליך כל הדרך אל הבנק.
זה לקח שאני נאלץ ללמוד כל פעם מחדש, כי אני נאחז באווילוּת באידיאלים חינוכיים בדיוניים של הגינות. נא לא להגיב לי שככה עדיף. עדיף להיות מציאותי. הטעות היא לא שאני מדמיין שכולם בסדר (כי יש,) אלא שאני לא מפנים שהרבה מהם חארות. מדובר באיזון שעדיין אני חותר אליו: לראות בלי להתאמץ שזה פשוט ככה.
את הלקח הזה למדתי בפעם האחרונה ביום שבת בבית ינאי, חוף פופולרי בשרון למרגלות ישוב עשיר, אקסקלוסיבי ויהיר בעל אותו השם. נסעתי לאסוף חבר וחברתו. במקום לחנות בחניון המוסדר בחוף שאת מחירו העלו לאחרונה מ-10 ל-30 ש"ח ("קודש לשימור הטבע" - בחלום הליל: הם לא משמרים שם כלום) חניתי בתוך הישוב, רחוק בפנים, במקום פנוי לגמרי שלא הפריע לאיש. אך מסתבר שבית ינאי רואים עצמם כמורמים מעם, ושלאספסוף אסור לחנות שם. גררו לי את המכונית למרחק חצי דקה ותבעו 220 ש"ח לשחררה, ובנוסף רשמו לי דו"ח של 250 ש"ח. כנראה שאני אלחם בקטע הזה, אך בין אם אצא "צודק" חוקית או לאו, מדובר בנבזיות לשמה: חמדנות צינית וחסרת בושה; עוינות יהירה ואליטיסטית. לא מדובר בתל אביב, בה ניתן לומר כי יש מצוקת חניה. מדובר ביישוב עם שפע מקום פנוי שלא רוצה שאנשים מבחוץ יבקרו בו ללא אישור. מקום שרוצה להיות מדינה משל עצמו ושגילה כי ניתן גם להפעיל טרור/לעשות כסף ממטרה זו.
תפסתי טרמפ בן שלושים שניות עם החבר וחברתו ושחררתי את המכונית ממגרש מאובק, בו קורבנית אחרת צעקה על הבחורה בבוטקה. לבחורה אין מה לעשות בנידון. היא רק פקידה. כשהצועקת עזבה, אמרה לי הפקידה: "לא רציתי לומר לך את זה מולה, אבל אתם צודקים. הם חלאות ביישוב הזה. אני מקווה שתזכו." נהגתי עם חברי וחברתו וניסיתי לא לכעוס. SHIT HAPPENS. פעם החיים דבש, אמרתי לעצמי, ופעם הם חרא. שבוע אחד אתה פוגש מישהו שאוהב לתת, שבוע אחר מישהו שאוהב לקחת. זה הזכיר לי את הפעם בה בחור זר לחלוטין נתן לי מגבר גיטרה כי הוא עזב את הארץ והאמין בנתינה והעברה הלאה, ואז יומיים אחרי כן פרצו לנו לבית וגנבו לי את הגיטרה החשמלית. הסמליות ברורה, האיזון כמעט פיוטי.
כדי להרגיע את עצמי במהלך הנהיגה ולא לתת לזעם להכניע אותי, סיפרתי לחברי ולחברתו על ראשי תיבות מעניינים, שכולם קשורים בגישות אזרחיות לשינויים בסביבת המגורים. קראו גם אתם:
Not In My Back Yard אלו ראשי תיבות להתנגדות המאורגנת של אזרחים לפרויקטים חדשים באיזור מגוריהם, למשל למפעלים תעשייתיים, אנטנות סלולריות, בתי חולים לחולי נפש, וכן הלאה. לעתים המחאה נובעת ממניעים חיוביים, ולעתים ממניעים אנוכיים וקטנונייים. דוגמה הזכורה לי לאלו האחרונים היא התנגדותם של דיירי השכונה שלי למכירת הבית שלנו לשם הקמת מעון לילדים מוגבלים שכלית. ההפך מ-NIMBI הוא YIMBI.
Not Against My Business or Industry התנגדות למהלכים שישפיעו לרעה על עסק או תעשיה מסוימים. הרבה פעמים זוהי תגובת נגד למחאות NIMBY, שכאמור לא תמיד נובעות ממניעים אלטרואיסטיים או ענייניים.
Build Absolutely Nothing Anywhere Near Anything/Anyone עכשיו אנחנו נכנסים לתחום הבאמת אפור. יש ארגונים והתארגנויות המתנגדים לכל יזמות וכל נגיעה בטבע. האם הן תמיד רלוונטיות? או האם ישנם פה ושם אנשים שפשוט אוהבים להתנגד למי שהם תייגו מראש כאויב?
Citizens Against Virtually Everything מסביר את עצמו. אנשי מערות במובן המילולי. במובן הפרשני, נודניקים מקצועיים.
שמרתי לסוף. הגדרה שמתאימה לבית ינאי. drawbridge הנו גשר מתרומם, מהסוג שהיה קיים בטירות המוקפות חפיר. משנכנס בעל הטירה לביתו, יכל להרים את הגשר ובכך למנוע מאנשים אחרים להכנס. הגדרה זו קולעת (גם) לאנשים שעוברים למקום נאה או שקט, ואז מנסים בחירוף נפש למנוע מאחרים או מ"לא רצויים" לעבור אליו, כי זה ישנה את אופי המקום.
*
כל ההגדרות הנ"ל יכולות לתאר גם מניעים נאצלים והגונים. מנטליות הגשר המתרומם יכולה לתאר אדם יליד מקום מסוים ומיוחד שרוצה לשמור על צביונו היחודי. NIMBY יכול לתאר גם מישהו שרוצה שילדים ישתו מים נקיים. אך כמה פעמים זה זה, וכמה פעמים זה האחר? והאם ביכולתנו לזהות מתי מישהו הוא פשוט שמוק?
במקרים מסוימים, אני מאמין שכן.
(C) כל הזכויות שמורות RAJARAJ 2009 |