שובה עין ולב
הרוחות הצהובות שככו והשמיים חזרו לנשימתם השלווה.
אך כן רציתי להעלות מחדש דבר מה שכתבתי לפני כשנה, בדיוק בתקופה מעין זו, בדיוק ברגעים מעין אלו, כשהרוחות החמות כבר עזבו וציפורי השמיים מגיחות על מנת להיפרד מהשמש במחול מופלא של פרידה:
במעופם של הסיסים יש דבר מה כה מושך עין ולב. מדי בין ערביים הם מתאספים מעל גגות העיר, חגים במעוף הבזק שלהם,כאחוזי אמוק ממש, הצווחות החדות שלהם מפלחות את השמים וגוברות אף על שאון הרכבים והמולת האנשים. הם נראים כה מרוכזים במעופם התזזיתי, כאילו אין בלתו, כאילו והשמש השוקעת כבר לא תשוב,כאילו ובאו להפרד ממנה בקולותיהם הרמים. רוב חייהם עוברים עליהם במעוף זה. את מזונם הם משיגים באוויר ואפילו ההזדווגות מתרחשת שם. ממש כאילו וכל דקת מעוף חשובה עבורם, ולא היו רוצים לוותר על רגע אחד בשמיים. הסיסים זכו גם לכינוי- סיס ערים, בדיוק בגלל אותה מסורת לרדת בשעות האור האחרונות למעוף נמוך מעל הערים הגדולות, לאחר שבמשך היום הם התעופפו בגובה רב מאוד. וכך הם הופכים לחלק בלתי נפרד מן הנוף האורבני,נטמעים בתוכו כאילו והיה מדובר במרחבי טבע פראיים ולשעת בין ערביים קלה הם הופכים למלכי הנוף הזה, שולטים מלמעלה על הרחובות,חגים בין הבניינים במהירות מטורפת. ומעל גגות העיר שלי הצטרף בשבוע האחרון אורח חדש. בניגוד לסיסים הרעשניים הוא שקט להפליא, דואה לו בחרישיות ובכנפיים פרושות ובולט (באופן מאוד יחסי) בגודלו ובאיטיותו בין עשרות הסיסים הקטנים והמהירים. זהו בז מצוי ואף כי עוף דורס הנו, הניזון גם מעופות קטנים ואפילו עלול לתקוף עופות גדולים ממנו,הוא עף בהרמוניה מוחלטת עם הסיסים,מתמזג בתוכם כהיה אחד מהם. אתמול לפנות ערב הוא חצה את השמיים מעלי, כל כך קרוב עד כי יכולתי לחזות בו בבירור. גם זה היה רגע מקסים,השמור לשעה כזו של ערביים, רגע שובה עין ולב. ואם יצא לכם פעם להזדמן לכאן, חכו לרגעי שקיעתה של השמש וחפשו בין להקות הסיסים החגות מעליכם את מעופו של הבז. והשתדלו שלא לעזוב בטרם חזיתם בו,חוצה את השמיים מעליכם ומברככם לשלום בכנפיו הדוממות. ואם אכן הצלחתם לקבל ממנו את ברכת השלום אז דעו לכם כי יום מיוחד היה זה...  * התמונה אגב שבראש הרשומה היא של נץ ולא של בז... |