| יש שיגידו שאני צריכה להצניע את הצד המסוים הזה באישיותי אבל כאחת שנשואה למרוקאי למדתי שלהתבייש בהיותי אשכנזייה שנולדה בקיבוץ זאת עובדה שאי אפשר וגם לא כדאי להלחם בה או כמו שנאמר "If you can't beat them join them" אז השלמתי עם העובדות ואפילו להתחלתי לחיות איתן בשלום. אחרי שנתיים של נישואין גיליתי שהקערה התהפכה על פיה ובכל מה שקשור באוכל אני נוגסת בפלפל החריף בלי פחד- אוכלת ומבשלת כאילו גדלתי למרגלותיו של קוסקוסייר. מילדה שישבה בחדר אוכל בין שפמים ומכנסיי חאקי ואכלה מה שכולם אוכלים לאשתו של אחד שהוא הכל מלבד אשכנזי בעיקר כשמדובר באוכל. מנערה שלא נגסה מעולם במטעמי המטבח המתובל למישהי שכמון, זעפרן ופפריקה מרוקאית מככבים באופן בולט על מדף התבלינים המפואר שבמטבחה. כיוון שאוכל תופס חלק נכבד מחיי היומיום שלי והמרוקאי הביא את זה איתו מהבית אנחנו אוכלים ומבשלים באקטיביות יתרה וכשאנחנו לא אוכלים אנחנו מדברים על אוכל. מדמיינים טעמים, מפנטזים מנות וחולמים על מקום משלנו... אבל עד אז אנחנו נהנים ממקומות של אחרים גם מהאוכל גם מהדיבורים על האוכל ביום שישי שוטטנו להנאתנו בתל אביב וכשהרעב כבר התחיל להציק הצטלבו מבטנו עם המרוקאית המהירה ומי שקווינו שתוכתר כסיבה טובה להפסקת אוכל בעיר שאין בה הפסקה. נכנסו למקום קטנטן וחינני ביותר עם כי מבלבל מבחינת התחושה האוריינטלית שהושקעה בעיצוב, מבחינה ויזואלית אי אפשר לתעלם מהתחושה החמימה והנעימה שמקרינות הרצפה האותנטית והתקרה המגניבה והמקורית העשויות שתיהן בדוגמת ערבסקה בצבעי טורקיז ואדמה. הקירות גם הם בחירה עיצובית מודעת, אך מעט מתבקשת מידי לטעמי, של הדפסי עיתונים מרוקאים מוגדלים, כמוהם נלקחו בחשבון גם הפרטים הקטנים בדמות מלח ופלפל בכלי טאג'ין חמדמדים ביותר מקרמיקה. המקום שבקטנותו מתחבא חלק מקסמו כולל דלפק הגשה ומטבח שרובו נסתר מן העין. ההתלהבות והרעב כרסמו יחד ומשכו אותי בסקרנו רבה לראות את ההיצע שכולל מגוון מצומצם אך מוקפד של כריכי בשר על האש הכוללים מרגז, קבבים ועוד וסלטים אותנטיים כולם עושים חשק גדול לפצוח בניגון אנדלוסי. שיחק לי המזל שנפשו של המרוקאי יצאה אל הפרנה כי הרי אין ארוחה בלי לחם וכך ויכולתי להגניב "פרצוף" אשכנזי קטן ביני ובין עצמי בלי לקלקל לו את השמחה כי בזמן שחיכינו לפרנה שתחומם לאיטה בתנור השחור והגדול שבמקום הצלחתי להגדיר לעצמי את מקור ההתבאסות, הגישו לי את מרוקו בתוך צלחת פטרי ומותר לגעת רק במלקחיים. מרוקאית חמה היא אחת שהמטבח שלה מבעבע ושהסירים שלה מזמינים והכל אצלה טרי, צבעוני ומלא ניחוחות וכאן החביאו לי את המטבח מאחורה ומגישים לי קוסקוס לבן וארבעה תבשילים מאחורי זכוכית. ראוי לגלות ולהקדים ולומר שעל אף היומרה וכיוון שלא גדלתי בצילו של קוסקוסייר למרות שנעים לי לדמיין זאת אני מוכנה להסתפק ואפילו לאהוב קוסקוס מוכן ולא כזה שהופרד במלאכת נמלים ראויה להערצה מסולת. לעיתים אני חוטאת בפנטזיה אדיוטית ומשלה את עצמי עד לידי חוסר הבחנה שיש שיקראו לו עיוורות בין השקית לאורגינל. לכן הקוסקוס קסם לי ללא הרהורים והייתי מוכנה ומזומנה לתבשילים שלידו, כמו מרוקאים גאים שאצלם העיניים גדולות, הלב חמדן והפה קטן לקחנו כמובן את כל הארבעה שהוצאו לנו- לחי עגל וגרגרי חומוס, דלעת אפויה בריבת בצל וקינמון, מרק ירקות צמחוני וקציצות בקר בשומר ואפונה. שם טמנו את מרבית תקוותנו ושם גם נטמנה האכזבה כשקרה הבלבול הגדול וטעמם של התבשילים לא העלה ולו צל של טעמי ילדות או בית אצל המרוקאי אלא דווקא אצלי עלו טעמיהם של תבשילים מוסדיים מן המטבח הקיבוצי האשכנזי המאופיין בתיבול חד גוני על בסיס מלח פשוט ומוגזם. מרקש אקספרס יקירתי, רצינו ניסינו ולא יצא, את יפיפייה כמו רבות מבנות העדה. את נעימה וחמימה אבל לא הולכת עד הסוף עם העדתיות ולא נותנת לה להתפרץ ואני אומרת אם אשכנזייה שכמוני לומדת לחיות עם עצמה תני גם את לעצמך להעיז עוד קצת. |