פרק 10  

סיפורו של רמי

הדלקתי את האור בחדר השינה. התיק של מיכל עוד בידי. אני לבד. משעמם. להשתעמם זה דבר איום. אבל הרבה יותר גרוע להתרגל לשעמום. כי ברגע שהשעמום הופך לשגרה, אתה פשוט לא יודע שאתה משועמם. וכשאתה לא יודע, אתה בעצם משעמם גם את הסובבים אותך. עכשיו יש שתי אפשרויות, או שהסובבים אותך מתרגלים לשעמום ומשתעממים יחד אתך או לחוד, או שפשוט הם משאירים אותך להשתעמם לבד. החיים הם אף פעם לא משעממים. בעצם, אם אתה משועמם משמע שאתה לא קיים ואם אתה לא קיים, אז סימן שאתה מת. למזלך, יש המאמינים שיש חיים אחרי המוות. אם תאמין אז גם אתה תוכל לחיות. ואם תשמע לי, לא כדאי למות בשביל לחיות. אז תזיז את התחת הגדול שלך ותחייה. וכשתתחיל לחיות, תגלה שהחיים יפים גם כשלפעמים משעמם.

את יורם הכרתי במסיבה פרועה לפנויים פנויות על חוף הצוק. היו שם המון פנויות ומעט פנויים, אך משום מה יורם העדיף לדבר דווקא איתי. יורם כשמו הוא, יורם. נמוך, צנום ומשעמם. בצורה יורמית התקבל לעבודה בתור שליח בחברת הפקות קטנה. ובאותה יורמיות הוא הצליח לאבד את עבודתו. יורם החליט להיות זמר. ולא סתם זמר, אלה זמר מזרחי. ליורם יש קשרים עם המון אולפנים המתמחים במוסיקה מסוג זה. כל פעם שהייתה לו שליחות לאולפן, היה יורם מתעכב שעות ושומע הקלטות של זמרים מזרחיים. כשהיה רוכב על האופניים שלו, הוא היה שר שירי אהבה ואכזבה, סכסוך ותקווה עפ"י מוטיבים טורקיים שקלט באולפנים. לא פעם הביע יורם את רצונו להיות זמר ובאחת הפעמים הביע את רצונו כששוחח עם יוסי שבנוסף לעיסוקיו הרבים היה שותף  בבעלות על  אולפן קטן בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. יוסי התפעל מקולו הערב של יורם והציע לו להקליט שיר או שניים לניסיון. יורם, התרגש עד מוות ובאותו הרגע פרש מקריירה מדהימה כשליח, כשלכולם סיפר שהוא ורק הוא הכוכב הבא של הזמר המזרחי. צלצול עצבני באינטרקום העיר אותי משלוות הבוקר.

"זה אני תפתח". צעק יורם אל החורים שבלוח האינטרקום .

"לידיעתך, יש מעלית". אמרתי ליורם שהתנשף אחרי שעלה חמש קומות בריצה . "מה נפל עליך פתאום בשעה מוקדמת כזאת של הבוקר?"  

"תסתכל טוב". השיב יורם בהתלהבות. "מ-ה   א-ת-ה   רו-א-ה?"

הסתכלתי על יורם מלמעלה למטה והשבתי:

"מה אני רואה?!" "יורם!! איש השליחויות האמיץ בעולם!!" 

יורם הביט בי בזלזול בולט ואמר במן שחצנות ובתנועות שלא השאירו מקום לדמיון:

"ואני רואה במה גדולה עם שני טון ציוד, 10 נגנים, הפילהרמונית של טורקיה בצד ימין של הבמה, אורות צבעונים ועשן, חתיכות, חתימות, קליפ ב MTV  של אסיה, תוכניות אירוח, כותרות בעיתונים ופוסטרים שלי מעטרים את חדריהם של בני הנוער".

יורם סיים את דבריו כשפרצופו סנטימטר מפני.

"צחצחת שיניים?" שאלתי בפרצוף עקום ודחפתי את ראשו אחורה.

"זה לא חלום חבוב. זה אמיתי". השיב יורם ורדף אחרי למטבח . "אני מוציא תקליט. תקליט מזרחי, עם דרבוקות דגדם דגדם ועם גיטרות טנאני טנאנאי". אמר יורם עם חיקוי מדויק של כלי נגינה והתחיל לשיר שיר מזרחי אלמוני שרק הוא ובני משפחתו של הזמר יודעים את המילים : "מר לי , מר לי / כמה כואבת האהבה / אלוהים אלי שולח אכזבה .. איזה מילים !!! אי-ז-ה   מי-לי-ם !!! אם היית יודע , היית בוכה . ממש לקרוע ת'וורידים". התלהב יורם בקול רם . הטלפון מצלצל. מיכל מעברו השני של הקו .

"אני מפריעה?" שאלה בחוסר בטחון.

"לאאאא , מה פתאום!" השבתי בשמחה. "הצלת אותי. יש לי פה חבר טוב שאני לא מכיר , אל תשאלי . הוא זמר . זמר ידוע . אני לא מבין איך לא סיפרתי לך עליו  . אם היית יודעת , בטח היית עולה לקפה . רגע , חכי שניה על הקו" . "יורם, אתה יודע עם מי אני מדבר?" יורם ניסה לענות אך אני המשכתי: "זאת מיכל, זמרת גדולה מהחיים , היא שרה בלהקה הייצוגית של המתנ"ס העולמי, את כל השירים היא שרה סולו ושאר חברי הלהקה עושים לה קולות . אתה לא צריך זמרת לקולות רקע? היא יודעת לעשות הכל, לשיר שמח, לשיר עצוב היא תרים לך את התקליט לגבהים שלא חלמת עליהם"                         

"מה אתה  אומר?" ענה  יורם בשאלה "תביא אותה, אני צריך". מיכל הייתה המומה . אחרי שנפל לה האסימון היא צעקה לי באוזן :

"יששש !!! כן !!! אני רוצה !! אתה ענק !! אני מקווה שאתה לא עובד עלי" 

"לא מה פתאום!! אני אכיר ביניכם עוד הערב".   עניתי למיכל בקול סמכותי.

"O.K , תודה , נשיקות , אני אתקשר בערב , ביי ". אמרה מיכל וניתקה את הטלפון .

"תגיד לי מי האידיוט שרוצה לעשות ממך זמר?!" אמרתי ליורם בחצי שאלה .

"יוסי". ענה  יורם ונראה בפניו שהוא לא יודע עם מי הסתבך.

"שיהיה בהצלחה". איחלתי ליורם.

"אתה נוסע לתל אביב?" שאל יורם.

"כן, אתה צריך טרמפ? אני יוצא עוד מעט".

במשך כל הנסיעה הרדיו היה כבוי . יורם שר בקולי קולות . "מר לי מר לי , כמה כואבת האהבה" "טאננאי טאננאי". "אלוהים אלי שולח האכזבה" "טאננאי טאננאי דגדגדגדגדם" "מה נשאר לי , מה נותר ? לחכות לך" "טאננאי טאננאי דגדגם דגדם דגדם טאננאי טאננאי" "מר לי מר לי בנשמה אין לי אהבה"

"מאיפה הפלצת את השיר הזה?" הפסקתי את יורם. יורם נתן בי מבט חודר ואמר :

"חבוב, אתה מסיע את הזמר וגם את המשורר וגם את המלחין. אני פשוט מוכשר. ויוסי עשה עסקה מצוינת שלקח אותי. הוא יהיה מיליונר ואני מפורסם, חבל לך על הזמן  מזמן!!"

"כנראה שזזה לך הקופסה במוח". פלטתי ליורם. וזה ענה לי בשיר מתוכנית ילדים ישנה :

"מה פתאום ? אני מוכשר. מה פתאום ? והכל בעצמי . מה פתאום מה פתאום ? תשאלו מה פתאום הם קוראים לי".. .

"תסתום כבר !!! הרסת לי את התאים האחרונים שנשארו לי במוח !!  חאלס !! בסדר אתה זמר גדול, תעשה טובה ותסתום". חשבתי שיורם יעלב וישתוק אבל הוא המשיך לשיר: "מה לך ילדה" טננננאי ."מה לך קטנה" טננננאי ". הגענו לתל אביב . יצאה לי הנשמה עד שיורם ירד מהג'יפ אפילו הג'יפ התחיל לקרטע בתימנית .  הסלולרי צלצל . לא הייתי צריך לנחש מי על הקו ואמרתי:

"שלום לך".

"שלום גם לך". ענתה לי המסתורית. "אתה עסוק בזמן האחרון".

"מי כמוך יודעת". השבתי בחיוך.

"בא לך להיפגש?" שאלה בלחש מפתה.

"לא היום". 

"OK  אתה לא חייב, אם אתה לא רוצה".......אמרה ואחר כך סגרתי את השיחה.

החניתי את הג'יפ בדבל פרקינג וקפצתי למשרד בכדי לקחת ניירת. כשירדתי גיליתי שיש לי פנצ'ר בגלגל האחורי . הורדתי חולצה והחלפתי גלגל . אחרי 30 דקות בערך נפגשתי עם יוסי במסעדה של ציון.       

"יש קומבינה על הג'יפ?" קידם את פני יוסי . לחיצות ידיים , נשיקות והאוכל כבר על השולחן. "יש לי זמר משהו, חבל לך על הזמן". אמר יוסי בקול רם שכולם ישמעו .

"כן, שמעתי, הוא בטח יהיה להיט". הפטרתי כלאחר יד . יורם יצא מהמטבח עם כוס תה.

"תכיר את הזמר 'נמבר וואן', כוכב כל הזמנים  . יורם גולן". קרא יוסי ונתן טפיחה על שכמו החלש של יורם.

"ממתי אתה 'גולן'?" שאלתי את יורם.

"זה יוסי המציא לי במקום, זה שם מסחרי, זה מה שהולך היום". אמר יורם בהתלהבות ויוסי הוסיף: "והוא לא יאכזב את השם הזה, גדול זמרי ישראל בארץ ובעולם". הסתכלתי על יוסי ועל יורם, שניהם נראו מאושרים.

"רוצה להיכנס שותף?" שאל יוסי בטבעיות .

"לא, הפעם אני בחוץ, יש לי מספיק בעיות משלי". אמרתי בביטול מוחלט.

"ההפסד כולו שלך". אמר יוסי, דחף עוגיה מלוחה לפיו והוסיף: "הערב אנחנו באולפן תבוא, תשמע ותחליט". בשעה  20:00 הגעתי לאולפן. תחת זרועי מיכל ובידי השניה שקית חומה עם בורקסים קטנים וחמים . יורם , היה באמצע סלסולים בשיר שרק הם מכירים באלה המילים : "קחי את גופי בואי נא אלי / את נשמתי / קחי את חיי / את יפה אני לצדך / בואי רק תאמרי לי את שמך / מה אני כבר מבקש ממך"..

"שיר יפה". אמרתי ליוסי בלחש בכדי לא להפריע.

"מה יפה?! ראבק, להיט!! אתה רוצה להיות שותף, או לא?" שאל יוסי בהתעניינות.

"תן לי לחשוב על זה" אמרתי ויורם המשיך בשירו הלא ידוע:

"את היום לי / את הלילה / את יפה כל כך"..

"רגע, רגע, סטופ, עצור!!" צעק יוסי ליורם והוסיף כיאה למנהל אומנותי: "אני לא מבין את המילים 'את יום לי את הלילה'? היא גם יום וגם לילה? תן לה הפסקה, זה מרשם בדוק לגירושים, תן לה מנוחה יא חביבי". מיכל נראתה מוקסמת מהעניין כשיוסי פנה אליה ואמר בקול סמכותי: "אחרי שיורם גומר לשיר, את נכנסת לקולות רקע. את יודעת, ככה שיקרעו ת'וורידים" הראה יוסי את ידיו. מיכל הייתה המומה.

"איך עושים קולות של חיתוך ורידים?" שאלה מיכל בתמימות. ויוסי התחיל לעשות קולות . "אההההה אהההה . בערך אני לא יודע בדיוק, כשנגיע לשלב הזה, נעבור אותו  ובהצלחה". הבטיח יוסי למיכל שהייתה בהתעופפות . אחד עם כובע של בוקרים וגיטרה גדולה, הגיע לאולפן, לחץ ידיים לבחור נחמד שישב על המחשב והמיקסר הגדול.

"עוד מעט תתחיל לנגן". הבטיח הבחור. אחרי שעתיים של נגינה והתייעצויות איך לנגן , טאננננאי? או טונונונונוי? שאל הנגן עם הכובע והגיטרה:

"מי משלם?"

"אני פה אל תדאג, יהיה בסדר". אמר יוסי.

"יש לך להלוות לי 500 שקל?" שאל אותי יוסי ותרץ: "אני צריך לשלם לנגן". הוצאתי 500 שקל מהכיס וכך הפכתי שותף בלי שארצה . פה 500 שקלים , שם 1000 .........

"צריך יחצ"נית טובה". אמרתי ליוסי. "בלי פרסום טוב, אנחנו זורקים את הכסף לים". הוספתי כמבין עניין . סיימנו קצת לפני חצות . יורם שאל את מיכל אם היא צריכה טרמפ , אך מיכל העדיפה לחזור איתי.

"נחמד". אמרה מיכל. "מה נחמד?" שאלתי ופיהקתי מעייפות.

"יורם נחמד. אתה לא חושב כך?"   יופי , קודם אני הייתי חמוד . עכשיו , יורם נחמד . מה זה חמוד ? ומה זה נחמד ? למי נמשכים יותר , לחמוד או לנחמד ? אני חייב למצוא תשובה לכך . ובהקדם !! בכלל , נחמדים יש הרבה . כולם נחמדים , עד שמכירים אותם . וחמודים ? חמודים לא צריך להכיר בשביל לדעת שהם חמודים . כבר ממבט ראשון אפשר לקבוע אם אתה חמוד או לא . לדעתי , מצאתי חן בעיני מיכל..

"כן, הוא בחור נחמד, אפילו נחמד מאוד" . עניתי למיכל לאחר שחשבתי היטב ולא חששתי מהתשובה. המשכתי לנסוע לכיוון פתח תקווה.

"לאן אתה נוסע?" שאלה מיכל אחרי שעברנו כבר את בית החולים 'בלינסון'.

"שכחת שאני גרה ברמת גן?" אכלתי אותה, כנראה שהיא לא כל כך מעופפת . עשיתי פרסה ברמזור הראשון וחזרתי לכיוון רמת גן . חיוך ממזרי היה מונח על פרצופה של מיכל . וכשהיא מחייכת , לך תדע על מה היא חושבת . כשעצרתי סמוך לביתה , זכיתי בנשיקה שהוכיחה לי מה אני מפסיד הלילה . אני מגיע לצומת גהה. בחורה צעירה עומדת בסמוך לתחנות האוטובוס, מנסה לעצור טרמפ. אני עוצר לידה, ופותח את החלון.

"לאן את צריכה?" שאלתי עוד לפני שהספיקה להציץ דרך החלון .

"רמי???" "ענת?! מה את עושה כאן בשעה כזאת מאוחרת?" החזרתי בשאלה.

"מחכה לך". השיבה ענת בחיוך מתוק, תוך שהיא נכנסת לג'יפ, מתיישבת על כיסא הטרמפיסט, תיק שכל קטן על רגליה ויומן מקושקש בציורי לבבות אדומים נופל על רצפת הג'יפ.

'הייתכן?' שאלתי בלבי . 'הייתכן שענת היא המסתורית?' הבית נמצא במרחק 10 דקות נסיעה . אבל , כמעט 45 דקות של מזמוזים לוהטים האריכו את הנסיעה. כשעלינו הביתה כבר היינו אחרי ....דווקא הג'יפ התגלה כנוח מאוד לסקס סוער במיוחד . נשיקה ארוכה במיוחד מצדה של ענת  , השאירה אותי עומד מאחורי דלתה המום . הוצאתי את המפתח לדירתי , בכדי להיכנס . אך עוד לפני שהספקתי , פתחה ענת את הדלת  וידה הארוכה משכה אותי בכוח לסיבוב נוסף .        

המשך יבוא........................