כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    שרקיה*

    49 תגובות   יום שלישי, 5/5/09, 07:12


    הרוח לא הפסיקה כל הלילה לנשב , רעדה בחלונות, חרצה את הדלתות ואיימה לשבור את תריסי הבית. ניסיתי לחסום את דרכה, בכל דרך שרק יכולתי. אטמתי את האוזניים שלא אשמע את לחישותיה המתייסרות, מבקשת להיכנס. שלא אתפתה לתחנוניה, לתכסיסיים הנבזיים שהפעילה, בנסיונות נואשים לחדור פנימה. אין לי דבר משותף איתה. רוח צריכה להביא עננים, להוריד גשם, מה יש לה לחפש בבית שלי ? 

    אחרי כמה שעות של מלחמה נהיה מחניק. השיטות שלה השתכללו ולרגעים היה נדמה כי היא שואבת את כל האויר מן הבית. העיקרון הוונטורי, קוראים לזה. כמו שואב אבק, כמו טורנדו, כמו סופת הוריקן שעוטפת אותך בתכריכים, מרימה אותך אל על , מתוך שעשוע, ואחר כך כשהיא מאבדת עניין, אתה מתרסק לאלף חתיכות. 

    לא תמיד היו לי יחסים כאלה גרועים עם הרוחות. פעם היינו מיודדים. בילדות הן היו די חביבות. לקחו אותי למקומות שיכולתי רק לחלום עליהן אך ככל שגיליתי בהן יותר עניין, הן הלכו ונהיו יותר מפלצתיות. ניסיתי לגדל אחת קטנה בבית, סופי  קראתי לה, אבל מהר מאוד היא יצאה משליטה. נתתי לה הכל. חום ואהבה וחופש להשתולל ולעשות מה שבא לה בבית. בהתחלה גרמה לי נחת. הייתי מסתובב בין החברים, גאה, משוויץ בה. וואלה, כמה היא יפה, סופי שלך , היו אומרים לי, משב רוח מרענן. ואני הייתי מתרברב, אומר חכו, שהיא תגדל, תראו מה יצא ממנה, ובפנים בלב פחדתי מהרגע שיום אחד היא תקום ותעזוב . תרצה להיות של מישהו אחר, אולי לצאת לחופשי. כי בינינו ? בשביל מה סופי צריכה לידה מישהו כמוני?  

    ואז זה קרה, בלי כל הודעה מוקדמת. היא אמרה שצריכים לדבר, ואני אמרתי או-או הנה זה מגיע. הדבר שהכי חששתי ממנו הולך לקרות עכשיו. היא תגיד שצפוף לה וקצת קטן עליה. פשוט חסר לה אויר וזה לא מספיק שאנחנו יוצאים מדי פעם להתאורר. היא צריכה לצאת למרחב, למקום הטבעי שלה. עם החברות שלה שם בחוץ שצריכות אותה יותר. לא הייתה לי ברירה אך בכל זאת אמרתי, תשמעי, אבל אולי, אני אשתנה, את זוכרת איך היה לך טוב בהתחלה ?  

    אחר כך חשבתי לנעול את הדלת ואת כל הפרצות לחסום. לאטום את האוזניים שלא אשמע את היבבות שלה, ממש התייפחויות, אבל בסוף החלטתי שאין לי בכלל מה לנסות. לא אוכל לעצור אותה. יום אחד היא תצא, כשאלך להוציא את הכלב או לזרוק את האשפה. היא תחמוק מחריץ הדלת או מאחד החלונות. תשבור בזעמה את כלי החרסינה ותרעיש בנבל הרוח עד שכל השכנים ישאלו מה קרה. 

    ואחרי שהיא הלכה, היה באמת קשה לנשום בבית. אחרי הכל, כשחיה איתך רוח, אתה נושם אויר פסגות. מכניס חמצן בלי מאמץ. לא צריך בכלל להתרכז בכל העניין הזה של הנשימה ועכשיו כל שאיפה מכניסה תופת לחזה. ולא עוזרים מכשירי אינהלציה ומפזרי יונים. זה אפילו לא מתקרב למה שקורה לך כשיש איתך רוח.  

     

    * שרקיה: רוח קדים מזרחית.

    דרג את התוכן:

      תגובות (49)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/6/09 09:54:

      צטט: מי לימון 2009-06-08 18:34:24

       

      מכל ה'רוחות' הרועדות, לוחשות, מתייסרות האפשריות אעדיף לחשוב על רוח שהיא תנועת אויר, תופעת מזג אוויר. כל רוח אחרת תדיר שינה מעיני.

      הי לימונדה

      מי אמר שאני ישן בלילה?!

       

       

        8/6/09 18:34:

       

      מכל ה'רוחות' הרועדות, לוחשות, מתייסרות האפשריות אעדיף לחשוב על רוח שהיא תנועת אויר, תופעת מזג אוויר. כל רוח אחרת תדיר שינה מעיני.

        16/5/09 13:22:


      ראיתי את סופי בחוץ משתובבת. עליזה.

      רואים שהיה לה בסיס טוב :)

        13/5/09 07:14:

      צטט: wonders 2009-05-11 09:50:09

      צטט: יואל עיני 2009-05-11 00:42:38

      גינוסר? איזה יופי! גם יגאל אלון מספר בזכרונותיו על הרוח המזרחית  המביאה גלים לקיבוץ.

      ולגבי רוחו של האדם, אני כבר לא כל כך בטוח.

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=535024

      מעורר מחשבה שניה. תודה שהבאת לי את זה.

       

        11/5/09 09:50:

      צטט: יואל עיני 2009-05-11 00:42:38

      צטט: wonders 2009-05-10 16:37:34

      פעם גרתי בגנוסרבין שתים לשש נשבה השרקייה כל החיים קטנו, הסתגרו והתכווצו לתוך הבתיםובחוץ שלטה השרקייה, כמו שספרת -נושבת, מיללת, נוהמת, בהבלה הכבשנינוכחותה ממלאה את הארץ....סתם אתה אומר, אי אפשר לסגור רוח בתוך ביתכמו שאי אפשר לסגור לנצח את הרוחו העזה של האדם 

      גינוסר? איזה יופי! גם יגאל אלון מספר בזכרונותיו על הרוח המזרחית  המביאה גלים לקיבוץ.

      ולגבי רוחו של האדם, אני כבר לא כל כך בטוח.

       

       

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=535024

        11/5/09 00:43:

      צטט: מרוה אינדיגו 2009-05-10 20:40:58


      salvia...כמובן

       

      ממכר...

        11/5/09 00:42:

      צטט: wonders 2009-05-10 16:37:34

      פעם גרתי בגנוסרבין שתים לשש נשבה השרקייה כל החיים קטנו, הסתגרו והתכווצו לתוך הבתיםובחוץ שלטה השרקייה, כמו שספרת -נושבת, מיללת, נוהמת, בהבלה הכבשנינוכחותה ממלאה את הארץ....סתם אתה אומר, אי אפשר לסגור רוח בתוך ביתכמו שאי אפשר לסגור לנצח את הרוחו העזה של האדם 

      גינוסר? איזה יופי! גם יגאל אלון מספר בזכרונותיו על הרוח המזרחית  המביאה גלים לקיבוץ.

      ולגבי רוחו של האדם, אני כבר לא כל כך בטוח.

       

       

        10/5/09 20:40:

      salvia...כמובן
        10/5/09 16:37:
      פעם גרתי בגנוסרבין שתים לשש נשבה השרקייה כל החיים קטנו, הסתגרו והתכווצו לתוך הבתיםובחוץ שלטה השרקייה, כמו שספרת -נושבת, מיללת, נוהמת, בהבלה הכבשנינוכחותה ממלאה את הארץ....סתם אתה אומר, אי אפשר לסגור רוח בתוך ביתכמו שאי אפשר לסגור לנצח את הרוחו העזה של האדם 
        10/5/09 11:10:

      צטט: מרוה אינדיגו 2009-05-09 10:55:45


      גם הרוח היא מאלה שאו שמכורים להן

      או שאי אפשר לסבול אותן

      גם אני מכורה, במיוחד לתנועה שהן מחוללות בחיינו

      יפה תארת,תודה

      יפה חיברת בין ההתמכרות לתלות הדואבת המארחת לה חברה

      איזו מרווה את? Sage or Salvia

        10/5/09 11:05:

      צטט: אני מיכל 2009-05-09 10:27:51

      נתפסתי על השם - שרקיה ! קשה השרקיה וטוב להזהר ממנה. את הגג לקחה מעל ראשי ואת השלווה מקרבי, אז תשאיר אותה בחוץ, מוטב.

      שורקת לך בחוץ, מבעירה את האסם, צאי אליה, התיזי, אל תוותרי

      את מיכל, אישתי גם.

       

        10/5/09 11:03:

      צטט: ים סוף לוי 2009-05-08 10:24:12

       

       

      חזרתי כדי לספר לך שאתה מרגש אותי בתגובות לתגובות.

      ובאבחנה הדקדקה הזו למהות האנשים שקולטת את

      העיקר שלהם, ומגיבה לו.

      יש מי שעושה את זה במודע מתוך מטרה להשפיע

      מחפש את מה שיחולל תגובה רגשית.

      אתה, כך מרגיש לי, מבטא בדיוק את מה שעולה לך בראש או בלב

      "לחיי התמימים ודוברי האמת"

      לחייך.

       

      חיממת לי את הלחיים ועשית לי חשק עז לכתוב

      Cheers Red Sea!

       

        9/5/09 10:55:


      גם הרוח היא מאלה שאו שמכורים להן

      או שאי אפשר לסבול אותן

      גם אני מכורה, במיוחד לתנועה שהן מחוללות בחיינו

      יפה תארת,תודה

        9/5/09 10:27:
      נתפסתי על השם - שרקיה ! קשה השרקיה וטוב להזהר ממנה. את הגג לקחה מעל ראשי ואת השלווה מקרבי, אז תשאיר אותה בחוץ, מוטב.
        8/5/09 10:24:

      צטט: יואל עיני 2009-05-06 16:05:14

      נגעת לליבי מאוד. אני חי בנחת. בלי רוחות וסערות.  כמו במילות השיר של מיכה שיטרית המופיעות אצלך בדף הראשי :

       

      לחיי התמימים, ודוברי האמת
      ולכל החיים, את חייהם באמת..
      שזוכרים את השמש, שנוגעים באור
      שיודעים אהבה, שאינה בת חלוף.

       

      את משהו

       

      חזרתי כדי לספר לך שאתה מרגש אותי בתגובות לתגובות.

      ובאבחנה הדקדקה הזו למהות האנשים שקולטת את

      העיקר שלהם, ומגיבה לו.

      יש מי שעושה את זה במודע מתוך מטרה להשפיע

      מחפש את מה שיחולל תגובה רגשית.

      אתה, כך מרגיש לי, מבטא בדיוק את מה שעולה לך בראש או בלב

      "לחיי התמימים ודוברי האמת"

      לחייך.

       

        8/5/09 09:13:

      צטט: r and r 2009-05-07 16:36:27

      רוחות עושות לי טוב:)

       

      פווווווו....!!!!!!

       

        7/5/09 16:36:

      רוחות עושות לי טוב:)

       

        7/5/09 14:14:

      צטט: יואל עיני 2009-05-07 08:50:20

      צטט: ezolda 2009-05-06 22:08:21

      צטט: יואל עיני 2009-05-06 16:18:36

      תודה איזולדה. קראת את טריסטיאן ואיזולדה?

      ברור שכן

      ועכשיו תאר לך איך זה לגדול עם שם כזה

       

      אופס...חשבתי שזה רק הכינוי שבחרת פה   :))))

      מה את אומרת?! עם איזה ילקוט אמא שלחה אותך לחיים?!

      איך הסתדרת עם המיתוס והרומנטיקה של הסיפורכשהיית כבר נערה?

      מעניין. שם זה לא דבר מקרי.

      אני חושב

       

       

       

      נכון ... אני לא מאמינה שכשאימי בחרה לתת לי את השם הזה התת מודע פעל רבות

       

      ולגבי איך גדלתי או איך הסתדרתי ? יוצא מן הכלל ( בכל מובן )

       

      :-))

       

       

        7/5/09 08:50:

      צטט: ezolda 2009-05-06 22:08:21

      צטט: יואל עיני 2009-05-06 16:18:36

      תודה איזולדה. קראת את טריסטיאן ואיזולדה?

      ברור שכן

      ועכשיו תאר לך איך זה לגדול עם שם כזה

       

      אופס...חשבתי שזה רק הכינוי שבחרת פה   :))))

      מה את אומרת?! עם איזה ילקוט אמא שלחה אותך לחיים?!

      איך הסתדרת עם המיתוס והרומנטיקה של הסיפורכשהיית כבר נערה?

      מעניין. שם זה לא דבר מקרי.

      אני חושב

       

       

        6/5/09 22:08:

      צטט: יואל עיני 2009-05-06 16:18:36

      צטט: ezolda 2009-05-06 13:26:39

       

      מדהים

       

      תודה איזולדה. קראת את טריסטיאן ואיזולדה?

       

       

      ברור שכן

      ועכשיו תאר לך איך זה לגדול עם שם כזה

       

       

        6/5/09 17:48:

      צטט: ניפי 2009-05-06 16:48:05

      צטט: יואל עיני 2009-05-06 15:51:21

      לך אין מילים? זה כלי עבודה אצלך, השתגעת? ממה תחיי?

      :-))

       

       

      מהאוזניים, מהעיניים, מהלב...?

      אה...לא חיים ממילים. מתים מהן, כן, זה ידוע.

      אין ספק שאת חיה מהלב. איזה לב יש לך !!

       

        6/5/09 17:48:

      צטט: יואל עיני 2009-05-06 17:45:09

      צטט: forrest gump 2009-05-06 16:32:15

      אוי יואל ....(-:

      היא תמיד איתך

      שומעים

      שמעתי את האויר יוצא עם ה-אוי יואל...

      התגובה שלך מעניינת מאוד וגרמה לי לחשוב שוב על הרוח הזאת. על מהותה.

      היא תמיד איתי, את צודקת. כמו אויר, כמו אישה. ותמיד איתי כמו נשמה, כמו נפש כמו כיוון או מגמה.

      שומעים?

       

      כמו תשוקה

      שומעים  (-:

        6/5/09 17:46:

      צטט: enjoy the silence 2009-05-06 16:47:32

      צטט: יואל עיני 2009-05-06 15:52:12

      תשוב, תשוב, עם זנב בין הרגליים.

      איפה החתולה היום?

       

      אמא החזירה אותה למרחבים

      היו יותר מדי דברים שערות בבית :(

      יש דברים שגדולים מאיתני הטבע...

       

      כמו אמא..

       

        6/5/09 17:45:

      צטט: forrest gump 2009-05-06 16:32:15

      אוי יואל ....(-:

      היא תמיד איתך

      שומעים

      שמעתי את האויר יוצא עם ה-אוי יואל...

      התגובה שלך מעניינת מאוד וגרמה לי לחשוב שוב על הרוח הזאת. על מהותה.

      היא תמיד איתי, את צודקת. כמו אויר, כמו אישה. ותמיד איתי כמו נשמה, כמו נפש כמו כיוון או מגמה.

      שומעים?

        6/5/09 16:48:

      צטט: יואל עיני 2009-05-06 15:51:21

      צטט: ניפי 2009-05-05 20:05:19


      אווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

       

      הרבה רוח הוצאת לי עכשיו מהריאות ומפה

      כשאין לי מילים

      אני מדברת ברוחות.

      :)

      לך אין מילים? זה כלי עבודה אצלך, השתגעת? ממה תחיי?

      :-))

       

       

      מהאוזניים, מהעיניים, מהלב...?

        6/5/09 16:47:

      צטט: יואל עיני 2009-05-06 15:52:12

      צטט: enjoy the silence 2009-05-05 20:20:08

      כשהייתי ילדה היתה לי חתולה בשם סופי

      יום אחד היא ברחה, כנראה גם לה המרחבים קראו

      אחרי שבוע היא חזרה עם זנב בין הרגלים

      מי יודע, אולי גם סופי שלך תשוב..

      אני בטוח אשוב כשיחזרו הכוכבים :)

      תשוב, תשוב, עם זנב בין הרגליים.

      איפה החתולה היום?

       

      אמא החזירה אותה למרחבים

      היו יותר מדי דברים שערות בבית :(

      יש דברים שגדולים מאיתני הטבע...

       

        6/5/09 16:32:

      אוי יואל ....(-:

      היא תמיד איתך

      שומעים

        6/5/09 16:18:

      צטט: ezolda 2009-05-06 13:26:39

       

      מדהים

       

      תודה איזולדה. קראת את טריסטיאן ואיזולדה?

        6/5/09 16:12:

      צטט: עו"ד אילנה דור 2009-05-05 23:22:38

       

      זהו, יואל, זה מה שקורה שמגדלים רוח אחת קטנה בבית. אח"כ היא פוגעת בעצם הליכתה ואז סוגרים את כל הפתחים ולא נותנים לשום רוח אחרת להיכנס...

      לכל השדים והרוחות! אי אפשר להימנע מזה הא?

       

        6/5/09 16:11:

      צטט: innati 2009-05-05 23:18:50

      אני אוהבת לקרוא אותך, יואל..

      יפה סופי שלך...:)

      ואני אוהב שאת קוראת אותי..

       

        6/5/09 16:05:

      צטט: ים סוף לוי 2009-05-05 23:08:39


      אני סובלת מדיסוננס מציק.

      מחד - כולי נחת מהכתיבה.

      (אבל ממש נחת.. כזו שמשמינה)

       

      מאידך - המהות... אוי ווי (ויש מי שהיה מוסיף אפילו זמיר..)

       

      זה רק סיפור נכון?

      או לכל הפחות אמת מזמן אחר? זמן עבר..

       

      נכון?!

      בטוח נכון.

       

      .. שרקייה... פששש איך הזכרת לי את המילה הנפלאה הזו.

      ולחשוב שרק לפני שבועות ספורים חוויתי אותה.. מופלא.

      אל תרמי ים סוף! בתמונות את נראית עם דייטה מאוזנת של נחת. לא משמינה ולא בטיח  :-)

      ולגבי עצם הדיסוננס:

      את הפוסטים אני כותב בבוקר מוקדם אחרי חלומות הלילה האמיתיים להפליא. זו האמת שבהם 

      נגעת לליבי מאוד. אני חי בנחת. בלי רוחות וסערות.  כמו במילות השיר של מיכה שיטרית המופיעות אצלך בדף הראשי :

       

      לחיי התמימים, ודוברי האמת
      ולכל החיים, את חייהם באמת..
      שזוכרים את השמש, שנוגעים באור
      שיודעים אהבה, שאינה בת חלוף.

       

      את משהו

       

        6/5/09 15:57:

      צטט: שירי'ס 2009-05-05 21:43:15


      אנל'א אוהבת רוחות

      אבל שרקייה

      זה כבר סיפור אחר !

       

       

      אוהבת מזרחיות? גם אני. בין היתר.

      :)

       

        6/5/09 15:55:

      צטט: flicker 2009-05-05 21:28:54

      מאז ומתמיד היו לי יחסים גרועים מאד עם רוחות.

       

      משהו בבטן שלי תמיד מיאן לקבל אותם.

       אחרי קריאה קבועה של הבלוג שלך אפשר לומר:

      הבטן שלך צודקת.

      תמיד.

        6/5/09 15:52:

      צטט: enjoy the silence 2009-05-05 20:20:08

      כשהייתי ילדה היתה לי חתולה בשם סופי

      יום אחד היא ברחה, כנראה גם לה המרחבים קראו

      אחרי שבוע היא חזרה עם זנב בין הרגלים

      מי יודע, אולי גם סופי שלך תשוב..

      אני בטוח אשוב כשיחזרו הכוכבים :)

      תשוב, תשוב, עם זנב בין הרגליים.

      איפה החתולה היום?

       

        6/5/09 15:51:

      צטט: ניפי 2009-05-05 20:05:19


      אווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

       

      הרבה רוח הוצאת לי עכשיו מהריאות ומפה

      כשאין לי מילים

      אני מדברת ברוחות.

      :)

      לך אין מילים? זה כלי עבודה אצלך, השתגעת? ממה תחיי?

      :-))

       

        6/5/09 13:26:

       

      מדהים

       

        5/5/09 23:22:
       

      זהו, יואל, זה מה שקורה שמגדלים רוח אחת קטנה בבית. אח"כ היא פוגעת בעצם הליכתה ואז סוגרים את כל הפתחים ולא נותנים לשום רוח אחרת להיכנס...

        5/5/09 23:18:

      אני אוהבת לקרוא אותך, יואל..

      יפה סופי שלך...:)

        5/5/09 23:08:


      אני סובלת מדיסוננס מציק.

      מחד - כולי נחת מהכתיבה.

      (אבל ממש נחת.. כזו שמשמינה)

       

      מאידך - המהות... אוי ווי (ויש מי שהיה מוסיף אפילו זמיר..)

       

      זה רק סיפור נכון?

      או לכל הפחות אמת מזמן אחר? זמן עבר..

       

      נכון?!

      בטוח נכון.

       

      .. שרקייה... פששש איך הזכרת לי את המילה הנפלאה הזו.

      ולחשוב שרק לפני שבועות ספורים חוויתי אותה.. מופלא.

        5/5/09 21:43:


      אנל'א אוהבת רוחות

      אבל שרקייה

      זה כבר סיפור אחר !

       

       

        5/5/09 21:28:

      מאז ומתמיד היו לי יחסים גרועים מאד עם רוחות.

       

      משהו בבטן שלי תמיד מיאן לקבל אותם.

        5/5/09 20:20:

      כשהייתי ילדה היתה לי חתולה בשם סופי

      יום אחד היא ברחה, כנראה גם לה המרחבים קראו

      אחרי שבוע היא חזרה עם זנב בין הרגלים

      מי יודע, אולי גם סופי שלך תשוב..

      אני בטוח אשוב כשיחזרו הכוכבים :)

        5/5/09 20:05:


      אווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

       

      הרבה רוח הוצאת לי עכשיו מהריאות ומפה

      כשאין לי מילים

      אני מדברת ברוחות.

      :)

        5/5/09 19:53:

      צטט: מושכת בעט 2009-05-05 07:44:25


      כל כך יפה!

       

      אבל כואב..

        5/5/09 19:53:

      צטט: עליזהלה 2009-05-05 07:28:14

      סופי זה שם נשי לרוח...מזרחית

      ...

      א ת ה   כ ו ת ב   נ פ ל א

      נכון! לא שמתי לב. התכוונתי לסופה והבאת לי את אלת החוכמה סופיה. תודה לך!

       

        5/5/09 19:52:

      צטט: הזוייה 2009-05-05 07:26:26

      יש רוחות שלא חל עליהן עִקָּרוֹן ההקפאה, נגזר עליהן קִיּוּם נצחי כאילו הבעלבוסטה עליהם נושף בעורפם ותובע שיישארו איתו לעד.אבל הם רוח מתה. ואני אומרת שעם כל האכזריות בפרידה, הרוח הופכת מאָסִיר למשוחרר ואתה צריך לשמוח שהיית השופט החומל ונתת לה חנינה.

      לפעמים צריך לנתק את עצמך מהמכשירים ובלוני החַמְצָן כדי להצליח לנשום לבד רק בשביל למצוא רוח חדשה: ) 

      מקווה שיעברו עליך ימים קלים.

      הסוהר החונן מוותר על עונשו , מטה חסד, מוחל ומעניק  לעצמו. אכן כן.

      אך האויר, החודר על נקלה בימים כתיקנם, ממאן. מסתנן באיטיות, מפעפע, מגיח כמסיג גבול הססני.

      והיום הרוח פסקה, על נקלה התפזר האובך וענני גשם כמעט--כמעט דמעו עימי.

      הללויה.

       

        5/5/09 07:44:

      כל כך יפה!
        5/5/09 07:28:

      סופי זה שם נשי לרוח...מזרחית

      ...

      א ת ה   כ ו ת ב   נ פ ל א

        5/5/09 07:26:
      יש רוחות שלא חל עליהן עִקָּרוֹן ההקפאה, נגזר עליהן קִיּוּם נצחי כאילו הבעלבוסטה עליהם נושף בעורפם ותובע שיישארו איתו לעד.אבל הם רוח מתה. ואני אומרת שעם כל האכזריות בפרידה, הרוח הופכת מאָסִיר למשוחרר ואתה צריך לשמוח שהיית השופט החומל ונתת לה חנינה.

      לפעמים צריך לנתק את עצמך מהמכשירים ובלוני החַמְצָן כדי להצליח לנשום לבד רק בשביל למצוא רוח חדשה: ) 

      מקווה שיעברו עליך ימים קלים.

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין