
שלום לכולם, אני מוצאת עצמי לקראת או בתקופה של המון פרידות שמן הסתם חלקן יאפשרו התחלות חדשות.אני מסיימת בקרוב מקום עבודה שעבדתי בו שנים מספר באהבה גדולה והגיעה הרגע להמשיך הלאה, ביתי הצעירה עוברת לתיכון ומסיימת בית ספר בו הייתה 10 שנים (כולל גן) ויחד עם ביתי הגדולה אנו חלק מבית הספר כבר 13 שנה. ביתי הבכורה מסיימת י"ב ואוטוטו קופצת למדים ונהיית חיילת. וכסיום חברה נוסעת לשנתיים פלוס לארה"ב. וואוו אני שואלת את עצמי לאחרונה מה זה אומר? וגאה בעצמי על כך שאני ללא לחצים עד כה וללא דרמות ואפילו בתחושה של יהייה בסדר לא ממש ברורה. מן ידיעה שאני צריכה לשמר את הייהייה בסדרכי תחושה זו היא הנותנת לי את הכוחות. לא קל להפרד ובטח לא בכל כך הרבה רבדים. אני חושבת שהיו לי הרבה סוגיי פרידות בחיי ועברתי תהליכים שונים של פרידות כמו כולנו. בעבודתי אני למדתי להפרד אחרת הנערים והנערות נמצאים אצלנו לתקופות לא תמיד ברורות ובין יום לחצי שנה. הפרידות שלהם לימדו אותי המון לימדו אותי את האפשרות להיפרד אחרת לראות קדימה לדעת שעשיתי המון כדי להתקדם הלאה ויש בי הכוחות להתמודד. אני מסיימת ויודעת שעוד תמונות של זיכרון הולכות איתי ועוד אהבה הולכת איתי ועוד למידה וחוויות והתרגשויות הולכות איתי ומזה אני לא אפרד לעולם . מאחלת גם לכם פרידות נכונות.... |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא תמיד פרידות הן נכונות. יש כאלו חד צדדיות וכאלו הדדיות.
הפרידות שדיברת עליהן פה זה משהו שונה. מסיימים בית ספר תיכון 12 שנות לימוד עם ידע עם בגרות ועוברים הלאה זה משהו טבעי.
פרידה בגירושים כמו אצלי בפרק א' זה נוראי קשה ולא ניתן להבנה. רק עם הזמן אולי מתגברים אבל בנוסף גם חוששים מהבא הלאה.
פרידות קורות זה נכון אי אפשר להתחמק ואי אפשר להיות בקשר בכוח עם אחר שלא מעוניין.
פרידות זה עצב ושמחה אבל תמיד נשאר טעם של עוד.
אכן ויחד עם זאת אפשר רק לחבק ולהזכיר שאת שם בישבילה.