איך באת לזמן כ"כ קצר, חייכת, חיבקת, נגעת, ו"סידרת" לעצמך מקום בלב שלי. איך באת לזמן כ"כ קצר, בכל הכוח, ואז נעלמת. כ"כ מחכה שתפתיע אותי פתאום ותתקשר. סתם ככה כי חשבת עלי, כי עברתי לך פתאום במחשבות. רוצה לדעת שאתה עדיין חושב עלי (למרות שאני יודעת). כ"כ מחכה שתפתיע אותי פתאום ותתקשר, ואז תגיד שאתה רוצה שניפגש. שתבוא ותגיד שאתה מצטער שככה נעלמת, שתספר לי כמה התגעגעת.
יושב אצלך בכיס מכתב שנתתי לך שמספר לך כמה אני מתגעגעת אליך, ואתה בוחר להתעלם ממנו. איך?
אני קצת חיה באשליות, הא? יושבת ומחכה למשהו שכנראה כבר היה קורה, אם היה צריך לקרות... ובכלל, למה אני יושבת ומחכה למישהו שככה בקלות בחר לוותר? למה אני לא מצליחה לחתוך ולהמשיך הלאה? האמונה, התקווה, הציפייה, כנראה חזקות יותר מכל לב שבור.
רק מקווה שלא תיזכר לחזור, כשאני כבר לא אהיה פה..
|