רואה לך בעיניים
פוסטים אחרונים
- היכן אנחנו נפגשים? 24/11/15
- חשיבות איזון התדרים האלקטרומגנטיים בגופנו 27/7/15
- הקשר בין פעימת כדור הארץ לבריאות שלנו 26/7/15
- דיבורים 14/10/11
- עולם הדימויים 25/6/11
- תביעת העצמיות 19/6/11
ארכיון
צירוף מקרים
לפני שנים כשהנושא הרוחני-מיסטי החל לבעור בתוכי הייתה לי כמיהה עזה לתקשר עם ישויות. זה היה עוד לפני שלמדתי תקשור (התקשור הוא בילד-אין בכולנו ותמיד אנו משתמשים בו בלי שנרגיש, אלא שבקורס למדנו לשחרר את חסמי הפחד והשליטה ו"לפתוח" את הערוץ הזה ולאפשר למידע לצאת במודע)
אני זוכרת שאחרי שקראתי את הספר "איך להיפתח לתקשור" של סנאיה רומן, רציתי מיד לנסות את השיטה של תקשור בכתיבה. למחרת בבוקר פיזרתי את הילדים בגן ובבתי הספר, שתיתי את התה שלי ואמרתי לעצמי זה הרגע המתאים להתחיל.. אבל לפני כן, הדלקתי את הטלווזיה..
על המרקע הופיעה תוכנית הבוקר של רבקה מיכאלי, ובזמן ששתיתי את התה שלי מול המסך, התיישבה לצידה של מיכאלי אישה מאוד מרשימה כבת 50 לערך. עיניה הבהירות ושערה האפור נרשמו היטב בזכרוני. האישה המרשימה דיברה על הספר שכתבה בעקבות מותה הטראגי של בתה יעל בתאונה. הסיפור המיוחד שמאחורי האישה היה שהיא כתבה את כל הספר דרך תקשור. היא סיפרה שהיא תקשרה עם בתה המנוחה.. בדרך של כתיבה.. לא להאמין היא גם הראתה לרבקה כיצד היא התאמנה בסוג כזה של תקשור איך היא החזיקה את העט על הדף ואיך החלה ליצור מעגלים קטנים ולאט לאט תוך אימון היד המרחפת והאוחזת קלות בעט, החלה בתה ליצור קשר איתה. היא גם מסרה לה מידע היכן היא הסתירה שירים שכתבה. האם גם מצאה אותם.. ואני חשבתי לעצמי זה הרי צירוף מקרים מקסים.. גם אני רציתי לתקשר בכתב היום..
אז נגשתי למלאכה, לקחתי דף ועט ואחזתי את העט קלות, בידי הרופפת, ציירתי לי מעגלים, ועוד מעגלים, ועוד מעגלים.. בערך עשרים דקות. ניסיתי לשאול: "היי, האם יש שם מישהו שמעוניין להתכתב איתי..אולי..??".. אבל כלום (כולם
מאוכזבת, הנחתי בצד את העט והנייר. נכנסתי לציברוח..מין דכאון שכזה. תוהה למה לא הולך לי.. מדוע אני לא מצליחה לתקשר?
בראשי עלו "מחשבות": "מדוע לא תצאי היום לנחלת בנימין מזמן לא ביקרת את רוכלי הבדים הססגוניים שאת אוהבת"
עניתי ל"מחשבות" שלי "לא בא לי, ושחוץ מזה כבר מאוחר וזה לא הזמן המתאים לכך".
"מחשבותיי" ניסו שוב: אולי בכל זאת תלכי, הרי הבטחת לאריאל את הצמיד ההוא מהיריד בנחלה, היום יום שלישי.."
..נו טוב השבתי ל"מחשבות" שלי. יצאתי לכיוון תל אביב והגעתי לנחלה, האמת בחוסר רצון. מייד רציתי לפנות חזרה הביתה אך באותו הרגע צדו עיניי דמות של אישה יפה מרשימה בת חמישים לערך, עיניה הכחולות ושערה האפור הותירו בי רושם עז.. היא טיילה לה בין הדוכנים. ואני הולכת, נמשכת אליה, מתבוננת בה ונוגעת בה.. "האין זו את - שדיברת אודות בתך בתוכנית הבוקר של רבקה מיכאלי?" פוערת את עיניה לרווחה ומשתאה "כבר שידרו את זה בטלוויזה?" היא שואלת. "כן, ודאי" עניתי.. הרגשתי צורך לנחם אותה, היא השתפכה וסיפרה את סיפורה והמליצה לי לקרוא את ספרה. חיבקתי את האישה הזרה הזו שלא הכרתי מעודי..ונפרדנו לשלום.
ואתם הגידו נא לי ידידיי, האין זהו צירוף מקרים??
|
יצא לי לכתוב ..) אין נשמע, אין נראה ואין נכתב.. 
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נשמע מטורף, מרגיש מטורף אבל כל הנושא הזה התחיל לעניין אותי לפני חודש.
מעניין אותי עם עשית עם זה משהו?
הי דבי,
לדעתי, המושג "צירוף מקרים" איננו מדויק, או איננו בכלל..
לכל יש סיבה ומסובב. כשנמצא את ה"סיבה" יקל לנו.
כשאנו פתוחים לקבל - מגיע אלינו המידע.
בהצלחה.
וואו מדהים!!!
אשוב עם כוכב בצהרי היום
ליאורה שלי - מאזנת אנרגתית,
מודה לך על ששיתפת אותנו בהתנסויותייך - ירדת לסוף דעתי בעניין
דבי סיפור מקסים, זוכרת אותו בזמן אמת, הסנכון שלנו עם היקום הוא כל כך נפלא מראה באמת עד כמה אנחנו במרכז שלנו!
לגבי תקשור בכתיבה, אז זהו שזה קורה ובהחלט השתמשתי בכלי הזה כשעוד לא היתה לי באמת "אמונה" לגבי היכולות של הכלי שלי לשמוע משהו מלבד את עצמי. מה שעשיתי היה לתקשר עם אמא שלי הנהדרת שהלכה לעולמה והיתה מתקשרת בעצמה. מה שהחלטתי זה להשתמש ביד הימנית שלי לכתיבה (כי בין השאר אני גם שמאלית) על מנת לראות האם אני מנחה את הכתיבה ברעיונותי ובכוחותי או לא.
מה שקרה חברות יקרות זה שאחרי עשרות עמודים של כתיבה ביד ימין עם מסרים שהתממשו לאחר מכן ובגדול ובצורה מדהימה...אמא שלי פשוט התעייפה מלייצר כל כך הרבה אנרגיה של לכתוב במקומי והיא הודיעה לי שהיא לוקחת יומיים פס מהשגיונות שלי על מנת להתאושש כי עייפתי אותה ושהיא תקשרה איתי בצורה הזו רק על מנת לחזק אותי ולפתוח בי את היכולות הללו עם עולם הרוח, אבל להסביר שאנחנו גם לא צריכים את צורת התקשור האינטואיטיבי לאורך זמן כי אם אנחנו רוצים ואנחנו פותחים את האנטנות המידע יזרום ונוכל להשתמש בו בקלות רבה...זהו זה היה השיתוף שלי לגבי התחלת ההתחלות.אוהבת.
דבי יקרה.
אהבתי.
גם אותי מפעימים כל פעם מחדש
צירופים המקרים
שהם מצטרפים מלמעלה לנס קסום אחד!
יום מופלא,
באהבה,
אילנה
אה, המישהו הזה שובב לגמרי.
עושה מלאן שטויות ולא פוחד להרגיז אותנו וללמד אותנו דברים, גם בדרך הקשה.
הוא יודע שגם אם נכעס עליו נורא לפעמים הוא יישרוד את הכעס הזה שלנו, כי זה יעבור לנו ובסוף בסוף בסוף נבין.
רונית מרנינה שכמוך,
יפה ה'רקם = מקרה, נחמד ביותר,
הספר ייצא בעתיד הרחוק, ומבטיחה להקדיש לך אותו באהבה גדולה לאישה גדולה
תודה לך מקרב לב
יש לי הרגשה שבסוף כן תכתבי ספר
או שכבר כתבת והוא טרם יצא לאור?
אז רוצה אני להיות הראשונה שתקדישי לי אותו
בכל מקרה - מסכימה שאין צירוף מקרים
ובקריאה הפוכה ה' רקם - הלא כן?
אוסנת חביבתי,
אני תמיד אומרת שצריך להסתכל על הדברים מזוית ראיה שונה ולהבין שמה שאנו רוצים יבוא בדרכים אחרות ואולי גם לא..
"המחשבות" שלי היו קולות הקוראים לי ומדברים איתי .., רק שאז העדפתי לא להתייחס אליהם ולהתמקד ברצון שלי לתקשר בדרכים שונות..
תודה לך יקירה
היי יקירה..
איזה סיפור !
מדהים איך שהחיים מכוונים אותנו..
מגיע לך כוכב..רק שאזל במלאי..אני עוד אשוב :-)
חן חן לך אהובה,
אחבקך ואנשק בחזרה
והנה עוד צירוף מקרים:
התחשק לי לבקר אותך בבלוגך
והנה לשמחתי פוסט חדש.
האין זה צירוף מקרים כה משמח
שאוכל לככב את חברתי המקסימה
כבר כעת על פוסטה הטרי?
אפשר לצרף גם נשיקה לכוכב?
צרופי מקרים קורים לכולם ולמעשה הכל מכוון. יכול להיות שישנם אנשים שפתוחים יותר לתרגם סיטואציות מקריות לדברים מכוונים מאשר כאלה הרואים את הדברים כמו שהם.
טלי יקרה,
בהזדמנות תצטטי לי בבקשה מה אומרים שם בלול אצל אולת בנושא זה מעניין אותי לדעת
ומי זה המישהו הזה לדעתך?
תודה לך נויה יקרה..
שולחת לך חיבוק ממני
דבי יקרה
איזה סיפור מקסים !
התמוגגתי...
ואני .. את יודעת כבר,
רואה בצירופי המקרים סימני דרך מן היקום
כיף לקרא אותך
נויה