כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הטרמילר

    טירמלתי*
    טיילתי עם תרמיל.

    לצאת כמוני לטירמול בגיל 53 פירושו לצאת ללא אגו ותבנית, לפי תוכנית כללית המגדירה נקודות יציאה וחזרה במפה ובזמן, אם בכלל.

    עזבתי כל מה שידעתי. פשוט קמתי, טירמלתי וחזרתי וכמו נולדתי מחדש. צאו לטרמל בעולם תרבותי אחר ומצאתם שלווה גדולה.



    המונח 'טרמילר' חדש. עניינו לכידת האגו וקשירתו באופן שלא יפריע. לא יבלוט בתנועה קדימה, הלאה.

    פיתוח עברי למונח "מוצ'ילר", מהמילה הספרדית "מוצ'ילה", בעברית תרמיל.

    מכאן, מוצ'ילר פירושו 'תרמילאי' ומעתה, גם 'טרמילר'. המונח בכל הטייה הומצא על ידי והזכויות שמורות לי.

    לתפיסתי, הנווד עם תרמיל ומקל, או המוצ'ילר, כפי שהוכר עד מחצית המאה הקודמת שינה דמותו ואינו עוד.

    במקומו, קיים תרמילאי מודרני שהתפתח ב-70 שנה לדמות אחרת במהות.

    סביבתו השתנתה. לינה במערות ואבוסים, ופונדקי דרכים וכנסיות נעלמה מעולמו החדש.

    כיום, טרמילרים מטרמלים כטיילים מצויידים היטב לטראק בשטח, אך לנים בהוסטלים ברמת מלונות סבירים ובמחירים, שעדיין מתאימים למטייל צעיר שאמצעיו דלים, המטייל בתקציב נמוך.

    טרמילר או טרמילרית, בוגרים כבני 45 ומעלה, המטיילים עם תרמיל לאורך זמן, כשיכולים כלכלית גם אחרת. הם יוצאים למסע ונעים בו כבודד/ה בלתי תלוי/ה.

    כל היתר נוצר...

    0

    מסע חיי - פוסט 17 - כביסה

    56 תגובות   יום שלישי, 5/5/09, 18:00

    רוכל בחוף דה אורו, אקפולקו מכסיקו 

    אלכוהוליזם לא זר לי. כבן ארבע עשרה הייתי, כשאימי חזרה משנת 'עסקים' בארה"ב. הביאה עימה הרגלי שתיה שהפכו אותה מהר מאד לשיכורה בימי שישי. הייתה עומדת ומבשלת במטבח הגדול, מעשנת ברצף ומטביעה דיכאונה ותסכולה בשתייה.

    שותה הייתה כמות גדולה בעשרות מזיגות קטנות מבקבוק הוודקה, זה שהיה מוסתר בין בקבוקי השמן והחומץ במדף התחתון, בין מדפי התבלינים. שם עמדה בפינת העבודה, הכיור מצידה, מסתיר אותה היטב מעיני הנמצאים בחדר האוכל הגדול, בוודאי לאלו שעמדו מעבר או סביב לשולחן הרחב. כך, למעשה בסוף יום הבישול הייתה שיכורה כלוט.

    ארוחת ליל שבת הייתה לאור נרות שבת רבים, נעוצים היו כבמסדר שורת פמוטי 'ירושה' עטורי פיתוחי כסף.

    מחד, שולחן גדול וערוך היטב על מפה צחורה כשלג ומערכות כלים לשבת, חלות מתוקות מכוסות מפה רקומה, כזו שעוברת מדור לדור וגביע כסף גדול, שהבאתי אני לאחד מימי הנישואים שלהם, עמד מלא יין ישן נושן מוכן לקידוש, ומאידך, שתיקה רועמת אחרי מריבות קולניות שלה, עם עצמה, אתנו, אך בעיקר עם אבינו, אותו נהגה להאשים בהתעסקות עם אחרות ובהתחסדות צינית, כאילו היה זה רק שיגעון שלה.

    לנו, כבר שיעמם הדפוס הזה. אימנו הבישה והפכה לעול מעיק, אבל לא יכולנו שלא לעבור את השלב הזה כל ליל שבת לפני ארוחות 'יום שישי' המשפחתית', וכך במשך שנים רבות.

    היא המשיכה בכך גם אחרי שעזבתי את הבית, וככל הידוע לי המשיכה בכך הלאה אונסת את אבי לרצות אותה במיני אופנים שונים. הכי אהבה להתלבש כנסיכה, להלבישו כנסיך ולצאת לסיבוב גדול שעבר תמיד במסעדת דגים טובה. בבית שמרו על כשרות, בחוץ אכלו שרצים מן קימוט כזה של ערכים.

    מסדר האוכל כל יום שישי הפריע לנו חברתית מאז היינו ילדים קטנים. לא יכולנו להיות אף פעם בהתאספות של יום שישי בערב. אפשר היה לאכול בשש, אבל אימי מעולם לא הספיקה לסיים את תריסר המערכות שלה לפני שמונה בערב. הורי קראו לזה משפחה וערכים ולי נשארו מזה בעקר זיכרונות חרוכים, בגלל הצביעות שלה ותמיכתו בה.  

    בוודאי היו בה גם חיובי ונעים רק שאני לא יכול להיזכר באלה. אולי פעם.

    בין החפצים שהעבירה עם אבי לבית האבות שם רכשו יחד בית, היה 'מקבץ' לא קטן של בקבוקי וודקה, שהיא כמובן לא זכתה כבר לשתות.

    אלה נותרו ביתמותם, חלקם דחוסים במקפיא של אבי הדימנסי, ואם ישאל יענה מיד כאילו אז,

    'אני יודע? אמא אוהבת!". ואם יאמרו לו, 'על איזה אמא אתה מדבר?' יתחיל לספר שוב 'איך קרה האסון שהלכה לו', ויפרט שהוא 'לא יודע מה רוצה ממנו ההוא של מעלה, כי לקח ממנו את אימו ועכשיו את אשתו'.

    את אובדן בנו בכורו אינו מזכיר בעניין אובדנן של הנשים שאהב.

    אם יזכירו לו שאין אמא כבר שנתיים ושהחיים ממשיכים ושיש ילדים, נכדים ונינים, יאמר, 'אולי מישהו יבוא לבקר, שיהיה'...  

    הוא עד כמה שידוע לי, לא שותה כלל, אלא להקלת קירור הצטננות. 

    *** 

    אקפולקו בשעת בוקר מאוחרת, הזכירה לי את האווירה באזור טיילת שפת הים באילת, רק שהכול הרבה יותר גדול. הנוף יותר פתוח ונרחב מערבה, אל מרחבי הפסיפיק, ופנימה אל מפרץ ענק ורחב ידיים בכיוון דרום מזרח.

    זו תמונת הנוף אליה נחשפתי ברגע צאתי מטרמינל האוטובוסים. לקח לי רק מעט זמן להיפרד בתודה מבני הזוג ומתינוקם הארוז צמר תכלת. חשתי שהיה עליי לסרב להזמנה 'לאכול איתם במסעדה ולנסוע עימם' לביתם, להתארח. עד הרגע אני חש שפספסתי בגדול. עדיין לא ידעתי לחיות, עדיין.

    אקפולקו מדהימה ביופייה, ונסיעה בכביש הים הגבוה המתפתל בהר, חשפה נוף מהמם. המקום מיועד לזוגות אוהבים. אני לבד, אז חציתי עברתי את העיר לדרומה, הגעתי אל שער הברזל הגדול, וכמו באתר האינטרנט, אמנם היה לחצן פעמון לשמאלו, וצלצול אחד קצר הביא שומר במדים אפורים חגור אקדח ומכשיר קשר בידו, מחויך פתח, קידם אותי בברכה, ועיגל בזרועו כמזמין להיכנס פנימה.

    נכנסתי אל חצר גדולה ובה מבנה גדול ולבן, על קירו נצבעו אותיות ענק מרכיבות את שם הוסטל 'קינגדום'. הוסטל חדש הוקם במקום בית ספר לספורט שנסגר. 'כפר אולימפי' לספורטאים עם מגרשי ספורט, בריכה אולימפית פתוחה והמון 'פסיליטיס', נמצא על צומת ראשית בדרך פוארטו מרקוז.

    אתר אינטרנט מבטיח אבל מאחוריו אין כלום. לא אהבתי את המקום. חדש, מנהלו חדש, הכל חדש אבל אין שם עדיין הוסטל. תפסתי מיטה תחתונה קרובה לדלת הכניסה ונכנסתי למקלחת. נקי, יצאתי לתשעים אחוזי לחות, לבדוק את חדר האינטרנט שליד משרד הקבלה בו ישב המנהל.

    האינטרנט 'איטי' בחדר ללא מזגן, חם לח מגעיל. יצאתי והנה, צעיר אמריקאי גבוה, קצת תימהוני משהו. רצה 'לעשות כביסה' ועמד לחפש מכבסה באזור. חשבתי שכדאי יהיה שאצא איתו לעיירה הסמוכה, לאתר מכבסה. יצאנו ואחרי שעה וחצי חזרנו משלא מצאנו כזו.

    בבקר צעדתי כרבע שעה אל חוף הים.

    הרחובות מטונפים, העוני מרוד, וכמות הבטלנים מכל גיל מין וצבע, מאות, יושבים או שוכבים או שעונים אבל אף לא אחד בתנועת עשייה, מלבד הכלבים הרבים. 

    פה ושם ילד קטן מגלגל פחית בריצה, ואני הופך להיות 'חדשות היום' עבורו. נעמד מביט בי עד שאני מתרחק ממנו ועד שאני שומע את רעש הפחית המגולגלת על האספלט שאיבד צבעו כבר לפני שנים רבות.

    ככל שהתקרבתי אל החוף, נראו בתים סבירים יותר ויותר עד לוילות מטופחות מאחורי חומות ודלתות ברזל. חוף הים הדהים ביופיו. מפרץ שרוחבו קילומטר עד שניים ולשונות אדמה עם הרים מסולעים, חודרות אל האוקיינוס הפסיספי, למרחק הנראה כרוחבו המלא של מפרץ 'דה אורו'.  

    התהלכתי לאורך מסעדות, ירדתי דרך אחת מהן במדרגות אל חולות החוף. על החולות נמתחה המסעדה ככולן, הציבה שולחנות וכסאות תחת שמשיות עשויות ענפי דקלים.

    חוף אקזוטי יפיפה ושקט. כמו בכל מקום תיירות במכסיקו, גם בחוף שקט זה אין רגע של שקט מוחלט ממש. מידי כמה דקות מגיחים 'עופות חול' בדמות רוכלים ורוכלות ומרכולתם. החל ב-'משהו לאכול או לשתות' דרך תכשיטים כובעים ובגדי חוף, משקפיים ומופעי נחשים ענקיים וזעירים, הנעשים לפניכם כמו 'ריקוד אישי' משהו.

    נשים מציעות מסג' והרבה כאלה בכללן ילדות צעירות. כולם כאחד, מחפשים פרנסה, את 'הפסו', והכל מתחיל בתחינה 'אונו פסו פורפאבור. סניור אונו פסו פורפאבור' (שקל אחד בבקשה אדוני, חוזר על עצמו) ונגמר ב-'נו, גראסייאס סניורה' (לא תודה גברת) תוך ניסיון מבוקר לשלוט ביצרי מלצעוק 'די!'.

    התיישבתי אחרי סיור חוף ארוך, והתבוננות בנוף התיירות שרובה מכסיקנית עממית. מעלי, מחסה מצל של ענפי דקל, הזמנתי לארוחת הצהרים דג ים מעולה. אני לא זוכר את שמו, אך הומלץ לי על ידי משפחה מכסיקנית בזמן ששתינו יחד כמה סבבי בירה. נהניתי מאד. התענגתי ברוגע מלא נותן לגופי מעט מנוחה.

    בהוסטל התיישבתי להעביר צילומים באינטרנט, וחיפשת נתיב הלאה. משקפי הקריאה המעולות שלי, מהסוג הגמיש, נשארו להן ליד המחשב כשהלכתי לחדרי ומיד, חזרתי וביקשתי מפתח שמסרתי למנקה האחראית גם על חדר המחשב, (כמו גם על המטבחון שלידו) ונכנסתי לקחת את משקפיי. אין, אין משקפיים.

    אני היחיד הנמצא במקום. מלבדי רק השומר והמנקה שבידה המפתח, והיא זו שפתחה את החדר לאחר לכתי 'בכדי לסגור בו את האור שהשארתי'.

    "לא ראיתי משקפיים. משקפיים? לא, לא ראיתי" אמרה הגנבת.

    יש שיאמרו 'מסכנה עזוב אותה', אז עזבתי. חבל, כי אחי הביא לי אותם מבלגיה ערב היציאה שלי, אח'לה משקפיים. 'הגנבת' קיבלה טיפ כשהכנתי קפה במטבחון, נתתי לה להרגיש טוב. אז לאלף עזאזל, למה לגנוב למה?

    האמריקאי התימהוני שחיפש מכבסה, לן בחדרי מעליי. הוא הופיע מהחשיכה והעביר אותי הלאה למסלול החיים השוטף. "היי מה קורה?" שאלתי אותו באנגלית משקיבל אותי בהיי משלו, "פיין" ענה. 

    "נו, סידרת את הכביסה שלך?", "לא" ענה מחוייך במבוכה. "פגשת כבר את החבר'ה שלך שחיכית להם אתמול?" המשכתי, "לא. לא מסתדר... אולי מחר. אתה כיבסת כבר?" שאל, "עדיין לא, אבל עם אתה רוצה, מחר בבקר אני הולך לקנות כרטיס אוטובוס במשרד כרטיסים במרכז הקניות האזורי, שלוש תחנות אוטובוס דרומה.

    בדקתי, שם יש מכבסה ל-'ניקוי מהיום למחר' בוא עכשיו, נמסור כביסה, ומחר בבקר ניקח אותה" הצעתי ונסענו. מסרנו כביסה בחבילה אחת משותפת, חסכנו חצי מההוצאה ועוד הצלחנו למסור ממש בזמן הסגירה בשמונה וחצי בערב. התפרן היה מאושר, קנינו בסופר ליד, מים וחטיפים לחגוג. כרטיס לאוטובוס אין במשרדי הנסיעות. 

    חשבתי שלמחרת אסע לטרמינל האוטובוסים המיוחד, לא רחוק מהמכבסה, אקנה כרטיס שעה לפני, ואסע למכסיקו סיטי שוב, הפעם אפגוש את משפחת חתני שביקש לפגוש אותם 'אם אני ממילא כבר עובר'. ידעתי שישמח וכיוונתי לעשות זאת. חשבתי גם למצוא טיסה טובה דרומה מנמל התעופה הגדול במכסיקו.

    חזרנו לצומת באוטובוס יחד, השותף לכביסה ואני. הוא לא הראה עניין לראות את המופע הנחשב משהיה יקר במונחי 'תפרנים'. עצרתי מונית, ולמזלי הנהג מכסיקני צעיר והבין מעט אנגלית. נסענו ארבעים קילומטר צפונה אל 'לה קוואבראדה', הוא 'צוק הקפיצות' המפורסם בצוקי אקפולקו, כדי שאראה מופע לילה מיוחד המתחיל בשעה עשר. קבענו שיחכה ואחזור אתו להוסטל. 

    'מיוחד' כי יש מופעים גם לפני, כל הזמן. אבל בעשר בלילה, מתקיים המופע האחרון והמרהיב במיוחד. במופע זיקוקים בידי הקופצים מגובה ארבעים וחמישה מטר אל הים, או נכון יותר אל נקיק מים צר ועמוק. צריך להיות משהו מיוחד, ציפיתי למופע פיצוץ. הנסיעה ארכה כחצי השעה, הנהג המיומן חתך וזגזג בסמטאות העיר, עלה בכביש משובש שמצידיו בנייני שכונות צפופות וחשוכות, אל הר.

    הגענו ברבע לעשר בערך... 

    (המשך בפוסט 18)


    יש לך הזדמנות לקרוא איך הכל החל http://cafe.themarker.com/view.php?t=944431

    לנוחיותך קישוריות לפוסטים בבלוג 'מסע חיי' / הטרמילר

     

    הקדמה, טירמלתי בג'ונגל האדם והטבע 

    מבוא ופוסט 1   

    פוסט 2
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=950893
    פוסט 3
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954466

    פוסט 4
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954481
    פוסט 5
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954492
    פוסט 6
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960021
    פוסט 7
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960103
    פוסט 8
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960129
    פוסט 9
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960313
    פוסט 10
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960343
    פוסט 11
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=971571
    פוסט 12
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=981165
    פוסט 13
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=990816

    פוסט 14
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=999423
    פוסט 15
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1009138
    פוסט 16
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1014746
    פוסט 17
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1018609
    פוסט 18
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1026151
    פוסט 19
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1030139
    פוסט 20
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1035851
    פוסט 21
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1039854   
    פוסט 22
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1046725 
    פוסט 23 
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1056003 
    פוסט 24
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1059711
    פוסט 25

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1070274 

    פוסט 26 חלק א'
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1076964

     פוסט 26 חלק ב'  

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1081845

    פוסט 27

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1087630

    פוסט 28 

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1099663 

    פוסט 29

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1105193 

    פוסט 30

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1110790  

    פוסט 31

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1133687 

    פוסט 32

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1144223 

    פוסט 33

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1151463

    פוסט 34

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1163117

    פוסט 35 

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1181017

    פוסט 36

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1185977  

    פוסט 37

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1196040

    פוסט 38

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1201970

    פוסט 39

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1214513 

    הנך בפוסט 17

    תודה שהצטרפת למסע שלנו

    דרור

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (50)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: פיGי 2009-07-06 14:43:49


      מממ גמני מחכה למופע :)

      נחמד לי שאת כאן. תודה

       

        6/7/09 14:43:

      מממ גמני מחכה למופע :)
        12/5/09 11:00:

      צטט: מדהימה50 2009-05-12 10:34:38


      ממשיכה בצמאון

      :)

       

        12/5/09 10:34:

      ממשיכה בצמאון
        10/5/09 11:53:

      צטט: המון חרמון- הסוויטה. 2009-05-09 15:46:04

      צטט: טרמילר* (מוצ'ילר) 2009-05-05 20:03:11

      צטט: המון חרמון- הסוויטה. 2009-05-05 18:51:01


      ואין לי אלא להתקנא בך ידידי...

      משתף אותך בכייף למה להתקנא,

      תכנן אחד כזה זה לא בשמים,

      ותודה שאתה מלווה אותי מגיב ומככב

       

      חברי דרור,

      יש היוצאים למסע כדי לעבור כברת דרך,

      ויש כמותך, שעברו כברת דרך בטרם יצאו למסע.

      אני, אתך צועד.

      בני.

       

      שמח על חברה טובה, בוא תמשיך איתי הלאה

       

      צטט: טרמילר* (מוצ'ילר) 2009-05-05 20:03:11

      צטט: המון חרמון- הסוויטה. 2009-05-05 18:51:01


      ואין לי אלא להתקנא בך ידידי...

      משתף אותך בכייף למה להתקנא,

      תכנן אחד כזה זה לא בשמים,

      ותודה שאתה מלווה אותי מגיב ומככב

       

      חברי דרור,

      יש היוצאים למסע כדי לעבור כברת דרך,

      ויש כמותך, שעברו כברת דרך בטרם יצאו למסע.

      אני, אתך צועד.

      בני.

       

      צטט: ליאורה בן יצחק 2009-05-07 23:12:02

      סיפור חיים ומסע מרתק *

      תודה, ליאורה

       

      ליאורה,

      שמח להודות שהתמדתך בליוויי במסע חיי, מפתיעה מכבדת מרגשת ומחמיאה גם יחד.

      לדעת שאת מרותקת, זו תחושה נהדרת לי ככותב חסר נסיון בשימוש במילה הכתובה

      לספר. לקבל מכותבת שירה כמוך, מילים כאלה, מקל על נשיאת משא הכתיבה,

      תודה לך ושבת שלום

      סיפור חיים ומסע מרתק *

      תודה, ליאורה

      צטט: *עדינה* 2009-05-07 20:15:38

      צטט: טרמילר* (מוצ'ילר) 2009-05-07 19:35:32


      עדינה, את רוצה רק חלקים טובים אה ?

      ברוררררררררר. מי לא?

       

      מת לשמוע איך זה נשמע ממך הבררר הזה....,

      יהיה בסדר, אני ממילא עורך מחדש שיתאים לפוסט

      אז את מקבלת רוטב מצומצם כבר, גורמה

      יחד עם זאת אני לקחתי את דבריך במשקלם הענייני גם, כי את שוקלת אצלי

      היטב. הופס... איך דילגתי מעל בור !

       

        7/5/09 20:15:

      צטט: טרמילר* (מוצ'ילר) 2009-05-07 19:35:32


      עדינה, את רוצה רק חלקים טובים אה ?

      ברוררררררררר. מי לא?

       


      עדינה, את רוצה רק חלקים טובים אה ?
        7/5/09 18:44:

      צטט: טרמילר* (מוצ'ילר) 2009-05-07 17:08:46

      צטט: טרמילר* (מוצ'ילר) 2009-05-07 13:25:39

      צטט: *עדינה* 2009-05-07 13:20:25

       

      ספר! אתה חייב להוציא ספר!

      נשיקה

      תודה חייכנית, זו המטרה.

       

      אם אמשיך לערוך ולספר כאן פוסט ביי פוסט

      ואקבל פידבק הולם ולא בוקס,

      אגש עם כל החבילה להוצאה לאור,

      עם כיס ללא חור.

       

      בשלב זה תגובתך היא

      ה-תוצאה

      הכי טובה עבורי.

       

      כייף שאת מלווה אותי, אמת X

       

      אתה עושה בחוכמה שאתה בודק כאן את הדופק,

      אבל תשאיר הפתעות גם לספר האמיתי, שיהיה לנו למה לצפות ...

      אל תיתן הכל ברצף, תן חלקים, טעימות ... תגרה אותנו ...

      אבל זו רק דעתי נבוך

       

       

       

      צטט: טרמילר* (מוצ'ילר) 2009-05-07 13:25:39

      צטט: *עדינה* 2009-05-07 13:20:25

       

      ספר! אתה חייב להוציא ספר!

      נשיקה

      תודה חייכנית, זו המטרה.

       

      אם אמשיך לערוך ולספר כאן פוסט ביי פוסט

      ואקבל פידבק הולם ולא בוקס,

      אגש עם כל החבילה להוצאה לאור,

      עם כיס ללא חור.

       

      בשלב זה תגובתך היא

      ה-תוצאה

      הכי טובה עבורי.

       

      כייף שאת מלווה אותי, אמת X

       

       

       

        7/5/09 13:20:

       

      ספר! אתה חייב להוציא ספר!

      נשיקה

      צטט: fanny-li 2009-05-07 11:06:25


      כשרון אדיר!!!

      אהבתי.

       

      תודה רבה שביקרת הגבת וכיכבת, להתראות

        7/5/09 11:06:


      כשרון אדיר!!!

      אהבתי.

      צטט: הדרור מספרת-סיפורים 2009-05-06 23:11:18

      *

      הפרק הפותח,(הבית) גם מרגש,גם מרתק, גם כתוב נפלא!

      סיפור המסע מענין, אכן..מעורר השראה...ככה לטייל, לחוות ולספוג

      לדעתי, ישנן חזרות שאינן "דוחפות " את הסיפור קדימה.

      החומר מצוין!

      סיפור מסע (משא)

      תודה.

       

      תודה רבה על שקראת הגבת וכיכבת. בעקר תודה על הביקורת. יש בזה הרבה,

      אשפר לקראת הפקה. הסקתי מסקנות לגבי הדחיפה. יחד עם זה המסע האמיתי

      החל אחרי זמן וזה מקבל ביטוי גם כאן. הפנמתי.

      אשמח מאד שתתלוי אלינו, אליי ולקוראי. ביי 

      *

      הפרק הפותח,(הבית) גם מרגש,גם מרתק, גם כתוב נפלא!

      סיפור המסע מענין, אכן..מעורר השראה...ככה לטייל, לחוות ולספוג

      לדעתי, ישנן חזרות שאינן "דוחפות " את הסיפור קדימה.

      החומר מצוין!

      סיפור מסע (משא)

      תודה.

      צטט: יהודית ש 2009-05-06 20:22:48

      אז הגעתי..........

      ו...........כרגיל

      מחכה לפרק הבא....

       

      יופי. תודה,

      תוך יומיים

       

        6/5/09 20:22:

      אז הגעתי..........

      ו...........כרגיל

      מחכה לפרק הבא....

       

      צטט: רחל נפרסטק 2009-05-06 17:17:46

      מרתק יותר מרגע לרגע

      אני מאד שמח שאת, אומרת כך. אמשיך לנסות ולהמשיך לרתק, תודה רבה רחל

       

        6/5/09 17:17:
      מרתק יותר מרגע לרגע

      צטט: d.double you 2009-05-06 08:48:39

      מעניין איך סיפורי המסעות בעולם מביאים אותך למסעות בזמן.*

       

      המסע בזמן הביאו אותי למסע בעולם

      ומתברר שוב, כי משא שלך, שלך הוא

      גם כשעובר הזמן. תודה רבה שאת איתי DW :) 

      צטט: דסיקה 2009-05-06 07:30:52

      אי אפשר שלא להתקנא בך.

      החלק הראשון המשפחתי העלה בי זכרונות עבר שהקפאתי בזמן.

      החלק השני מרתק ובשמחה הייתי מתחלפת איתך בנדודים ובחוויות של פעם בחיים.

      תודה תודה.

      אשוב לככב.

      כמה נעים להגשים, כמה נעים. המון תודה שאת קוראת אותי ומגיבה. 

       

      צטט: כש-רונית 2009-05-06 00:45:07


      אתה כותב יופי

      תודה רבה לך רונית, תודה רבה

       

      צטט: 2btami 2009-05-05 23:42:57

      איזה משקיען אתה.

      שני הסיפורים הם טיולים.

      אין לי מושג איזה מהם היה לך יותר משמעותי.

      אבל מה שבטוח-

      בשניהם אתה היית הצופה, הבוחן והמגיב.

      ואנחנו שותפים בזכותך. 

      תודה אני לא. אכן טיולים או אולי יותר מסעים/ות,

      שניהם משמעותיים עד רגע זה, הייתי ונותרתי צופה בוחן ואני ממשיך ומגיב

      וכל כך שמח עכשיו משאתם שותפים איתי למשא, ולך אישית המון תודה. 

       

        6/5/09 08:48:
      מעניין איך סיפורי המסעות בעולם מביאים אותך למסעות בזמן.*
        6/5/09 07:30:

      אי אפשר שלא להתקנא בך.

      החלק הראשון המשפחתי העלה בי זכרונות עבר שהקפאתי בזמן.

      החלק השני מרתק ובשמחה הייתי מתחלפת איתך בנדודים ובחוויות של פעם בחיים.

      תודה תודה.

      אשוב לככב.

        6/5/09 00:45:

      אתה כותב יופי
        5/5/09 23:42:

      איזה משקיען אתה.

      שני הסיפורים הם טיולים.

      אין לי מושג איזה מהם היה לך יותר משמעותי.

      אבל מה שבטוח-

      בשניהם אתה היית הצופה, הבוחן והמגיב.

      ואנחנו שותפים בזכותך. 

      צטט: פ ר י @@@ 2009-05-05 21:12:57

      :)))

      תודה פרי,

      לע שביקרת וכיכבת ואף הגבת בחיוך גדול ואדום

      בואי הרבה

       

      צטט: pinkason1 2009-05-05 21:23:07

      קצת ארוך אבל אהבתי המשך שבוע נפלא

       

      תודה רבה. מה לעשות שאני בצילום ופוטושופ חלש ?!

      תודה שהיית איתי. תישאר יהיה מעניין.

      צטט: בועז22 2009-05-05 21:23:04


      לפעמים, דברים שרואים משם, לא רואים מכאן...

      זה אמור, לפחות, לגבי חוויות הילדות.

      ובאשר לטיול:

      יש שם, בחו"ל הרחוק הזה, ריחוק וזמן המעניקים

      נקודת צפייה משובחת יותר על החיים.

      גם שם, גם כאן...

      תודה על השיתוף. כתוב נפלא.

      יצאת גדול. שוב אתה מדייק באבחנה שלך.

      תודה רבה שקראת אותי. להתראות 

       

        5/5/09 21:23:
      קצת ארוך אבל אהבתי המשך שבוע נפלא
        5/5/09 21:23:


      לפעמים, דברים שרואים משם, לא רואים מכאן...

      זה אמור, לפחות, לגבי חוויות הילדות.

      ובאשר לטיול:

      יש שם, בחו"ל הרחוק הזה, ריחוק וזמן המעניקים

      נקודת צפייה משובחת יותר על החיים.

      גם שם, גם כאן...

      תודה על השיתוף. כתוב נפלא.

      צטט: ענף 2009-05-05 21:07:10


      ספר וכתוב מה בא לך

      אקופולקו,כביסה ואמא

      תערובת

      מקנא בך על הטיול

       

      ..."ובן זונה מי שלא יספר ויכתוב" אה ? יא ענף מרכזי שכמוך :)

      תודה רבה כדר יקר

        5/5/09 21:12:
      :)))

      צטט: מודית 2009-05-05 20:31:14


      אהבתי בעיקר את הסיפור הראשון על האמא והאבא

      הוא אנושי מאד, חושפני ומעניין

      סיפוריי מסעות פחות מדברים אליי

      סמדר

      תודה רבה.

      המסע הזה כולו חושפני הכל נחשף. שמח שאהבת,

      וגם קיצרתי בשביל(ך) להיות פולטיקלי קורקט בעולם הפוסטואלי

      של בלוגים שמוטים. 

       

        5/5/09 21:07:


      ספר וכתוב מה בא לך

      אקופולקו,כביסה ואמא

      תערובת

      מקנא בך על הטיול

        5/5/09 20:31:


      אהבתי בעיקר את הסיפור הראשון על האמא והאבא

      הוא אנושי מאד, חושפני ומעניין

      סיפוריי מסעות פחות מדברים אליי

      סמדר

      צטט: אלונA 2009-05-05 20:24:44

      מתי מתי הפרק הבא...

      השארת אותי במתח,

      איזה כשרון!!!!!!!!!!!

      תאמיני לי שאני מתאפק. נותן זמן לעכל להגיב.

      גם נח טיפה אני כבר שנתיים במסע הזה. תודה רבה לך, להתראות 

       

      צטט: שונמית 2009-05-05 19:40:42

      איש יקר,

      כתיבתך מרתקת ושזורים בה סיפורים משפחתיים, שיש בהם

      כדי להבין שלקחת מרחק מעצמנו מקרב אותנו לנו.

      יצאתה לטיול שנופיו קדומים ומצאתה להתחבר לשורשייך

      המשפחתיים.

      אהבתי,

      שלומית

       

      :)) מקסימה. אני מקווה מאד שפתחתי דלת אצל אחרים שכמותי.

      עוד נכונו לנו סיפורי בשרים גם חלק מיושן ואיכותי חלקם מעשי.

      תודה לך ושמח שאת קוראת אותי, ונכון.

       

        5/5/09 20:24:

      מתי מתי הפרק הבא...

      השארת אותי במתח,

      איזה כשרון!!!!!!!!!!!

      צטט: ,תשוקי 2009-05-05 19:34:46


      סיפור מסע ?

      סיפור משא ?

      מענין ומרתק אין רגע דל.

       

      תמשיך ילד תמשיך.....

       

      שוקי

      תודה, רבה רבה שאתה איתי איש

       

      צטט: עמיר ברסקי 2009-05-05 19:28:57

      לבקשתך ולידיעתי הצנועה והמצומצמת יופי של כתיבה מענינת ומהלב. אולי כדאי להוסיף את הרגשתך כילד לאירועים הקשים והדרמטיים שחוית. זה יקפיץ את הסיפור למעלה.בגדול כתוב טוב עם תיאורים ספוגי אוירה אוטנטית, רואים ומרגישים שהיית

      במקומות יפים בפנים ובחוץ. בהמשך  אני חושב שאולי תוכל לצמצם קצת את תיאורי הכביסה. ושוב זו דעתי ואני לא סופר עמיר

      תודה רבה. פסיכולוג כמו פסיכולוג רוצה עוד, עוד מעט פנימה. זה בסדר, אני נכנס עד היכן שנותן צבע מספק לעניין והיתר נמצא אצל הקוראים בתוך עצמם. תאורי הכביסה (תרתי), יכלו להיות פרק שלם. מה פרק ?! ספר שלם ולרתק עדיין. תרמילאי או בלשוני טרמילר,

      (מוצ'ילר, המטייל עם תרמיל), עיסוקו השוטף העקרי מעבר לשימת לב לעולם חדש, בהפקת המסע שלו, בכל פרט, קטן כגדול. 

      במשך כל המסע דרוש לוודא שיש גב וידית אחיזה לפניך, כמו בטיפוס צוקים. כולל תאומים עם משרדי נסיעות חברות תעופה, מטוסים פרטיים, הוסטלים, בקרות גבול, משטרה מקומית, בנקים, חברות אוטובוסים, כספומטים, כסף מזומן מקומי או אחר, אשראי, צילומים, מצלמה, מערך חיווטים לתקשורת מותאם לכל ארץ להתחברות למחשב ולהעברת תצלומים.

      אינטרנט לאתר תחנה הבאה, ליצור קשר עם הארץ וקדימה עם התחנות הבאות, לתפור, לתקן, להיזהר משוד, להישדד, לשמור על בריאות לקבל הרעלה ועדיין לשרוד...

      להיות לבד במסע, זה לבד עם הכביסה ויש הרבה. כי מדובר בהוויה מתמשכת של דיבור פנימי בשפה שאינה מובנת לאף אחד סביבך, בחום גבוה עם לחות של 90% ולכלוך. כולל כביסת טקסיל, קיצוץ ציפורניים ועוד פרטים טכנו-ביולוגים שלא אפרט...עדיין.   

       

      אני שמח שכתבת את דעתך בפוסט, זה מוסיף ידע ותובנות לי, לך ולרבים אחרים החושבים "איך עושים את זה ?" 

      צטט: המון חרמון- הסוויטה. 2009-05-05 18:51:01


      ואין לי אלא להתקנא בך ידידי...

      משתף אותך בכייף למה להתקנא,

      תכנן אחד כזה זה לא בשמים,

      ותודה שאתה מלווה אותי מגיב ומככב

       

        5/5/09 19:40:

      איש יקר,

      כתיבתך מרתקת ושזורים בה סיפורים משפחתיים, שיש בהם

      כדי להבין שלקחת מרחק מעצמנו מקרב אותנו לנו.

      יצאתה לטיול שנופיו קדומים ומצאתה להתחבר לשורשייך

      המשפחתיים.

      אהבתי,

      שלומית

       

        5/5/09 19:34:


      סיפור מסע ?

      סיפור משא ?

      מענין ומרתק אין רגע דל.

       

      תמשיך ילד תמשיך.....

       

      שוקי

        5/5/09 19:28:

      לבקשתך ולידיעתי הצנועה והמצומצמת יופי של כתיבה מענינת ומהלב. אולי כדאי להוסיף את הרגשתך כילד לאירועים הקשים והדרמטיים שחוית. זה יקפיץ את הסיפור למעלה.בגדול כתוב טוב עם תיאורים ספוגי אוירה אוטנטית, רואים ומרגישים שהיית

      במקומות יפים בפנים ובחוץ. בהמשך  אני חושב שאולי תוכל לצמצם קצת את תיאורי הכביסה. ושוב זו דעתי ואני לא סופר עמיר


      ואין לי אלא להתקנא בך ידידי...

      פרופיל

      הטרמילר The Tarmiler
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון