פרק 11
סיפורה של גלית גלית ואורנה נפגשות בפאב..
"אז זהו? רומן של יומיים? איך את זורקת אותם כל כך מהר?" "משתמשת וזורקת. מותק, אין לי זמן לקשרים ארוכים ודביקים" ענתה אורנה בשחצנות. "לא נראה לי שאיציק יתקשר. השארתי לו הודעה אצל אימא שלו והוא לא חזר אלי" "על איזה איציק את מדברת? בזמן האחרון אני שומעת את השם הזה יותר מידי" "נו, ההוא שסיפרתי לך עליו" "קוראים לו איציק? בטח תספרי לי שהוא גם מכונאי" ניחשה אורנה כאילו הייתה קוראת בקפה. "את גדולה!!! איך הצלחת לנחש? הוא באמת מכונאי" "פרסי?" "את מכירה אותו?" "אם אנחנו מדברות על אותו אחד .." "נראה לי שזה אותו אחד. איציק, מכונאי, פרסי, חמוד כזה, שחרחר?!" "כן, איתו יצאתי, הייתי איתו כאן באותו הערב שהיית בחופש" "לאאאא, את לא - ר-צי-ני-ת !" צרחתי כי לא האמנתי! "כן, זה הוא" "ואני קיללתי אותך כל אותו הערב" "אותי? למה, מה עשיתי?" "כלום. יצאת איתו, זה הכל" "מאיפה אני צריכה לדעת?" התנצלה אורנה. "את לא צריכה. איך הוא היה?" שאלתי בסקרנות. "מגניב, דיברנו כל הערב ואחר כך הלכנו להזדיין" "לא מ-א-מי-נה !!!" "אני לא מבזבזת זמן" "בגלל זה הוא לא התקשר אלי. איך הוא יתקשר? אני שיחקתי אותה קשוחה, סיימנו את הפגישה אחרי שעה, קו הטלפון שלי נותק, הוא מצא אותך, אז מה הוא צריך אחת כמוני?" "יש בזה משהו" ענתה אורנה בחיוך. "אז למה זרקת אותו?" שאלתי כי רציתי לדעת את כל הפרטים. "האמת, הוא זרק אותי" השיבה אורנה בשקט. "אבל אמרת ש ." "אמרתי. נו אז מה. שיקרתי. זה קצת לא נעים להודות שזרקו אותך" "מה הוא אמר?" "הוא לא התאמץ במיוחד. הוא פשוט גרם לי להבין שזהו" "לא דיברתם?" "דיברנו. הוא נשמע קצת לחוץ, אז הקלתי עליו" "מעניין" "כבר לא!! זה עבר, אני כבר לא חושבת על זה יותר" שיקרה אורנה שנית במצח נחושה. "עכשיו הוא בטח יתקשר אלי" אמרתי כי קיוויתי שכך יהיה. "את רוצה? אני יכולה לסדר לך אותו בשניה. אני מתקנת אצלו את הפיאסטה" "באמת?" "כן, מתי שתרצי" "אני רוצה" "את משוגעת. אין לך לא דין ולא דיין" "אני רוצה לדעת, למה הוא לא רוצה אותי. זה מסקרן אותי. אני אשגע אותו, לי לא אומרים 'לא' "
המשכנו לפטפט. מידי פעם חזרנו לדבר גם על איציק. זה מוזר, קודם כל הוכח מעבר לכל ספק שהעולם קטן. שנית, כל פעם שהזכרנו את איציק, היה נדמה לי שאני מכירה אותו כבר שנים. מוזר עוד יותר שבהתחלה לא התייחסתי לזה שאורנה הספיקה לשכב איתו, אבל אחר כך, ככל שדיברנו עליו יותר, פשוט הרגשתי שאני מקנאה. לא יודעת למה, אבל זה עצבן אותי. "אז מה עושים?" שאלתי את אורנה 'המנוסה'. "מה עושים?! מוצאים אובייקט אחר. יש מחר מסיבה של פנויים פנויות, רוצה לבוא?" "פנויים פנויות? מה את פסיכית? מה יש לי לחפש שם?" "בחורים מותק, ב-חו-רי-ם. מה יש לך לעשות?" "לא יודעת" "בטח שאת לא יודעת. לשם מגיעים מלא חברה, אחלה מסיבות יש שם. הולכים, מבלים, חוזרים. מה יש לך להפסיד? יותר טוב להישאר בבית?" "או-קי, מחר נדבר" עניתי ודחיתי את ההכרעה למחר.
חזרתי הביתה מאוחר. פשוט, לא הרגשנו איך הזמן עובר. המשיבון ריק מהודעות. כנראה שאני לא כל כך מבוקשת בזמן האחרון וזה לא מה שהיה פעם. מה היה פעם?!! היה!! מה זה משנה מה היה! העיקר שהיה ועכשיו כבר לא!!
בוקר. סוף סוף הגיע הבוקר. כל הלילה התהפכתי במיטה ובלי עזרתו של אף אחד. אני לא זוכרת שנרדמתי, גם אין לידי מישהו שיזכיר לי. אבל אני בהחלט זוכרת שהתעוררתי אז כנראה שאכן נרדמתי. מה זה חשוב, קמתי ואני עייפה. אולי כדאי שאשאר היום בבית. אין לי כוח ללמוד ואם אירדם, עדיף שאירדם בבית ולא מול המרצה באוניברסיטה. לא יעזור כלום. עדיף שאלך ללמוד. צופר עצבני זועק מהרחוב. זהו אביעד, הוא לומד איתי בהרצאות של היום ולכן הוא בא לאסוף אותי. חוץ מזה שיצאתי אתו פעם או פעמיים, אבל על כך אספר עוד מעט. שלוש דקות ואנחנו בתזוזה. הרבה יותר נחמד לנסוע ביחד, אני מתאפרת במכונית בכייף. מה עוד שאני חוסכת מעצמי את המטרד של חיפוש חניה וגם את דו"ח חניה של 70 שקלים שאני כבר רגילה לקבל בכל פעם שאני מגיעה עם הרכב. מה לעשות? אין מקומות חניה!! והפקחים המניאקים עושים שם את היומית שלהם כל יום.
"שלום יפה שלי" כך מקבל את פני אביעד, בכל פעם שאנו נוסעים ביחד. "הי, אל תשאל אני מה זה עייפה, לא הצלחתי להירדם כל הלילה" שפכתי את צרתי מיד כשנכנסתי לרכב. "למה, מישהו הציק לך?" שאל אביעד בחיוך ממזרי. אביעד אוהב לחקור אותי על 'מצבי הרומנטי' ואני? אני לא חוסכת ממנו מידע. חבר טוב. הוא פשוט אוהב לשמוע אותי מספרת ומתארת. זהו, הוא יודע להקשיב וזה מה שחסר אצל רוב הגברים שאוהבים להקשיב רק לעצמם. לאביעד אין חברה. אני באמת לא יודעת למה. לא חסר לו כלום. הוא נאה, מלומד, סובלני בקיצור אחלה בחור. "הלוואי!! שיהיה כבר מישהו שיציק לי. פשוט לא הצלחתי להירדם" עניתי לאביעד המחייך. "אז היית קוראת לי, הייתי מרדים אותך בשמחה" ענה אביעד עם אותו החיוך. "בפעם הבאה" הבטחתי בצחוק. "את תמיד מבטיחה" ענה במין בכי משוחק להפליא. "אל תבכה חמוד, בסוף אני עוד אתן לך להרדים אותי. אני נואשת" "נואשת? למה? מה קרה?".
במשך כל הנסיעה סיפרתי לאביעד את קורותיי בימים האחרונים. סיימתי לספר רק אחרי שמצאנו חניה.
"מה את אומרת?!!" אמר לאחר שסיימתי את סיפורי הכואב. "מה שאתה שומע!" עניתי בשיא הרצינות. "מי זאת האורנה הזאת? למה את לא עורכת בינינו הכרות?" "יופי!! אני מספרת לך סיפור רציני ואתה חושב איך לזיין את החברה שלי?! אני לא אספר לך יותר כלום!!!" "זה לא זה, אל תביני לא נכון, בסך הכל אני מנסה למצוא דרך לרוקן את המצברים" "וזה יותר מעניין מהסיפור הכואב שלי?" "כואב עד דמעות, מתוקה שלי. אבל לי כואב משהו אחר" ענה אביעד בתשובה מתחכמת. "אין לי בעיה להכיר לך את אורנה. אני לא חושבת שאתה הטיפוס שלה, אבל תנסה" "מה הטיפוס שלה?" שאל המיוחם כי רצה לדעת. "שאלה טובה. לדעתי אין לה טיפוס מוגדר. כל אחד שנראה קצת יותר יפה מקוף ויש לו זין בין הרגליים נחשב לטיפוס עם סיכוי" אמרתי את דעתי הכנה. "מה באמת?" פקח אביעד את עיניו שכמעט יצאו מחוריהן. "כן, אבל אל תגיד לה שאמרתי את זה, כי היא תרצח אותי בדם קר" צחקתי, אבל הייתי רצינית. "לא אספר, אני מבטיח. מתי את מפגישה בינינו?" "אני יכולה לתת לך מספר טלפון" "אני מעדיף שתדברי איתה קודם. את יודעת, המלצות לא יזיקו" "לא כדאי לך לקבל המלצות ממני".. אמרתי וחייכתי בחיוך נבזי. והוא הבין בדיוק על מה אני מדברת. עכשיו אספר לכם את הסיפור שלי עם אביעד. יום אחד, לפני שנה בערך, קצת אחרי שנכנסתי לדירה שבה אני גרה, החלטתי לחפש שותף או שותפה לדירה וזאת מכיוון שלא יכולתי לעמוד בגובה של השכר דירה. תליתי מודעות מודפסות על כל עמוד חשמל וטלפון ועל כל תחנות האוטובוס באזור. על המודעה כתבתי בזו הלשון: 'סטודנטית מסודרת מחפשת שותף/ה נקי ומסודר לדירה בת 3 חדרים' . במשך חודש ימים ראיינתי משהו כמו 50 מועמדים ומועמדות שחיפשו חדר להשכרה. יום אחד צלצל אלי בחור נחמד הציג את עצמו בשם אביעד והתעניין בדירה. בדיבורו הבחנתי שהוא מנומס ומלומד ולכן קבעתי אתו עוד לאותו היום. כשפתחתי לו את הדלת נגלה לעיניי היופי במלוא תפארתו. בחור גבוה, מרשים, חתיך מדהים. כשנכנס לסקור את הדירה, ניסה להיכנס גם לחדר השינה שלי ואני, כאחת ששומרת על הפרטיות בקנאות, עצרתי אותו ואמרתי 'אני מצטערת אבל החדר הזה מחוץ לתחום'. "למה? את שומרת סודות מדינה?" צחק אביעד ונכנס לחדרי למרות בקשתי. "לא! אבל זה החדר שלי ולכאן לא נכנס אף אחד בלי רשות" עניתי בתקיפות. "נחמד" אמר אביעד ויצא לאט מידי לטעמי מהחדר. אחר כך התיישבנו בסלון. "אני מקווה שלכאן מותר לי להיכנס" אמר והתרווח על הספה הישנה. "כן, לכאן מותר אבל בתנאי שתזכור שיש כאן גם אותי" עניתי בחיוך. "עם זה לא תהיה לי בעיה. לא נראה לי שאפשר לשכוח חמודה כמוך" החמיא אביעד ועל פני נמרח חיוך ממזרי של סיפוק. "נו, אז מה אתה אומר?" שאלתי כי רציתי לדעת. "נחמד, אני צריך לחשוב על זה. הדירה לא משהו, אבל יש כאן אותך וזה כנראה מחפה על החסרונות" "הי, אתה לא שוכר אותי, אתה שוכר חדר בדירה ולא יותר מזה" אמרתי כי לא רציתי שיהיו אי הבנות בנושא. "חבל, אז אם אחליט לא לשכור את הדירה אוכל להזמין אותך לשתות משהו בחוץ?" שאל אביעד בחוצפה ישירה. "כן! למה לא?!" אמרתי כי נדלקתי על יופיו וחוצפתו הישירה. וכך קרה שיצאנו באותו הערב. כל הערב הוא ניסה לשלוח ידיים. פעם אל הכתף, פעם אל המותן וכשראה שאני מסרבת כל פעם מחדש הוא הציע ללכת לרקוד ואני הסכמתי. נסענו לאוניברסיטה שם מתקיים חוג לריקודים סלוניים פעמיים בשבוע. אחרי שני ריקודים מהירים הגיע גם ריקוד סלאו . אז הצליח סוף סוף לשים את ידיו עלי מבלי שיכולתי לסרב, הרי מדובר בסתם ריקוד. נהנינו. פשוט נהניתי מכל רגע שרקדתי. ורק שתבינו שמאז אני רוקדת שם קבוע. בסוף הערב המהנה, החזיר אותי אביעד לביתי וכמובן שהציע גם לעלות אלי לדירה. לרגע כמעט והסכמתי אבל אופיי השמרני מנע ממני ואמרתי בחיוך: "בפעם אחרת, אני ממש עייפה" ואביעד לא הרפה: "עכשיו או לעולם לא" אמר בחוצפה שחצנית. "אז לעולם לא וההפסד יהיה כולו שלך" עניתי באותה השחצנות ואביעד החליט לוותר ולנסות את מזלו בפעם אחרת. אמר להתראות ושחרר אותי לביתי. אחרי כשעה צלצל הטלפון. על הקו, מי אם לא אביעד. "התגעגעתי" לחש לטלפון. "אני שמחה לשמוע" עניתי כי באמת שמחתי. "נפגש מחר?" שאל כי גם הוא שמח בשמחתי. "כן" עניתי קצר ונפרדנו בלילה טוב. למחרת בבוקר, אביעד התקשר שוב. "אין לי הרבה זמן" התחיל אביעד את השיחה והוסיף: "נוכל להיפגש עכשיו? אני ממש מתגעגע אלייך" התחנף בלי לעשות חשבון לאלוהים. "אני צריכה להגיע לאוניברסיטה, אני לא יכולה להפסיד חומר. למה לא בערב?" עניתי וסיימתי בשאלה. "או-קי, אני לא מבטיח בערב, אבל אנסה" אמר בקול מוזר. בערב הוא התקשר שוב. "לבוא לאסוף אותך?" שאל וקולו נשמע מאושר. "כן, אני בבית" "אני בא עכשיו" אמר אביעד וסגר את הטלפון. התקלחתי, התלבשתי, התאפרתי והייתי מוכנה בשמונה בדיוק. התיישבתי על הכורסא בחדרי וצפיתי בטלביזיה. עברה שעה ואביעד לא מגיע. קמתי למטבח לאוזני הגיעו צעקות שנשמעו מחדר המדרגות. מהסקרנות פתחתי את הדלת. כל השכנים שלי עומדים בחדר המדרגות ומביטים למטה לעבר הצעקות . 'יא בן זונה!!! תגיד לי מי הזונה התורנית שלך!! הוא נשוי, את שומעת?!!! תגיד לי מי הזונה אני אשבור לה את הראש!!!' אני מביטה למטה ואני רואה בחורה צעירה מרביצה למישהו שמגן על עצמו בעזרת ידיו. רציתי לחזור הביתה, מה זה מעניין אותי?! אבל במבט חטוף נוסף אני מגלה שהבחור המוכה הוא אביעד. לא ידעתי מה לעשות. אין ספק שנוצר בלגן. בגללי??? מה פתאום!! מה אני אשמה? כמובן שאביעד לא הגיע באותו הערב לפגישה שלנו. למחרת התקשר אביעד שוב. 'אני מצטער' אמר בקול רועד. לא עניתי. מניאק , כנראה נשוי. חשבתי לעצמי ולכן ניתקתי לו את הטלפון בפרצוף. רק אחרי כחודש התבררה לי האמת. פגשתי את אביעד באוניברסיטה. אני לא שומרת טינה ולכן הסכמתי לדבר אתו לאחר שפנה אלי. ישבנו על ספסל ולאחר ששפכתי את טענותי, סיפר לי אביעד שהוא לא נשוי. הוא פשוט נתקע עם החברה לשעבר. קנאית שלא יכלה להסכים שהחבר שלה יזרוק אותה ולכן עשתה לו צרות. כששאלתי 'ומה עכשיו' ענה אביעד שהוא עדיין לא פנוי לקשר ושהוא חייב להתנתק לגמרי מהאקסית ולכן נשארנו רק ידידים. בהתחלה קיוויתי שהידידות תהפוך גם לחברות, אבל בינתיים אביעד התחיל לצאת עם בנות אחרות ואני פשוט הכנסתי לעצמי היטב למוח שאתו זה לא ילך. הוא יישאר ידיד וזהו. מאז הוא אוסף אותי כמעט כל יום לאוניברסיטה ועכשיו, אחרי שנה, נזכר אביעד שאני בחורה עם צרכים ומידי פעם הוא מנסה להתחיל איתי. כביכול בצחוק, אבל בכל צחוק יש טיפת אמת. האמת, לא הייתי מתנגדת לסטוץ קטן אתו. אבל אני לא כזאת, יש לי גבולות וקווים אדומים. זהו. זה הסיפור שלי עם אביעד . עכשיו יש לי משימה אחרת. אני צריכה להכיר את אביעד לאורנה ואני חייבת להיפגש עוד פעם אחת לפחות עם איציק. בשביל זה אני צריכה שאורנה תהיה מאושרת ולכן אני אעשה הכל בכדי שאביעד יספק את צרכיה של חברתי הטובה. אורנה מתקשרת. השעה שלוש בצהריים ואני מחכה לאביעד שיחזיר אותי הביתה. "נו, מה את אומרת, הולכים הערב למסיבה?" שאלה אורנה. "כן, מתאים לי" עניתי בשמחה כי הספקתי לתכנן את מהלכי. "אז תבואי לאסוף אותי בעשר" אמרה אורנה. "או-קי, בעשר" אישרתי את דבריה. "עם מי דיברת?" שאל אביעד שהגיע פתאום. "הפתעה" אמרתי וחייכתי. "הפתעה? למי? לי?" שאל אביעד בסקרנות. "כן, לך" עניתי. "נווו, תגידי" "דיברתי עם אורנה" "עלי" "לא, לא עליך" "אז מה ההפתעה?" "קבעתי איתה להערב. יש מסיבה של פנויים פנויות. אם אתה רוצה להכיר אותה ושאני אתן גם המלצות, כדאי שתגיע הערב למסיבה. אבל לבד!!" "אוווו- !!" צעק אביעד מבסוט עד השמיים. "דיר-באלק אם אתה מאכזב" "אל תדאגי, את תציגי אותי ואני אעשה את כל השאר" אמר החרמן... נסענו, הגעתי הביתה בשעה חמש אחר הצהריים. פקקים, כל הדרך פקקים. נראה כאילו שלכולם יש מכוניות. מלא מכוניות. הכבישים פשוט עמוסים. אני חייבת לישון. אני עייפה ויש לי עוד יום ארוך במיוחד. אני כבר לא רגילה לצאת לבלות בערבים. או שאני לומדת או שאני עובדת. חוץ מזה שהעבודה מאוד קשה, אני די נהנית וזה בהחלט מספק את תאוות היציאות והבילויים. הערב אני אמורה ללמוד, אבל אני אוותר על זה לטובת מסיבת פנויים פנויות שלראשונה יש לי עניין להגיע למן מסיבה כזאת אבל לא בשביל להכיר בן זוג אלה בכדי לקיים מצוות זיווגים שהרי כתוב באיזה שהוא מקום שמי שעושה שידוך מוצלח , יקנה את עולמו בעולם הבא. ואני, לא סתם קונה, אני עושה את עסקת חיי . הוא חרמן, היא חרמנית, אני צריכה לפגוש את איציק, היא צריכה לשכוח אותו בעזרת אביעד ולי יהיה חלק בעולם הבא עלינו לטובה. איך שהעולם מתגלגל!!! עולם עגול חייב להתגלגל!!! בגלגול הבא אני אהיה מלכה. אין שום סיבה שזה לא יקרה. הכל מתוכנן עד פרטי פרטים. הלו איציק!! תקן לי את המכונית, אני באה!!! אני זקוקה לתיקון דחוף!! המראה בחדרי מגלה לי שאני מדברת לעצמי ואפילו עושה כל מיני תנועות מגונות של רקדניות במועדון זימה אמריקאי. חשפנית עלק. אני מתנהגת כמו זונה. לא???? מה זה משנה? אף אחד לא רואה את זה, אני לבד בבית ומותר לי לעשות מה שאני רוצה. לבד בבית??? אבל החלון פתוח!!! אני מביטה מהחלון החוצה. השכן ממול צופה בי ולא יכול להסיר את עיניו גם אחרי שקלט שראיתי אותו. סגרתי לו את החלון בפרצוף. מניאק, סוטה, ממש בן זונה!!! ככה? לא מתבייש להציץ? תמשיך לאונן!!! פתחתי בחזרה את החלון והמשכתי לרקוד. הפעם בלבוש תחתון בלבד. אישתו יצאה לקרוא לו. כשהבחינה שהוא מציץ בהופעת הריקוד שלי, חבטה בו בחובט השטיחים שבידה . שילמד ! בשעה עשר בדיוק אאסוף את אורנה..........
המשך יבוא........................
|