לפעמים אנחנו מגיעים לויכוחים כל כך קשים. לא מספיק כדי לחשוב על גירושין, רצח כן, אבל גירושין – אף פעם..

אתה מגיע עייף ועצבני

מת לפרוק את העצבים שנצברו אצלך במשך היום

מחפש דרך

והיא שם.

אתה  רק מחכה שהיא תגיד משהו, משהו קטן מספיק לך

זה לא חייב להיות משהו מאוד חשוב,  הערה קטנה אגבית מספיקה לך.

אתה לא צריך לחכות הרבה. הנה היא אומרת משהו

ואתה כבר ערוך לקרב

נפלה לידיך כפרי בשל..

ואתה עונה, והיא מחזירה,

אתה מעליב, היא לא נשארת חייבת

אתה מכניס יותר חזק

והיא עוד יותר..

אתה אפילו לא טורח להקשיב, מה שיש לך לומר  הרי יותר חשוב

בזמן שהיא מדברת אתה כבר מתכנן  את המשפט הבא שתגיד.

הויכוח על כלום ממשיך להתפתח,  ואתה ממשיך..

אתה יודע שזה לא מוביל לשום מקום

אבל אתה צריך את זה..

אתה יודע שהיא צודקת

אבל אתה בחיים לא תודה.. להיפך

ככל שהיא יותר צודקת, אתה מתקיף יותר..

לא עולה בדעתך אפילו לומר, את יודעת מה? את צודקת

ולו רק כדי לא לשמוע אותה אומרת: "אמרתי לך"

מהויכוח הזה אתה חייב לצאת מנצח..

אתה זה שתגיד את המילה האחרונה

לגמרי לא מודע לזה שנשים תמיד אומרות את המילה האחרונה. כל מה שתגיד אחרי כן – זה כבר התחלה של ויכוח חדש..

לגמרי לא מודע לזה – שנשים מתות על זה.. רק תן להן הזדמנות..

לגמרי לא מודע לזה שנשים  לעולם תחשובנה שהן צודקות..

לגמרי לא מודע לזה שאין לך בכלל סיכוי..

***

אם גבר עומד ומדבר באמצע היער ואף אישה לא שומעת אותו, הוא עדיין טועה?     (ג'ורג' קרלין) 

    (ברור)       

זוג יוצא לחופשת דייג.  הבעל יוצא מוקדם בבוקר לדוג, כשהוא חוזר האישה מחליטה לקחת את הסירה, מתרחקת מעט מהגדה, עוצרת, מתמקמת בנוחות וקוראת ספר.  לאחר כמה זמן מגיע אליה פקח האגם בסירתו.  

את באיזור אסור לדייג – הוא אומר לה.

אדוני הפקח, אני לא דגה, אתה לא רואה?

כן, אבל יש לך את כל הציוד. אין לי ברירה אלא לרשום לך  דו"ח.

אם תעשה את זה,  לא תהיה לי ברירה אלא להאשים אותך באונס

אבל אפילו לא נגעתי בך

נכון,  אבל יש לך את כל הציוד...