שלום אבות אבותינו ! התעוררתי הבוקר בתמרת ופתאום ראיתי את אבא שלי מסתובב בבית רענן כמו עלה פטרוזיליה שזה עתה נקטף. כשתהיתי לפשר העניין הבנתי שהוא בדרכו ל"מרוץ תמרת" שמתקיים אחת לשנה בישובנו הקהילתי... באופן ספונטני החלטתי להצטרף - חטפתי את נעלי הריצה של אחותי בעודה ישנה , שלפתי גופיה מתוך סל הכביסה המצחין ופתאום מצאתי את עצמי רצה בואדיות תמרת. היה קשה יותר מכפי שאני יכולה לתאר. אני אנסה בכל זאת : היה ממש קשה לא, אני מתכוונת ממש ממש ממש ממש קשה קשה מנשוא (נשוא זה ממש קשה) סיימתי את מרוץ כגוש אדום ומיוזע עם דופק מהיר יותר מספידי גונזלס. בעודי רושפת ומתנשפת חשבתי על בני ישראל המסכנים שנאלצו ללכת במדבר הלוהט 40 שנה. סתם, לא חשבתי עליהם בכלל. כמה דקות אחר כך כבר אכלתי קרטיב לימון והכל היה בסדר. והרי השירים השבועיים : הם קצת כבדים הפעם, תסלחו לי- אני לא שולטת בזה... טוב, אני כן שולטת בזה. אבל ככה יצא אז די לקטר ! # הבוקר כבר לא נשארה בי נפש חיה כולן הלכו. ולא הביטו עוד לאחור. הבוקר נשארתי רק כלוב בלי ציפור וכל להקת ציפורי השמחות עפות במרומים עליזות מחייכות ברחו מהקור לא הביטו אחור הבוקר נשארתי רק שמש בלי אור אבל בעונת הנדודים הקרובה ישובו אלי בחיוך ושלווה שובו אלי ציפורים יקרות אל תחפשו יבשות אחרות הבוקר כבר לא נשארה בי נפש חיה הכול התעופף כמו לא היה # המוות גדול מדי לאדם הקטן המוות גדול עלינו אל תעמיד אותנו במבחן וביקום כזה עקום אנחנו לא מוצאים כלים ולא נוכל להתמודד עם כאבים כלכך גדולים אחרי שנים של אנושות אנחנו מבקשים רשות לשמוע מהי הסיבה למה תמיד המוות בא אנחנו כלל לא מבינים קטנים מולו ,חסרי אונים המוות גדול עלינו ואין התאמה ואין לו מקום על פני האדמה כלכך סופי ואין בו נחת אז אנחנו קוברים אותו עמוק מתחת ובנימה אופטימית זאת :-) אומר לכם שלום ושבוע טוב ! ביום שישי תהיה הופעה נוספת של "בעלי החיים" וכולם מוזמנים לחגיגה ! בפינתנו "חיות מפלצתיות" שתי תמונות מעניינות של "היפופותמים" או "היפופותי- ים" , איך שאתם מעדיפים... היו שלום ידידי , אל תתנו לשירי השבוע לדכא אתכם ! בשבוע הבא מובטח שיר חגיגי לכבוד פסח ! שלכם : ענבל נצר, גויאבה. |