שלום גיבורי ילדות. שמעו נא חברי : בשבוע הבא אחזור להתגורר בתמרת. השמרו לנפשותיכם !! השירים הפעם עצובים. אחד ישן ואחד חדש. לא מגלה איזה ממתי. לא. אמרתי שאני לא מגלה. בשום אופן. טוב, הראשון חדש. והוא גם קצרצר. כמו החיים... # העצב שלך קודח לי חור בלב חייבים לעצור אותו. לפני ששנינו נצא מדעתי. העצב שלך הורג אותי העצב שלך חונק אותי בדמעות ויש לי מספיק דמעות משלי במיוחד אם העצב שלך בגללי. # בפנים אני כבר מתאבלת עלינו. אתה לא מבין למה אני כל כך עצובה ואין לי מילים להסביר לך. אין לי אף סיבה טובה. כי אם אסביר, האבל יתממש. וכבר לא תחבק אותי לא אוכל לבכות אז אני מסתירה את האבל מעדיפה לחכות. אבל אתה חושד הקול שלי רועד אז אני שותקת ואתה סובל מתפתל בין השתיקות אז אני מסתירה את הסבל מעדיפה לחכות. אני לא נותנת תשובות רק עיניים עצובות. רק בוכה. כי בפנים אני כבר מתאבלת עלינו ועדיין אני שלך. כדי שלא תפרצו בבכי מר אני מצרפת הפתעה נפלאה שהגיעה מידידנו המוכשר רועי טל. ההפתעה אמנם הופיעה לה באיחור של מספר חודשים אבל, עדיף מאוחר מלעולם לא. להזכירכם, במשלוח היובל שלחתי לכם הרבה מאוד מילים להרכבת שירים ביתית. אמש קיבלתי בהתרגשות את שירו של רועי בהתבסס על המילים שניתנו. וזה הולך ככה : (לפי "ים השיבולים"): (בית) שד חשד שידה שדה מוקשים צבע מרגרינה גיליוטינה רחבעם זאבי נעם גלפרין שום חרב חגורה אנדרלמוסיה. (פזמון) צוואר הרחם טחב ח-זיר יבלות שי-בולים ברבור צינור כנרת (ש)מנת מתוקה ש-מנת חמוצה צנובר שוקיים מייקל ג'קסון וחד קרן לה לה ללללה לה לה ללללה לה לה ללללה לה וחד קרן או-ווווו או-וווווווו (נא למחוא כפיים) (גם אם אתם לבד בבית וזה מרגיש מוזר) (וגם אם יש אנשים בסביבה וזה נראה מוזר) בפינתנו "חיות מפלצתיות" מצורפת תמונה של יצור מאוד מחליא שמחפש מקום להקיא בו. עד כאן. שלכם: ענבל נצר, שולה המוקשים. |