סיפור שקיבלתי במייל ומכיוון שאני

מתנדב עם קשישים אני מספר אותו

הרבה.ניתקל בו גם הרבה.

וחוץ מזה לאיזון נוסף של הפוסט הקודם.

הקשיש הגיע אלי בדיוק ב9:00 בבוקר.

"היום אני ממהר אז בו נתחיל עכשיו" אמר 

"יש לי שעה וחצי במקום שלוש שעות

כרגיל". סיפקתי לו חומר וראיתי שבקושי רב

הוא עובד עם החימר.ידיו נעות בתזיזות ,אינו

מרוכז ובכלל ....ראשו אינו איתנו.

ניגשתי אליו ותוך כדי שיחה שאלתי אותו מה

קרה. הזיל האדם דימעה וסיפר שמזה חודשיים

אשתו ללא הכרה. ימים שני,רביעי,שישי ושבת

הוא מבקר אצלה .רוחץ אותה,מדבר איתה.

"היא הייתה אשה נהדרת,אהבה,דאגה לי תמיד

וכשהייתי חולה טיפלה גם בי במסירות" הוסיף.

השבתי לו "אבל היום יום ראשון"?

כן אני יודע ,השיב, מחר יום שני יש לי בדיקה

ולא אוכל להגיע.........אליה......,אז אני הולך היום.

"אבל היא לא תדע,היא בלי הכרה,אז פעם אחת לא

תגיע"...........הוספתי....

"אבל אני יודע" השיב הקשיש.

וזה מה שתגידו ....אהבה.....

היצירה המצורפת "אהבה זה כל הניגון "

נירכשה ביחד עם עוד גיטרות וכינורות בחצי שעה

ראשונה של פתיחת הגלריה. מי אמר שרומנטיקה

כבר לא באופנה.........