השניה סיימתי לצפות בסרט מעולה (לדעתי כמובן)שהוקרן בערוץ 8 בכבלים. "ויהי חושך ויהיה אור" של מני פיליפ ונעם ראובני. הסרט עוקב אחר סיפורו המרתק והמרגש של מנחם פיליפ, זמר חסידי מהמוכרים והנערצים בעולם החרדי, שבגיל 32 ולאחר התלבטויות רבות מחליט לצאת בשאלה. החלטה הגוררת אחריה נידוי מצד משפחתו, מאבק קשה על זכויותיו כאב לחמשת ילדיו ואבדן מוחלט של הקריירה.אלא שלאחר זמן קצר ארבעה מתוך עשרת אחיו יוצאים בשאלה גם הם והמשפחה מתפצלת...כל אחד מהאחים היוצאים בשאלה מתמודד בדרכו עם התהליך, אך כשאחותו הקטנה של מני מתמוטטת, הוא נחלץ לעזרתה ומבסס מעמדו כציר המרכזי והתומך שסביבו מתלכדים שאר האחים.הסרט מתעד לאורך שנים, ברגישות ובאינטימיות נדירה, רגעים כואבים של ההתמודדות עם הקרע והנידוי, לצד התהוותה של משפחה חילונית חדשה.(http://www.shmone.co.il/program.asp?prog_id=220&nose=13)
היה לי כל כך קשה לראות ולהבין איך הורים יכולים כך לנתק את ילדיהם מחייהם והכל על סמך האמונה. הסרט היה פשוט מצויין והראה את דרך התמודדותם של חמשת האחים החוזרים בשאלה, כמה קשה להם וכואב להם בלי משפחתם ואת התמיכה היומיומית החשובה שלהם האחד בשני.
הצילום היה חודרני, היה אפשר לקבל בקלות את התחושה שכל הרגעים החשובים והקריטיים שיכולים להעביר את המסר הקשה לצופה אכן צולמו. קשה שלא לחשוב על המשפחה האישית בעת צפייה בסרט, על מערכות יחסים קרובות, חשובות ואהובות ועל ערכים בסיסיים כמו כבוד והערכה בין בני אדם. כמה שאני מנסה בכל כוחי לא לשפוט את ההורים האלו, לנסות באמת להבין את אמונתם ואת דרך החיים שבה הם בחרו, קשה לי! אני מודה. בסופו של יום, האמא, היא אמא-היא ילדה את חמשת ילדיה בצער: "בצער תלדי בנים", איך היא יכולה לוותר כך על חמישה מילדיה? בעיקר כשהם מנסים בכל פעם ליצור קשר, בוכים בטלפון ומנסים להסביר, להבין ולזכות חזרה במעט אהבה... קשה לי כל כך שבשליחות הדת והאמונה האדוקה שלהם הם מרשים לעצמם להתנהג כך, על שאלת אחד הילדים לאביו- למה? הוא נענה ב-" ככה אלוקים רוצה"... עד כדי כך אין לאנשים האלו מחשבה חופשית משל עצמם??? אני כל כך מנסה לחיות ולהאמין ב-"איש איש באמונתו יחיה", כל אחד יכול לחיות את חייו על פי דרכו ומחשבתו ומי אני שאבוא ואשפוט אותו על מעשיו? אני שוב מודה, בעניין הזה, קטונתי...זה קשה לי!
|