0

פוסט על ציצים

73 תגובות   יום רביעי, 6/5/09, 13:32

ציצים התקרבה אליו בחשש, היא לא רצתה את זה. אבל לא היה לה אף אחד.

*

אני זוכרת בעיקר את החדר שלה. מיטת קומותיים, למרות שהיא הייתה בת יחידה. חלון ענק, בו אחד משלבי התריס היה חסר, מה שהכניס אור כבר מוקדם בבוקר והעיר אותי תמיד מרוגזת כשישנתי אצלה. שטיח סגול עם ציור של חמניה צהובה פרושת עלעלים שהסתכלו על התקרה. טייפ מקולקל שהציע רק רדיו. פוסטר של פאביו מודבק בסיילוטייפ צבעוני על דלת שקופה. מדף אחד עם ספרים. נעלי בלט ורודות תלויות על וו. בובות חרסינה קטנות של צפרדעים מפוזרות על השולחן. מגירה עם איפור. מגירה עם שירים. מגירה עם תכשיטים. מגירה עם אלבומים. מגירה עם עטים וצבעים. מגירה עם גרביים, חזיות, תחתונים. מגירה עם צדפים. מגירה עם גזרי עיתונים. מגירה עם כפתורים וכל מיני דברים שבורים. מגירה עם ממתקים. מגירה עם פרחי עלים יבשים. מגירה נעולה.

*

"תעזרו לי. תעזרו לי. תעזרו לי. תעזרו לי. תעזרו לי. תעזרו לי".
תעזרי לעצמך.
עלובה.  

*

החיסרון הכי גדול של ציצים היה מאז ומתמיד השכל שלה. הראש הלא נכון על הציצים הנכונים, הוביל אותה תמיד להבין טוב מדי מה קורה סביבה. להיאבק על הסיבות שבגללן דברים טובים קורים. והחלומות שלה לא היו גדולים משל אחרים, לא מיוחדים. היא ידעה את זה, אהבה את זה. וכך בחרה תמיד לנחות על שתי רגליים במקום על הכריות המרופדות שיכלו לרכך את אור הפלורסנט הלא מחמיא של החיים.

*

הכרתי אותה בגיל שהכי גרוע להכיר ציצים. בנות 15 הסתובבנו ביחד על חוף ים מטונף משברי בקבוקים, זפת ומשקפי שמש כהים מאחוריהם הסתתרו אנשים, הברזנו משיעורים כדי להיכנס ליומיות, וגם, "אתן מעל גיל 18?", הנהנו בעיניים מאופרות מדי בהתלהבות. אף פעם לא שמרנו אחת על הגב של השנייה. מתישהו ציצים הייתה נעלמת עם איזה בחור מבוגר יותר בפאתי הפאב, ואני הייתי חותכת הביתה, מבלי לחכות או אפילו להודיע לה. וכשבפעם ההיא שהשעו אותה כי נתפסה מעתיקה ואימא שלה שלחה אותה שוב לאיזה חודש לגור אצל אבא שלה, לא טרחתי להתקשר אליה עד שהיא חזרה.

היא חזרה שונה.

*

פעם אחת כנה הודיתי שגם אני רוצה ציצים כאלה. ציצים צחקה חמש דקות ברציפות ואז דחפה אותי חזק. בתגובה לקחתי כרית מהמיטה וזרקתי לה על הראש, היא שפכה עלי בחזרה את הכוס של המים. קרעתי לה את השיעורים, היא פיזרה לי את תכולת התיק על הרצפה, צבטתי לה את האף והיא משכה לי חזק בשיער. בסוף, קפצתי עליה ודגדגתי אותה עד שהיא נכנעה.
"תעזרו לי, תעזרו לי. תעזרו לי. תעזרו לי. תעזרו לי. תעזרו לי. תעזרו לי", היא נשנקה, חסרת אוויר.
ואני צחקתי בחזרה "תעזרי לעצמך. עלובה".

*

ציצים התקרבה גם אליו בחשש, היא לא רצתה את זה. אבל לא היה לה אף אחד. 

*

שכבנו על הגב, תחילת הסתיו דגדג בכפות הרגליים היחפות והדשא היה קצת קשה ודוקר, אנשים עקפו סביבנו והסתכלו ישר על הדרך. היא ואני הסתכלנו על השמיים.
ציצים אמרה בשקט שהזמן לא מרפא שום דבר ששווה לכאוב בגללו.
אני זוכרת שאמרתי לה שזה יפה.
והיא ענתה לי שזה לא.

 

דרג את התוכן: