לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 400 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 814 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 698 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
0
אמא, אני מתגעגעת אלייך רק כש-
אני מתה לספר לך משהו שאחד הילדים אמר או עשה, יודעת שתגיבי בפרגון שאין שני לו. כשאני מתלבטת בנושאים המהותיים בחיי, יודעת שהיית מייעצת את הדבר שכנראה הכי נכון לי. כשאני שומעת שיר על אמא או שומעת מישהי שמדברת עם אמא שלה. כשאני נוהגת וחושבת שעכשיו זמן השיחה שלנו, אחת מיני רבות במהלך היום. כשחובה, אבל ממש חובה, לרכל על משהו מצחיק שקרה למישהו שאנחנו מכירות. כשאני עוברת ליד איכילוב או ברמת-גן. כשאני צריכה תזכורת לכך שיש לי על מי להישען, למרות שאני עופרת יצוקה. או כשאני נושמת. |
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
החלק הכי קשה זה הגעגוע.
אני בטוחה שהיא איתך.
תודה אביחי.
אכן, חודשיים ושלושה ימים כבר מרגישים לי כמו שלוש שנים ויומיים.
אני משתדלת פשוט להיות עסוקה מאוד.
אוף...
תודה תמר.
בשבת הקרובה, ארבע שנים למותה של אמי. כל מה שכתבת כאן, ההתניות הקטנות, בכל פעם שקורה משהו, עם עצמי עם הילדים, יש רק את המחשבה שמעלה שיחה דמיונית.. ואולי לא?
לפעמים אני זוכרת את מגע ידה, את הריח הנפלא שהיה לה תמיד, מנסה לזכור אותה מחייכת ולא מצליחה. היה לה קשה לחייך בסוף.
מי שאמא שלו מתה, מרגיש יתמות מהי.
היא כל הזמן איתך.
המחשבות עליה והדיבור הפנימי איתה, חיים.
מילים: אהוד מנור
לחן: שמעון בוסקילה
אני זוכרת הייתי נשמה
רק איתך מעל ריחפתי בשמיים
פתאום נפלתי לבד לאדמה
לא נותר דבר מלבד הגעגוע
הזמן עובר לאט לאט שעה, שבוע
כבר שנה כמעט והעולם רגוע
ורק קולי זועק עכשיו תגיד מדוע
הייתי בגן עדן
ועכשיו הלב פצוע
וזה סיפור כל כך ישן
וידוע.
ולי קראת פרח...
החיים זרמו הכל היה קבוע
איך שרנו אז, בשני קולות בלי זעזוע
והיו לילות של צחוק ושעשוע
אבל עכשיו יש בקולי מיתר קרוע
הייתי בגן עדן...
ולי קראת פרח...