ישבתי על הספסל  אחרי תפילת שחרית מוקדמת ברחבה ליד הבית כנסת וחדר האוכל בקיבוץ טירת צבי - המתפללים שהשכימו לתפילה כבר הלכו לעבודה ואז שמעתי אותם...

מבול של ציפצופים חלקם אני חושב של זרזירים וחלקם נראה לי של ציפורים אחרות - היתה לי איזה הבחנה בין ציפצופים אבל אני לא יודע אם זה של ציפורים אחרות או איזה יכולת העברת מסרים שפתית בשפת הציפורים...

וזה היה מאוד מוזר - זה לא היה מוסיקה אלוהית , זה היה משהו כמו רעש כאוטי, רעש אילם חדש - הוא לא דיבר אלי משהו מיוחד הוא היה שם קצת דומה לרדיו שלא מכוון - ואני מקשיב ומקשיב ושואל את עצמי - על מה השומעים מדברים שהם נהנים מציוצי ציפורים...

בכלל כול הנושא של רעש מהטבע - אני נהנה שהרוח נושבת לי בפנים ושומע אותה בשתל - אבל אני מבין ששומעים לא סובלים אותה ...

אני זכרתי שמה בקיבוץ מה שכתבה איריס בפוסט "אה איזו מקהלה עליזה" ושאלתי את עצמי - מה מקור ההבדל - למה אצלה זה מקהלה עליזה ואצלי זה רעש מוזר ומענין אבל לא הכי מהנה מבחינה מוסקלית ? ופתאום הבנתי את ההבדל.

לאיריס היה עולם שמיעתי מקודם - אז השתל סיפק את האמצעי לשמוע את הקולות ששמעה קודם - אצלי זה הכול חדש ועולם השמיעתי שהיה לי מקודם זה מה שמכשיר שמיעה הויקון הואיל לתת לי וממש לא הרבה ....

לי במידה שהיה לי אהבה לקול אהבתי יותר צלילים מתונים כאלו, וציפצופים זה לא מקשר אצלי לאיזה חוויה שמיעתית שהיתה לי בעבר - זה הכול חדש לי - זה הכול מוזר לי...